נישואין עם ילדים: לב או הגיון?

שלום,
אני בת 27, ולפני כשלושה חודשים יצאתי ממערכת יחסים של ארבע שנים. אני שלמה לחלוטין עם הפרידה (שבאה מיוזמתי) ואפילו כועסת על עצמי שהייתי בקשר הזה כל כך הרבה זמן. יצאתי מהקשר פגועה ומתוסכלת.במקביל, יש גבר בעבודה שמאד מוצא חן בעיניי כבר שנים. הוא מבוגר ממני ב10 שנים, גרוש עם שני ילדים (אני רווקה ללא ילדים). אנחנו בקשר ידידותי מצויין עוד מלפני שהכרתי את האקס, אבל בהתחלה לא חשבתי בכלל על כיוון רומנטי איתו, והרגשות התפתחו עם הזמן, עוד בזמן שהייתי עם האקס. ניסיתי להדחיק אותם (כי הייתי במערכת יחסים יציבה), ועם הזמן הרגשתי שגם הוא מפתח רגשות כלפיי. ערב אחד הדברים נפתחו (במילים, ללא מעשים). הוא התוודה בפניי שיש לו רגשות חזקים אליי כבר שנים, ושהוא רוצה לנסות לבנות איתי מערכת יחסים.ברור לשנינו שסביר שמערכת היחסים שנבנה תהיה זמנית. ההרגשה היום, אצל שנינו, היא שהפער בינינו גדול מדי, גם מבחינת גיל וגם מבחינת העובדה שיש לו ילדים. אבל מלבד שתי הנקודות האלה, הכל נראה באמת מושלם... הוא יודע להצחיק אותי, לתמוך בי, לגרום לי להרגיש טוב עם עצמי - דברים שהיו לי כל כך חסרים במערכת היחסים שנגמרה. מצד אחד, אני חוששת מאד לבנות איתו משהו, בגלל הפער הגדול בינינו. אני מפחדת שיהיה לי כל כך טוב שלא ארצה לפרק ולהמשיך הלאה כאשר יגיע הזמן המתאים לכך, או שנמשיך להיות ביחד, אבל שהפערים יעיקו ויעשו משמעותיים יותר ויותר לאורך השנים. כך או כך, זה לא נראה טוב. מצד שני, אני מרגישה שאני חייבת לנסות, ושאם לא אתן לזה צ'אנס תמיד תמיד אשאל את עצמי מה היה קורה אילו, והדבר יקשה עליי לחפש בני זוג שאולי מתאימים לי יותר. אולי קשה לי לשפוט מהנקודה בה אני נמצאת, אבל אני מרגישה שהרגשות כלפיו אמיתיים (הם קיימים שנים), ולא רק כהיפוך למערכת היחסים שנגמרה או בגלל שהוא זמין.יצויין כי בכל מקרה אנחנו נמשיך לעבוד ביחד באופן צמוד, עניין שגם לו יש חלק בהחלטה. אנחנו חושבים שלא תהיה בעיה עם מערכת יחסים בעבודה - לא תהיה בעיה פורמלית, אבל כן יכולה להיות בעיית רכילויות וביקורת מצד עמיתים...אני מבולבלת מאד, ולא יודעת לאן לפנות. הלב מושך לכיוון אחד, ההגיון לכיוון המנוגד... אשמח לעזרה או כיוון.תודה רבה

דנה יקרה,
אם את מרגישה שאת חייבת לנסות, אז את חייבת לנסות. אבל אני לא בטוח לגבי המילה "חייבת", שהשתמשת בה. אין ספק שבשבילך להינשא לגבר עם שני ילדים, זה לא החלום שעליו גדלת. זה ידרוש ממך הרבה גדלות נפש, כוחות ואהבה - ולא רק כלפיו, ואת צריכה לבדוק את עצמך אם יש לך את אלה. שאלי את עצמך גם על כמה ילדים את חולמת, כי החלום שלו היום לילדים נוספים, אולי לא דומה לחלום שלך (אבל זה משהו לבדוק איתו). ואולי השאלה העיקרית שאת צריכה לשאול את עצמך היא איך בדרך כלל מתנהל המאבק אצלך בין הלב לבין ההגיון, ומי בדרך כלל מנצח, ואם את רוצה, כשאלה עקרונית וערכית לגבייך, לשנות זאת או לא. לכל דרך יש יתרונות וחסרונות. ואולי הכי נכון הוא בפעמים מסויימות לתת ללב לעבוד, ולאחרות, להגיון. את צריכה לבחור את דרכך.