סבל, אמונה ותרבות

שלום
אורן חסון. אני כותב לך מדי כמה זמן.(תקציר "הפרקים הקודמים" של חיי: אני בחור נכה עם עניין בפסיכולוגיהאבולוציונית. לא האמנתי שתהייה לי חברה. הרבה בזכות העידוד שלך - מצאתיאחת).אני חוזר עכשיו מהודו.. הייתה לי תקופה מדהימה שם. מלאה חויות רוחניות,שיחות נפש וקצת חומרים אסורים. תקצר היריעה מלתאר את הקסם. סעלשם! .אני מגיע לעניין עכשיו:כאדם עם נכות בולטת, אני רגיל בארץ ליחס חרא. התעלמות, לרוב, או סתםניבזות.נדהמתי מהיחס לנכים בהודו. הסתובבתי שם, ובכל מקום ה"עמך"נתנו לי אוכל וכסף. די הרבה כסף, אגב. ולא שקיבצתי נדבות או שביקשתי אתזה, חלילה!. פשוט ניגשו ונתנו לי.(את האוכל חילקתי לחבר'ה, ואת הכסף העברתי לקבצנים אמיתיים).התעניינתי אם זאת מיצווה דתית. שאלתי איזה סוואמי (קדוש) והוא אמר שלא.זה לא אמונה דתית, אלא מנהג רווח.אולי יש לך מושג למה?.למה בארצנו הקטנטונת מחרבנים, לרוב, על החריגים - ואילו בהודו הם כמעטמוערצים, וכל הזמן מצ'פרים אותם באוכל וכסף?.אתה הרי עוסק בפסיכולוגיה אבולוציונית. שזה להבנתי: איך האבולוציה עיצבהאת ההתנהגות האנושית.אולי תוכל, מהזווית הזאת, להסביר לי את ההבדל בתחום זה בין ישראל והודו?.תודה שזאת שאלה מעניינת...

עמית יקר,
העניין הוא שבני אדם גמישים מאד מבחינה תרבותית. מן הסתם זה מסיבות שהן אבולוציוניות, בסופו של דבר, כי הגמישות הזו מאפשרת התאמה סביבתית, במידת מה, והתאמה חשובה לא פחות - למוסכמות החברתיות, תהיינה אשר תהיינה. וכאשר המוסכמות קשורות לאמונה, לדת, לפילוסופיה, לתרבות, לתחרותיות או לאמפתיה ורחמים, אנחנו מתאימים את עצמנו אליהן. וכנראה בחברת האדם, עם השליטה הטובה כל כך שלו בסביבתו, ההתאמות החברתיות הופכות להיות משמעותיות יותר. לכן אתה רואה הבדלים כאלה בין החברה ההודית, ששם חלק מהאמונות הדתיות קשור דווקא לסבל כשאיפה לקראת הפסקתו (בגלגול הבא, הנירוונה), הסבל הופך מקודש. בניגוד לחברה הקפיטליסטית שלנו, המקדשת יותר את התחרותיות (אם כי גם את ההקרבה למען החברה).