ניתוק רגשי: מה לעשות כשבן הזוג זקוק לעזרה?

שלום רב.
מלפני חודש וחצי קבלתי החלטה קשה וכואבת במיוחד בשבילי, והיא לשים קץ לזוגיות שלי, שהייתה לא בריאה בשבילי והביאה איתה יותר סבל מאושר. הייתי עם בן זוגי שנתיים וחצי, כאשר מלכתחילה אני הייתי הצד האקטיבי והיוזם, עד שבן זוגי התאהב בי ברמה שאפילו לא יכולתי לדמיין לעצמי שהוא יוכל לאהוב, בכלל, ואותי בפרט.. אך זה היה קשר של תשוקה ולא הרבה מעבר.. לא היו לנו תחומי עניין משותפים ושפה משותפת, מה שלי היה מאוד חסר. לכן קבלתי את ההחלטה הקשה לאחר הרבה מחשבות ושיקולים ואני שלמה איתה. הבעיה שהאקס שלי במצב ממש גרוע, ונראה כי מיום ליום הוא רק מתדרדר יותר ויותר.. אני מנסה לא לענות לשיחות שלו, ולא לראות אותו בכלל. אך כאשר אני עונה לשיחה שלו (פעם בשבועיים בערך רק בשביל לא להיות חסרת רגשות), הוא גורם לי להרגשה שגוזלת ממני כל טיפה של שיחת חיים שעוד נשארה לי.. הוא אומר לי שהוא לא מוצא טעם לשום דבר בלעדיי, שהוא לא רוצה לחיות בידיעה שלעולם לא נהיה ביחד ומבקש ממני צ׳אנס נוסף.. למרות שאמרתי לו שזה לא קשור להזדמנות שניה, ושהוא טוב בתור מי שהוא ושאנחנו פשוט לא מתאימים ואני לא רוצה לשנות אותו או לפגוע בו, אבל הוא לא מוכן להפנים, הוא משתדל לא לפגוע בי יותר מדי ע״י האמירות שלו כמה קשה ורע לו בלעדיי ושהוא מתייסר על כך שהוא גורם לי להרגיש רע מפני שהוא מרגיש רע ואומר לי את זה, אבל הוא לא יכול אחרת.. והיום גיליתי שהוא אושפז ללילה בגלל שהיה לו התקף כלשהו והוא הקיא והתעלף ולפי הערכת הרופאים זה בגלל המצב הנפשי והלחצים שהוא חווה. הוא אמר לי שבסוף הוא ישתגע ואני חוששת מזה שאכן לשם זה מוביל ואין לתאר כמה כאב זה גורם לי. יש לציין שבלי קשר אליו אני בתקופה מאוד קשה בחיים שלי, ומה שקורה איתו רק מחמיר גם את מצבי שלי. בזמן שנפרדו הייתי בקשר קצר עם מישהו ע״מ להחליף אווירה ושלכוח מהר יותר מהאקס. לא סיפרתי על כך לאקס שלי מהחשש שיעשה לעצמו משהו, רציתי לרמוז לו שאני כבר עברתי הלאה למישהו אחר, אבל כשהבנתי כמה הוא רגיש העדפתי לא לספר לו על כך, למרות שהוא אמר לי שאם היה יודע ששכבתי עם מישהו אחר הוא לא היה מסוגל לחזור אליי גם אם הייתי רוצה.. אני באמת לא יודעת מה לעשות.. האם לספר לו על כך שבפרק זמן הקצר הזה של הפרידה כבר היה לי מישהו ולהרוג את תקוותו לכך שנשוב אי פעם להיות ביחד אך גם לסכן את מצבו הבריאותי והנפשי עוד יותר? כי אני מאמינה שזה יכול להוביל למשהו מאוד חמור, ואני לא רוצה שיקרה לו משהו, או לא לספר לו כלום אך בצורה כזו אני אגרום לו להשלות את עצמו שעוד יש לנו סיכוי. אני לא רוצה לחזור אליו מתוך רחמים ופחדים, מה עושים?
שנינו בני 21. למרות הכל אני מנסה להשאר אופטימית ומקווה לטוב..

כואבת יקרה,
הבחור זקוק לעזרה נפשית. את היא לא הכתובת ולא אמורה להיות הכתובת שלו לזה. אני מבין את הקושי שלך ואת האחריות שאת מרגישה למה שעובר עליו. אני גם מבין שאת חושבת שכאשר את מדברת איתו את מקלה עליו ועוזרת לו, אבל למעשה, ככל שאת מדברת איתו יותר, כך הוא ממשיך להישאר בתסכול ובתחושת האבדן והצער, וממשיך גם לקוות. זה כבר לא עניין שלך, ומאחר שהחלטת שהוא לא בן הזוג שלך, החלטה לגיטימית לגמרי, הדרך היעילה ביותר לעשות זאת, במקרה שלכם, היא ליצור ניתוק מוחלט. אבל... מכיוון שהוא כן זקוק לעזרה נפשית, מי שאמור לעשות זאת אלה הוא (קודם כל, שאמור לחפש עזרה מקצועית), ובני משפחתו. אם הם תומכים בו, הניחי להם לטפל בזה. יתכן מאד שהוא צריך גם טיפול תרופתי נגד דיכאון (דרך רופא המשפחה או פסיכיאטר). אם הוא לא יודע לעשות זאת לבד אמרי לו, כעצה חברית ואישית אחרונה, ואם בני המשפחה שלו לא יודעים מה מתרחש ספרי להם, אם הם כאלה שמסוגלים לשמוע. מכיוון שאושפז, ומכיוון שהבחינו שיש לו קושי נפשי, אני מניח שהוא מקבל הפניה לטיפול, תרופתי או אחר, ובזה את צריכה להסתפק וללכת משם. במקרה הכי גרוע, אם זה לא נעשה ואם את יודעת בודאות שאין אף אחד שיכול לקחת אחריות ולסייע לו, לווי אותו עד לדלת הפסיכיאטר, והניחי לו שם באופן סופי.כך או כך, רחמים ורגשי אשם אינם בסיס לזוגיות. אני מקווה שהוא יסתדר, אבל גם את צריכה להסתדר, ולהיות איתו בקשר בתהליך הזה, זה לא דבר בריא לשניכם. ניתוק מוחלט הוא הכרחי. ואין שום צורך לומר לו ששכבת עם מישהו. הוא צריך לעכל את הפרידה בקצב שלו, ובעצמו, ולא להתחיל להכניס לעצמו סרטים ודמיונות כשהוא לא מוכן להם, וכשאינו יודע איך להפסיק אותם.

חלק מהבעיה הוא זה שמשפחתו לא תומכת בו, זו משפחה שאין בה תקשורת בין בני המשפחה כמעט, כך שלצפות לזה שהם אלה שיעזרו לו אני לא יכולה, גם אין לי עם מי לדבר מהצד שלו שיוכל לעזור לו.. בגלל שרחמים זה לא בסיס נכון ליחסים אני לא רוצה לחזור אליו.. אם כך, במצב שתיארתי, מה עושים? מסננים לחלוטין? שוב, רוב הפעמים אני מסננת ועונה רק פעם ב.. כשאני מרגישה שהוא כבר ממש חייב לשמוע אותי.. תודה על המענה.

כואבת יקרה,
אני חושב שעניתי לך את מה שאני יכול במסגרת הזו. אנא קראי שוב, חשבי על מה שכתבתי, וגם הרבה על מה שאת יכולה או לא יכולה, ועשי את ההחלטות הנכונות לך.