נישואין, בגידה וחוסר אהבה

שלום,
אני בחורה בת 28 נשואה טרייה יחסית לבחור מקסים טוב לב שאוהב אותי ומכבד, הבעייה היא שמלכתחילה התחתנתי איתו מהסיבות האלה שהוא בן זוג טוב יציב ואוהב, מבחינת שאיפות לחיים מטרות תחומי עיניין נושאי שיחה וכו' אין לנו הרבה במשותף אבל התחתנתי מתוך הבנה שאין מושלם ומה שיש לי כרגע זה משהו נכון ובריא עבורי (חשוב לי לציין שלפני שהכרתי את בעלי הייתי כמה שנים במערכת יחסים לא בריאה). במסגרת עבודתי הכרתי מישהו (גם נשוי) ואפשר לומר שמהרגע הראשון הייתה כימיה מטורפת אבל לא ייחסתי לזה חשיבות (אני בחורה נאה וגברים מתחילים איתי ומעולם לא התפתתי או פזלתי לצדדים תמיד ידעתי לשים גבולות) במסגרת העבודה היינו צריכים להיות בקשר תמידי ולהפגש מידי פעם ומשיחות קונקרטיות על עבודה זה החל לגלוש לדברים אחרים וגיליתי אדם מדהים מרתק שנורא כיף לי לדבר איתו, מצאתי את עצמי חושבת עליו יותר ויותר אבל לא הרשתי לעצמי ליזום משהו, לפני כמה שבועות נפגשנו והייתה כרגיל שיחה מרתקת ולא יכולנו להפרד אחד מהשנייה, בסוף הפגישה הוא התוודה בפני שהוא מאוהב בי כבר המון זמן ומשם זה התגלגל למצב אינטימי, אני מודה שלא רציתי לעצור את זה, יכולתי אבל לא רציתי, אנחנו בקשר מאז מדברים המון הוא כל הזמן אומר לי שהוא אוהב אותי ורוצה לחיות איתי הוא מבחינתו מוכן לעזוב את אישתו , אני בדילמה מצד אחד יש את בעלי שאני אוהבת והוא טוב אלי ואני לא מסוגלת לפגוע בו אבל אין שם משהו מעבר, אין שיחה אין תחומי עיניין משותפים השאיפות והמטרות שלנו שונות ומצד שני יש את המאהב שאיתו יש לי באמת חיבור מדהים וזה לא משיכה חיצונית כיוון שבעלי גבר נאה ונראה יותר טוב מהמאהב יש כאן חיבור ברמה הריגשית החברית המנטאלית, אני ממש בסערת רגשות כרגע מצד אחד איך אני אעזוב את בעלי בלי סיבה הגיונית הרי הוא טוב אלי ואוהב ומכבד ומצד שני אני לא יכולה לוותר על מה שיש לי עם המאהב על החיבור המטורף הזה שמעולם לא חוויתי....

שלום
מיכל,קראתי את הדברים שלך ואני מרגיש שאני עובר כרגע אותו דבר רק מנקודת מבטו של הבעל.ממש סערת רגשות בעבורי ובכל הכנות אני מתחבר למה שאמרת שאולי הבחירה שלי באישתי ושלה בי (למרות שנורא נהנינו לומר שזה "הדבר") נעשה מתוך נוחות ופחד לאבד לאחר תקופות יפות וזיכרונות מתוקים.היא סיפרה לי לפני מספר ימים והאמת שהכעס הוא ממש משני.ההתמודדות עם הרגשות בכל כך מנוגדים היא הקשה וכל רגע זה מחשבה אחרת ומנוגדת לגמרי לקודמתה נראית לי כמו הפתרון הכי מוצלח בעבורי (בעבורנו גם).

ד"ר חסון שלום
אשמח לשמוע דעתך

מיכל יקרה,
את נשואה טרייה, וללא ילדים. אין לך דבר עם הבעל, למעט ביטחון. אולי באמת את לא צריכה להיות שם. זו שאלה חשובה - מה חשוב לך יותר, אהבה או ביטחון. אבל, קשה לאורך זמן שיהיו לך גם ביטחון וגם אהבה לאורך זמן, כי במצב הזה תאבדי את הביטחון. אולי גם את האהבה.קראי בבקשה את המאמר שלי על הבגידות שלא מתגלות, כרוצח השקט של הנישואים (תחתבגידות, "הבגידות ההרסניות ביותר הן אלו שלא מתגלות").אבל קחי בחשבון שלא בטוח שהמאהב שלך יהיה מוכן גם הוא להיפרד. לכן, לא בגלל זה אני אומר לך שאת אולי צריכה להיפרד, אלא משום שלא טוב לך, ורק התחלת. אם תרוויחי את המאהב שלך כבן זוג גלוי לחיים, זה בונוס. אבל אל תבני על זה (ראי אולי גם מאמר נוסף שלי, זה שמתחת, תחת הכותרת "הגבר הנשוי: מלכודת דבש עם עוקץ מוסרי בקצה"). המאמרים לא יפתרו לך דברים, אבל יתנו לך חומר למחשבה.

אורן יקר,
מאד מעניין גם למה היא הרגישה צורך לספר לך: כי היא רוצה להיפרד, או כי היא הרגישה צורך להתוודות?אין ספק שאתה עובר סערה רגשית משמעותית. אם אתם חושבים לשקם את הזוגיות שלכם, כדאי מאד שתלכו לייעוץ זוגי. ואם אני בתנופה של מאמרים, ראה בבקשה את המאמר הזה: "יצירתיות בזוגיות: להשתמש בבעיה כאמצעי לפתרון".