התאמות בזוגיות: מה לעשות?

אני בזוגיות במשך שנתיים, לא הרבה זמן אבל אנחנו רואים כבר עכשיו עתיד משותף. אני חושבת שאני אובססיבית אליו, אני כל הזמן רוצה שהוא יהיה איתי, ואם לדייק רוצה שהוא כל הזמן ירצה להיות איתי. הוא אומנם איתי מספיק זמן, אבל עדיין מיידי פעם רוצה להיות עם החברים ולא תמיד מזמין אותי להיות איתו ואיתם ביחד ולפעמים כן. העניין הוא שלא מציק לי שאנחנו לפעמים בנפרד, אלה כשהוא צריך לבחור להיות איתי או איתם לפעמים הוא מעדיף להיות איתם וזה לגיטימי לגמרי ומובן. אבל זה עדיין משגע אותי, ואני לא רוצה שזה ישגע אותי.ועוד לגביי העתיד, התוכניות שלו מעט נוגדות את אלו שלי, והעניין שניגודי התכוניות שלנו יכול להרחיק בנינו מבחינה גיאוגרפית, או עבודה. וכמו שציינתי כבר שנינו רואים עתיד משותף. וזה משגע אותי כי אני כלכך לא רוצה שזה יקרה. יש משפט שאומר, שאם אוהבים מישהו צריך לתת לו להגשים את עצמו ואת החלומות שלו, גם אם זה בא על חשבון הקשר שלנו. העניין הוא שאני לא בדיוק רוצה להתאים את האורך חיים שלי אליו, אני רוצה למצא את החיים שלי בדרך שלי, כמובן שזוגיות זה פשרות, אבל אם זאת קשה לי אם פשרות בסדר גודל כזה. העניין הוא שאני מרגישה שאם אתפשר מיידי והתאים את עצמי אליו, אני אוותר על עצמי ואני לא רוצה לוותר על מי שאני.בנוסף חסר לי גם החיזור שלו שהיה בתחילת הקשר דומינטטי יותר, הוא אומנם מחמיא לי הרבה ואומר הרבה שאוהב אותי. אבל מתקשר פחות, רוצה להפגש פחות. ואני מבינה שאם הזמן ככה זה בזוגיות, אבל זה מפריע לי משום מה, הוא מתקשר ומדבר עם החברים שלו ביום הרבה יותר מאשר איתי. אני יודעת שכל מה שכתבתי פה זה לגיטימי לגמרי, והבעיה היא לא בו אלה בי. ולכן רציתי להתייעץ איתך מה לדעתך נכון לעשות במצבי? והאם יש דרך להפחית את האובססיה שלי אליו?

גל יקרה,
עושה רושם שאת רוצה שבזוגיות שלכם הוא יהיה זה שיתאים את עצמו אליך, ולא להפך. יתכן שזה או את או הוא, אבל יתכן שזה גם את וגם הוא. אני גם לא יודע את הפרטים, אבל מבין השורות אני מבין שאתם לא גרים ביחד. יש ביניכם אהבה, יש ביניכם ראיית העתיד, אז למה שלא תתחילו לגור ביחד? לפחות לא תהיה שאלה של "להיפגש פחות".ובאשר לשאלה של ההרגשות שלך - טבעי שזה כך. טבעי שאת מרגישה כך. אבל השאלה היא בעיקר עד כמה זה מפריע לך, עד כמה קשה לך עם זה, ועד כמה זה עלול לצאת החוצה ולפגום בזוגיות שלכם. יתכן שכדאי לך ליעוץ פרטני. לפחות כדי שיהיה לך מישהו לדבר איתו על זה לתקופת מה, עד שתתרגלי לעשות את ההתאמות הנדרשות. ויתכן מאד שבתהליך הזה גם תלמדי לבטוח בהחלטות שלך, וללמוד איך לעשות את הפשרות נכון ולהאמין שאת מגיעה למשהו טוב. יתכן שאת לבד מדי במחשבות שלך, ואולי זה כשלעצמו מונע ממך להרגיש בטוחה במה שאת עושה או לא עושה.

קודם כל תודה רבה על הייעוץ בפורום.לגור ביחד כרגע לא אפשרי מבחינתנו מבחינה כלכלית, שנינו בתקופת הצבא ועדיין גרים עם ההורים.ואולי אתה צודק אני באמת מרגישה לבד עם המחשבות שלי, אני לא כלכך אוהבת לשתף אנשים אחרים באשר לקשר שלנו מהפחד שהם עלולים להשפיע על דעתי כך או כך.

גל יקרה,
אם כך, זה כנראה עוד מוקדם מכדי ללכת לטיפול בעניין הזה. הרשי לעצמך ללמוד מהנסיון, וגם לראות אם ואיך את יכולה להיות פחות לבד, ולמדי את מה שאת צריכה תוך כדי תנועה וצבירת נסיון.