ניתוק מוחלט: גמילה מזוגיות

שלום רב,
ראשית, תודה על עצותיך הטובות!בעבר כתבתי לך אודות קשר אסור שהיה לי עם מישהו ממקום עבודתי.אני בת 34 נשואה עם ילד קטן, וגם הוא נשוי עם ילדים. היה זה קשר שנמשך זמן מה ולפני שנה נפסק הקשר הרומנטי (ביוזמתו), ונמשך קשר טלפוני וכמובן בעבודה (לא על בסיס יומיומי) תוך נסיון לשמור על חברות טובה, וגם למעשה עדיין יש אהבה ביננו שכל אחד מנסה להתמודד איתה.יש לציין שאני אוהבת את בעלי, ועל אף הקשיים והבעיות היומיומיות לרגע לא חשבתי להיפרד ממנו או לפגוע בו. עם כל הכאב (והיה כאב רב) שבסיום הקשר הרומנטי, הוקל לי בתוך תוכי שאיני מנהלת עוד קשר אסור על כל המשתמע מכך. הבעיה היא שכיום, המצב לא קל לי. לפעמים אנו משוחחים בטלפון אך בעיקר ביוזמתי (זה לא תורם להערכה העצמית שלי). בכל פעם שאנו מתקרבים הוא מיד מתרחק וזה פוגע. אחר כך כשנוצר המרחק הוא שוב מנסה להתקרב!. יש לציין שאנו מנסים לשמר "ידידות" (להימנע מאמירות רומנטיות או מעשים מפורשים) אך ברור שזה תמיד באוויר. בשבועות האחרונים לאחר ששוב נפגעתי החלטתי להתרחק, הקשר ביננו הוא ענייני, ורק בעבודה. לצד השקט הנפשי שזה נותן לי, אני מתקשה לוותר על הקשר הטלפוני ומוצאת את עצמי נלחמת שלא ליצור קשר. בינתיים זה מצליח.. לראשונה מזה זמן רב שאני בשליטה. מדוע קשה כל כך לוותר? זה אפילו כבר לא מסב לי אושר כמו פעם... האם אפשר בכלל להישאר ידידים? קשה לי עם המסרים הכפולים, קשה לי לא לדבר איתו, ובטח קשה אחרי שמתקרבים מידי...יש לי בעיה כלכלית לגשת לטיפול פרטני, אשמח לשמוע את דעתך.אפילו חשבתי לעזוב את מקום העבודה..למרות שהמחשבה על ניתוק מוחלט מפחידה אותי.תודה רבה!

מיקי יקרה,
כפי שאת מתארת את זה, ניתוק מוחלט הכרחי. את רואה בעצמך ומבינה למה, רק מתקשה להשלים עם זה. כרגע, את מתנהגת בדיוק כמו מכורה לסמים או לעישון שלא מסוגלת להיגמל. והדרך היא לעשות זאת בבת אחת ובאופן מוחלט, ולהתמודד ולהאבק עם ההשלכות עד שזה ידעך.וקחי בחשבון שגם טיפול יקר, ייתכן מאד שאי היכולת להיפרד ממנו סופית תעלה לך, בסופו שלדבר, יותר. כן, גם בכסף, אבל בודאי במימדים אחרים.