נתינה בקשר: ניתוח מעמיק

היי. אני בת 22 ומגיל 16 כל הזמן יש לי קשרים לטווח קצר. חוץ מבתקופה האחרונה (שלושה חודשים פחות או יותר שאני מבחירה לא מנסה להכיר ואפילו רוצה להיות לבד כדי להכיר את עצמי) עד עכשיו הסיפור שסיפרתי לעצמי כל הזמן הוא שאני רוצה זוגיות אמיתית אבל כל מה שהיה לי בפועל אלה קשרים קצרים ולא מחייבים. הארוך ביותר היה עשרה חודשים וגם הוא היה מלא בפרידות באמצע). אמרתי לעצמי שאני מפחדת ממחויבות וכל מיני שטויות אבל לאחרונה הבנתי מה הסיבה האמיתית שלא באמת הייתה לי זוגיות.בקשרים האלה תמיד הייתה הידלקות מטורפת בהתחלה, תשוקה בוערת, עד שהבאתי את בן הזוג למצב שהוא מכור אליי, שאני משחקת בו כזה רוצה-לא רוצה והוא הופך להיות אובססיבי שלי, מעריץ ואז "נמאס" לי ממנו ואני זורקת אותו. זו הייתה התנהגות נוראית ואני מצרה עליה. עכשיו בתקופה שאני לבד אני מבינה הרבה דברים. אני מבינה שמעולם לא חוויתי קשר אמיתי, שמעולם לא באמת סמכתי על מישהו או רציתי מישהו מהבנים שיצאתי איתם לזוגיות אמיתית, אני מבינה שהם היוו בשבילי "משחק" להעלאת הבטחון העצמי ולתחושה שאני "שווה". אני יודעת שזה נובע מחסכים בילדות. בתקופת היסודי הייתי ילדה מאוד לא מקובלת והייתה לי נקודת חן ענקית על הפנים עד כיתה ד' (שאז עברתי ניתוח להסרתה) והבנים בשכבה היו צוחקים עליי ותמיד הרגשתי מזולזלת על ידם, שמנמנה ולא אטרקטיבית. גדלתי, התייפתי, הפכתי לאישה והתגובות לא איחרו לבוא, מלא בנים פתאום רצו אותי ר-ק בגלל איך שאני נראית, דבר שלא הייתי יכולה להעלות לעצמי על הדעת בעבר. זה סחרר אותי ו"התמכרתי" לזה שבנים רוצים אותי וככה יצרתי לי "עדר מעריצים" אחד אחרי השני (לפעמים כמה במקביל) שגורמים לי להרגיש רצויה אבל בזמן האחרון התחיל להפריע לי שאני תמיד מבססת את הקשר על דברים חיצוניים ואין לו המשכיות. עכשיו אחרי התקופה הזו לבד אני מבינה שאני צריכה לעבוד על הבטחון העצמי שלי, שיבוא ממקום פנימי מתוך ערכים ודברים שאני מאמינה בהם והחיצוניות תשמש רק תוספת נחמדה אבל לא העיקר. אני עדיין לא מרגישה מוכנה לזוגיות. אבל כן הייתי רוצה לשאול אותך איך להיות מוכנה באמת. איך לגרום לזה שמעכשיו הקשר הבא לי יהיה קשר אמיתי, שבו באמת אראה את הצד השני, באמת אראה את עצמי ואבוא עם כוונה לבנות משהו יחד לטווח ארוך. אני יודעת שזה יהיה קשה לי כי אני לא רגילה לזה בכלל...אבל אני ממש רוצה להיות במקום הזה. אשמח לעזרתך ועצותיך שתמיד עוזרות. תודה.

מורן יקרה,
עשית ניתוח מעניין, ויתכן מאד די מדוייק באשר לסיבות שבגללן היית צריכה יותר חיזוקים מאשר "קשר". אחרי הכל, קשר הוא גם תלות בצד האחר, וגם הרצון להיטיב איתו, ואת זה עוד לא עשית.אני חושב שאת צריכה לבחון את עצמך במובן הרחב יותר - של היכולת האמפתית שלך לאחרים, של הקשרים שלך עם בני המשפחה ועם חברים קרובים. אם הם חשובים לך, ואם את חושבת שאת יודעת לתת, יתכן מאד שתדעי לעשות את הסוויץ' הזה גם עם בן זוג. אם את לא בטוחה, אולי כדאי שתלכי לטיפול, כדי לחזק את הביטחון העצמי שלך כך שתוכלי לאפשר לעצמך נתינה, ועם פחות פחד מפגיעה.