נתינה חד צדדית כלכלית בזוגיות

שלום
ד"ר חסון .עקבתי בענין רב אחר תשובתך ליונה בקשר לבעיות שיש לה עם בעלה בנושא מתנות רק לכיוון אחד .גם לי בעייה דומה .לבעלי אחות +4 ילדים נחמדים .2 המשפחות יוצאות לבלות יחד לטיולים ולמסעדות ולבלויים שונים גם עם הילדים שכן זו משפחה .לא ניסיתי להפריד בין בעלי לאחותו להפך , בכל הפגישות בעלי משלם על אחותו וילדיה , היא אף פעם לא מציעה לשלם את חלקה .אני לא מבינה את ההתנהגות הזו יתכן והתרגלה מהבית שכולם משלמים עליה ועל ילדיה.מצבה הכלכלי טוב מאוד ולא חסר לה דבר .בעלי טוען שלא נעים לו מאחותו ואינו רוצה לשוחח על כך עם אחותו כי הוא לא יצליח ללמד אותה להתנהג , "כך היה בעבר " .הבעיה שזה קורה כל הזמן מנהג הפרזיטיות , מוזר שלאף אחד שיטת הסחיטה הזו לא מפריע כנראה רק לי .מה עשיתי על מנת להפסיק את הסחיטה : התרחקתי מאחותו ומפגישות איתם על מנת לא להיות במצב המביך הזה וזה כמובן מציק לבעלי אבל כרגע הוא שותק. האם לדעתך אני פועלת נכון ואם לא מה עלי לעשות על מנת להפסיק עם הפרזיטיות הזו , אני לא מסוגלת לבלוע יותר ואינני רוצה לריב עם בעלי כי אחותו לא שווה זאת .תודה

אנה יקרה,
את משתמשת במילה "סחיטה" במקום "חד צדדיות", ואני לומד מזה שאת כבר כועסת מאד ומקצינה את המילים שלך שבהן את מתארת את הסיטואציה. כי הרי אין כאן סחיטה, יש כאן בעיקר נתינה חד צדדית - ולפחות בצד הכלכלי.כשאת מתרחקת ממנה, את כמובן שלא מפסיקה בזה את החד צדדיות של ההשקעה הכלכלית הזו. את פשוט שומרת ממנה מרחק, כדי לשמור על עצמך מלכעוס. וזה בסדר. השאלה היא אם יש דרכים טובות יותר או אחרות כדי לשמור על עצמך מלכעוס - ובצדק את מפנה את המניע שלך לכתיבה בהתכתבות הקודמת שלי עם יונה - כי הכעס שלך עלול להזיק לזוגיות שלך, ואת יודעת שבכך את שומרת עליה. זה דבר נכון לעשותו.אני לא יודע מה בעלך מרגיש. יכול להיות שגם הוא מרגיש בזה משהו לא הוגן, אבל מצד שני חשובה לו מאד מערכת היחסים עם אחותו של ילדייך (או אלו שיהיו בעתיד) עם ילדיה, ויתכן שהוא מרגיש שעדיף לשלם מחיר כלשהו כדי לשמר זאת כפי שהיא, מבלי שהיא תיפגע מאמירה שלו, בצדק או שלא בצדק - ואולי כי כך היא ואת זה הוא לא יכול לשנות. לא את כולם אפשר לחנך, ולא את כולם אפשר ללמד להרגיש או לנהוג אחרת. אני מניח שבין אם הוא מרגיש שהוא מקבל ממנה משהו בתמורה, ובין אם הוא מרגיש צורך לשמור עליה כי היא משפחה והוא קשור אליה, הוא לא רוצה שתיפגע ממנו, כדי לשמר את זה. ואני מבין ממך שאולי דווקא הדבר האחרון, הצורך שלו לשמור עליה, הוא שהכי חורה לך, כי "מה איתך, אשתו?" אולי הוא מעריך אותך יותר יותר מאשר אותה, ואת היכולת שלך לקבל דברים, בניגוד ליכולת שלה. אבל אולי הוא טועה בזה. ואם זה כך, אז את בדילמה עם השאלה - איך מבהירים לו שגם אני נפגעת מאד, מבלי לקלקל את התדמית שלי בעיניו, או את היחסים בינינו? אולי הדרך הנכונה היא באמת לנסות ולשמור על איפוק ומרחק, והשאלה היא אם תוכלי לומר לעצמך בהמשך - "זה לא משהו כל כך חשוב שבגללה אני אמורה להעניש את עצמי בחשיבה מטרידה לאורך זמן", ולהניח לזה בצד, בעיקר כאשר את נמנעת מלפחות חלק מהמפגשים הללו.