סבלנות בזוגיות: נוח ומעצבן?

ד"ר חסון שלום
אני ובעלי נשואים כשנה ולנו תינוקת מקסימה. מאז ומעולם היו לנו בעיות אך אני מתחילה להרים ידיים. בעלי צעיר ממני בפער גילאים של 6 שנים ובא מתרבות זרה (משפחתו חיה בחו"ל). אני מסבירה לו חשיבות של דברים שהוא אינו מכיר כלל (ערב שישי, נידה, ארוחות חג, זמן משפחה וכד') אך מדי פעם ולפעמים בתדירות של פעמיים בשבוע יש זליגות. הוא בקושי מתפקד בבית (על המחשב / טלויזיה), אינו מסייע לי כלל במטלות הבית או עם התינוקת. יתכן שלעיתים רבות אני לוקחת את המושכות לידי ולכן הוא לא לוקח אחריות (מעבר להיותו צעיר) וזה נכון שהרבה פעמים אני מרגישה שאני אעשה את הדברים הכי טוב. מצד שני אינני רוצה לחיות במלחמות ומריבות וכמו כן לא בתחושה שאני כל הזמן מוותרת. מצד אחד אני מרגישה שבא לי לוותר ו"לסגור את הבאסטה". מצד שני אינני רוצה שילדתינו תגדל להורים גרושים. אני לא יודעת אם בעלי יהיה מוכן לטיפול זוגי. מה לעשות?

יולי יקרה,
בהחלט יכול להיות שאת מאבדת סבלנות מהר, ולו זה דווקא נוח כשאת נכנסת למקום שבו הוא משתהה. זה ללא ספק יותר נוח, אבל זה מצד שני, זה גם מעצבן. התחילי מלקרוא, בבקשה, את המאמר שלי עלשיפור הזוגיות בעזרת חיזוקים חיוביים. זה תהליך ממושך ולא קל, אבל אפקטיבי. ואם תנסי, ותרגישי שזה עדיין קשה ולא מספיק, ותרצי ייעוץ זוגי (וחשוב להקדים בזה לפני שטינה תתפתח עוד ותתבסס, והיאוש יגבר), אם הוא לא יסכים - התחילי לבדך. ראי בבקשה אתהדף הזה באתר שלי.