נמאס לך? מה עושה?

שלום
ד"ר חסון...אני בחורה בת 21נמאס לי לבכות בגללו,אני היחידה שאיכפת לה מהקשר, אני היחידה שנפגעת,אני נפתחת בפניו והוא מזלזל, שכל דבר שמפריע לי,איכשהו אני אשמה, שכל דבר הוא הופך אליי, שהוא לא מודה בטעויות, שאני נותנת לו יותר אהבה ממה שהוא נותן לי, ובכלל שאני נותנת לו אהבה כי לא מגיע לו,הוא כל היום לומד וחושב שהוא יגיד לי י תבואי בדיוק בשעה כך וכך,נמאס לי להקשיב לו ובאמת לבוא, הוא יודע שאנחנו בקושי יחד כי הוא לומד,ובנוסף נותן יותר מידיי משמרות בעבודה,נמאס לי שלא איכפת לו שנמאס לי אפילו! אני בוכה בגללו כמה פעמים בשבוע,אין לו בעיה שאני אלך לישון עצובה,אני בחורה שאוהבת לפתור דברים,וכמו שאמרתי לך בהודעה הקודמת : מבחינתו אם אין צדק בכעס שלו מצידו שגם לא יהיה פתרון...אני כל הזמן מוצאת את עצמי מתלוננת (אמנם בצדק) אבל כבר אין לי כוחות יותר,כל הזמן שאני מודיעה לו שהוא לא מקדיש לי מספיק תשומת לי הוא מודה לא שזה עוזר לי כי אין שינוי לאחר מכן הוא מבטיח לי שנצא נגיד ביום שישי וכשהיום מגיע הוא עייף וכ'ו ושואל אותי אם זה בסדר שאני רק אבוא אליואני לא יודעת מה לעשות אני על הגבול בין שנאה לאהבה !!אשמח לעזרתךתודה ד"ר

אא יקרה,
אם נמאס לך, מה את עוד עושה שם?כנראה שעוד לא נמאס לך מספיק. התקווה שלך שמשהו ישתנה עדיין שם. ואולי כשזה באמת באמת יימאס לך, וכאשר באמת תאבדי תקווה לשנות, תאספי את עצמך ותעזבי אותו.את מתייחסת גם להודעה קודמת שלך אלי. אין לי מושג מהי, ובמה דברים אמורים. היה מקל עלי לו היית יוצרת קישור, או לפחות נותנת כינוי/כותרת ותאריך.

ד"ר חסון,הבעיה המוצגת של "אא" מדברת גם אליי והתשובה שלך מתאימה גם לי.לאחרונה הגעתי לבד למסקנה שלא נמאס לי מספיק ותמיד תמיד יש לי תקווה, פיפס קטן של תקווה שאולי דברים יהיו אחרת.בשבועיים האחרונים מתחילה לחלחל לי המחשבה שאני כנראה כבר לא אוהבת אותו ושהוא הרס את האהבה שלי אליו ביחס שהוא נתן לי.. וההבנה הזו מגיעה ממקום שהוא כבר לא מקום של כעס, אלא אכזבה והשלמה עם הדברים כפי שהם.מה שכן אומר ואודה לך לתגובה עליו, הוא - האם הגיוני שלמרות שאני מאוכזבת קשות ממערכת היחסים הזו ונמאס לי ממנה ואני בדרכי החוצה ממנה... האם הגיוני שארצה בכל זאת לצאת איתו לבילוי ולדבר איתו ברמת ידידות?איך יכול להיות שאני יכולה לרצות אותו ברמה הזו אך ברמה האינטימית של מערכת יחסים אני מרגישה אכזבה ורצון לעזוב?תודה.

מישהי יקרה,
זה יכול לקרות מכמה סיבות שונות. ראשית, כי חלק מהרגשות שלנו, כמו קשר, חיבה, איכפתיות או אהבה מכל סוג שהוא (זוגית או אחרת) הם רגשות שנשמרים לטווח ארוך. משיכה, שהיא מרכיב בקשר הזוגי, קצת פחות, והיא יכולה להתנדנד מהר יותר מקצה לקצה. אולי זה מה שקרה לך.ואולי בכל זאת את עדיין משמרת את התקווה שהוא ישתנה, ושאת רוצה להיות בסביבה כשזה יקרה. ולפעמים אנחנו משמרים קשר אבוד רק כדי שלא להרגיש דחויים, ונתלים בו בכל דרך אפשרית. מה בדיוק קורה אצלך, זה משהו שתצטרכי לפענח בעצמך, כנראה.