נקודת שבירה בזוגיות - מה לעשות?

לד"ר אורן חסון -אני יוצאת עם גבר בן 38 ,אני בת 33 הוא גרוש +3 , אני גרושה +1 , אנחנו בזוגיות כבר 8 חודשים, ליפני כשבוע וחצי עברתי עם הבן שלי לגור איתו בקיבוץ, כשהוא מנהל משמורת משותפת עם גרושתו לגביי הבנות. גרושתו כל הזמן עם היד על הדופק לא מפסיקה להתקשר אליו , כמובן רק בשעות שאני לא נימצאת, בסופו של דבר אני מצליחה לחלוב אותו והוא מספר , אבל מיוזמתו הוא לא יספר שום דבר.בבית הוא מאוד אדיש ואגואיסט והכל ניראה "יש אישה בבית ניתן לה לעשות הכל" הכל ברור מאליו, הוא עסוק רק בעצמו, אין טיפת רומנטיות, דאגה, הבנה, תקשורת שלא נדבר על האדישות הנוראית שלו לבן שלי ממש יחס בסיסי וקר.אני משתדלת לרצות בכל המובנים , לפנק אותו את בנותיו אבל כניראה שזה לא ממש עוזר לו, הוא כניראה לא רואה דבר, העיניין היחידי שבו הוא משקיע מיוזמתו זה רק ליפני יחסי מין ההשקעה היא עד ההשגה בלבד, ברגע שהוא משיג אין שום התאמצות, אין משחקים שליפני, לרגש אותי, לנשק לחבק, לגעת, העיקר למלא את צורך חדירתו בלבד, למזלי אני יודעת להנות מכל דבר לכן אני לא עושה עיניין מיחסי המין.אני ניתקלת בדברים שכניראה לא היו לי ברורים ליפני, קמצנות חרונית, אגואיסטיות וסוציומאטיות אני עומדת להשבר, נפשית ופיזית.

טליה יקרה,
לפני שתשתברי, נפשית ופיזית, הייתי ממליץ לך לנסות לקחת לך חופש ממנו לכמה זמן (נגיד, למשל, בחגים, כאשר הבן שלך בחופשה, אם זה רלוונטי - לא כתבת מה גילו), ואולי אפילו קודם. שבוע וחצי זה גם מהר מכדי לבסס דגם יחסים, ואולי יש צ'אנס שאולי זה ישתנה בקרוב, אבל מצד שני זה גם מוקדם מכדי להתייאש, כלומר, זה סימן שהיחס שלו אליך רע מאד, אחרת היה לוקח לך זמן רב יותר להגיע למסקנה הזו.ובכל זאת, אם הגעת עד לשלב הזה, יכול להיות שהיה בו משהו. יכול להיות שבן זוגך לא יכול להיות רומנטי ונעים, ומצד שני יכול להיות שהוא יכול להיות, אלא שיש בו התנגדות להגעתך אליו הביתה, או שהוא חושש מתגובות של חברי קיבוץ אחרים, או אולי מהתדמית שיש לך, בעיניו, בחברה. כדאי לבדוק את זה. אם זה לא מסתדר, כדאי אולי יהיה באמת לשקול עזיבה. אבל באמת לא שווה להישבר. והרי את תמיד יכולה להיות בלעדיו, ועד לפני שמונה חודשים עשית את זה לא לגמרי רע, לא?

לך ד"ר אורן חסון.ראשית אני מודה לך על תגובתך, בהחלט עידוד קל ונעים.הבן שלי בן 8 ולא ציינתי כי גם לו קשה לא מעט, הגעגוע לחברים בעיר מה שבקיבוץ הוא לא מצא לרבות בית הספר ובמתנ"ס בקיבוץ והיחס הקר של בן זוגי אליו שאני עוד מחכה שמשהוא ישתנה קצת ,כי זה מפריע גם לבן שלי והבנות שלו ( 11, 7 , 4.5 ) אוהבות אותי מאוד וניקשרו אליי מאוד.לתגובתך רצתי לציין כי הגעתי לקיבוץ היתה יוזמה שלו ואפילו תנאי להמשך הזוגיות והקשר, לא היה מצידי שום לחץ לבוא לגור איתו זאת היתה יוזמתו ברצון שלי כמובן.לגביי החשש שלו לפי דברייך, לא ניראה לי שזו הבעיה כי בזמן הקצר שאני כאן, כבר התחלתי לקבל מטופלים( אני קוסמטיקאית ואפילטורית) והם כל כך מרוצים מפרגנים ומחמיאים לי גם בפניו .יכול להיות שהאדישות שלו מאוד קשה לי וזה שאני פתאום ברורה מאליו ואין ריגושים עושה לי לא מעט מועקות, הבן שלי מבקש לחזור לעיר בסוף השנה, ואני כבר אמרתי שאני עוזבת כי רציתי לראות היכן הדברים עומדים והוא אמר לי " אני לא מחזיק אף אחד בכוח אבל אני חושב שצריך לנסות עוד פעם אחת לראות אם זה הולך או לא ואם לא אז אין ברירה"אז אני מנסה בינתיים למרות שאני לא שלמה עם עצמי ואני מאוד מוטרדת ועצובה.יכול להיות שהוא פשוט מקנא באמת, גם בילד שלי, כי הוא באמת ילד מאוד נבון, מנומס, ממושמע, כולם בקיבוץ אומרים לי " איזה ילד מקסים ונחמד" אתה יודע מאוד קשה להוציא מקיבוצניקים מחמאה....(-: והבנות שלו מאוד קשות וזה כניראה גורם לו לקנא, הוא למשל 20 שנה חי בקיבוץ ואין לו חבר אחד אפילו ואני רק הגעתי ומחמיאים לי ואוהבים אותי ושמחים בבואי ואפילו חברויות קלות נירקמו בצורה מאוד מהירה יחסית לחברה סגורה זו.אולי הוא מקנא, אולי הוא צר עיין , אולי גם לו לא טוב עם זה???תודה מראש , תודה רבה .אשמח לתגובה נוספת.

טליה יקרה,
יכול להיות שהוא מקנא, אם כי המחשבה הראשונה שלי היתה הפוכה, שאולי הוא חושש לתדמית שלו כשאת שם. ובעצם, במה שכתבת די הפרכת את האפשרות הזו.קיימות אפשרויות נוספות. כמו למשל, החשש ממחוייבות כלפייך. כלומר, כל עוד התאמץ להשיג אותך, זה היה תהליך של ציד לחיזוק האגו, ואולי גם להשלמת הצרכים שלו. כרגע, לפחות תהליך הציד נסתיים, ונותרו רק הצרכים של זוגיות ושותפות על כל מה שכרוך בזה, לעומת הפחד מזה שהנה, מכאן והלאה הוא אמור להיות איתך. פתאום זה הפך להיות ממשי כל כך, ועלול להרתיע אותו עד כדי כך שהוא חייב להראות לך שבעצם את לא צריכה לבנות על זה שהוא יהיה איתך לנצח. כלומר, להראות לך שהוא מסרב לחייב את עצמו, ושאם זה לא יעבוד - האחריות תהיה עלייך. זו תוצאה אפשרית של חרדה.ואפשרות נוספת היא שהוא בעצם לא יודע איך לבנות קשר. זה שאין לו חברים בקיבוץ מרמז על האפשרות הזו.נסי לדבר איתו על התחושה שלך, ועל האפשרויות האלה. תגידי לו שלמען בנך, את לא יכולה לשחק עם העניין יותר מדי, ושאת צריכה לדעת בקרוב אם זה מתאים לכם להיות ביחד או לא. קחו את התקופה עד החגים כתקופת מבחן, ואם זה לא הולך, ואם את יכולה, קחי את הבן שלך לחברים שלו, בתום החגים. זה הזמן הנוח ביותר עבורו, לפחות, לחזור.

לך ד"ר אורן חסון.אני מודה לך מאוד , עזרת לי מאוד לקבל את הפרופורציות הנכונות , כי אולי היו לי מעט בעיות עם המצפון שלי, אבל כניראה שלא תהיה דרך אחרת מלהציב ולהציג את הדברים כפי שכתבת לי וכפי שחשבתי עליהם מקודם.תודה רבה !טליה