נישואים פרק ב': שינויים וציפיות

אז הגירושים הגיעו, חוויתי את המשבר שאחריי וגם עברתי אותו. הכרתי מישהו שהיה טעות איומה. החלמתי. עבר זמן, חיי החברה הגיעו והתמלאתי. הכרתי בחור מעניין, מכבד, מקשיב ,מרגיש משהומיוחד. .כבר כמעט שנה יחד . אני מגיעה עם ילדיי שניים מתוקים וקטנים. הוא גרוש ללא ילדים
כשאנחנו נפגשים יש תקופות שזה צמוד עם ילדיי ופתאום הרגשתי שזה עמוס לי
בא לי את הקשר עם ילדיי לבד
בא לי את עצמי לבד
זה יעזור לי להזכיר את עצמי קצת
מרגישה שקצת שכחתי כי נכנסתי לרוטינה שדומה למשפחתיות. הוא רוצה מחפש צריך, איש של בית איש של זוגיות.מרגישה שעולמו לא מלא כשלי ואני העולם שלו, המשפחתיות מכניסה לו מהות לחיים
שבוע לא נפגשנו, בא לי את עצמי וילדיי ,בא לי לעמוד מול המראה עם ילדיי ולרקוד ולעשות שטויות. מה שאיני עושה לידו כי פחות משוחררת.ומתביישת.הוא נעלב מהזמן הזה שלא נפגשנו ושואל את עצמו שאלות. אני מפחדת לומר לעצמי שאולי רוצה לבד? או אולי קשר לא צמוד? הוא מחפש תקירבה אני תאויר . שואלת את עצמי אולי שמראה לי שכביכול הוא זה שנזקק לי זה מוריד לי? אולי אם הייתי רןאה איש שחי את החיים שלו ועסוק זה היה אחרת? הנזקקות מורידה לי? לא יודעת. אני בת 41 ,התגרשתי לפניי כשלוש שנים וחצי.

מי את יקרה,
את חווה את אחד המהפכים שאנשים עוברים לאחר הגרושים. לא כולם חווים את כל המהפכים האלה, ואנשים חווים אותם בעוצמות שונות. רובם של המהפכים קשורים באופן כזה או אחר להבדל בציפיות בין נישואים פרק א' לנישואים/קשר-קבוע של פרק ב'. הקשר הזוגי בשבילך הוא כבר לא "כל העולם". במרבית הנישואים של פרק א', כמעט הכל מושג עם ודרך בן/בת הזוג, ולא פעם אפילו הקשר עם הילדים, שהוא יכול להיות משני לקשר עם בן/בת הזוג. זה נדיר בהרבה, ובדרך כלל לא תקין, כאשר זה קורה בפרק ב'.מה שכמעט תמיד משתנה הוא האופן והציפיות הקשורים לשילוב ולשיתוף הכלכלי, לא פעם גם להתפתחות הקריירה המקצועית ולהגדרות שלה מבחינת ההחלטות ומבחינת ההשקעה היחסית, ובודאי לבניית המשפחה, ועם זאת גם בניית הקשרים המשפחתיים המסועפים של שתי המשפחות, שהם הדוקים משמעותיים הרבה יותר בפרק א' בגלל שהילדים הם חלק מהמשפחה המורחבת (דודים/דודות סבים/סבתות וכו').וזה מה שקורה לך. הקשר החדש אינו בעל אותה משמעות של קשר זוגי פרק א'. יש לך קשרים משמעותיים מאד עם הילדים, והם באופן בולט, אצלך (וכאמור לא בכל קשר פרק ב'), החלק המרכזי אצלך, שנותן לך שלווה, ואולי גם כזה שאת רוצה אותו מנותק מתצפיות של אדם אחר, מהשקפות עולם אחרות, או מביקורת.האם הנזקקות שלו היא גם חלק מהעניין? לא יודע. אולי. אבל זה מתאפשר לך לחשוב כך, כי את נזקקת פחות. בגלל שיש לך קשרים משמעותיים יותר בחייך, מאשר הקשר הזוגי.כל זה הוא הבסיס השונה שממנו את והוא מגיעים אל הקשר. בשבילו זה אמנם גם פרק ב', אבל כשהוא ללא ילדים וללא קשרים משמעותיים אחרים שהוא נושא עימו מפרק א', הרי הציפיות שלו הם דומות מאד לאלו של פרק א', בעיקר פרט לגיל המבוגר יותר, ולנסיון החיים העשיר יותר. אבל הוא לא בא עם קשרים נוספים משמעותיים כמו אלה שאת עם הילדים, ואפילו לא עם אקסיות שלו כפי שאת עם הגרוש שלך, שהוא אבי ילדייך.יש ביניכם פער בציפיות ובצרכים, לכן, ואתם צריכים ללמוד להבין את הפערים, ולקבל אותם כדי להתקיים בזוגיות טובה ושלימה שהיא שלכם. אם תדברו על זה ביניכם מתוך הבנה הדדית ומתוך רצון שאתם רוצים את הקשר הזוגי הזה, אז יתכן שלא תצרכו עזרה מקצועית לסיוע (טיפול, כלומר). אבל הוא צריך להבין שיש דברים שאת צריכה פחות ואחרת, ודברים שגם את תצטרכי להבין שהוא צריך אחרת, ואולי גם יותר (כי כשאת רוצה את הלבד [כלומר, לבד זה מזה] שלך, את עם הילדים בד"כ, וכשהוא נשאר לבד, הוא נשאר לבד. אולי עם חברים, או משפחת המקור. זה לא אותו הדבר. אם הוא מסוגל להתקיים עם פחות, ואת מסוגלת להתקיים עם קצת יותר – כי אתם רוצים לדאוג זה לזה, ושהצד השני ירגיש טוב – יתכן מאד שתלמדו לעשות את זה נכון, כי/אם ובגלל שכל היתר כן מתאים לכם.

תודה רבה על תגובתך!
1. הראייה שלנו אכן שונה, אני צריכה ספייס לא רוצה חתונה ,מגורים והוא חולם על זה.
2. כשאני עם הילדים הוא לבד. עולמו דיי ריק מבחינה חברתית. התנתק מכולם.
3. זה שאם איננו נפגשים והוא בעבודה או לימודים וללא לוז אישי משלו דיי מוריד לי.
אולי זה פסיכולוגי, אם הייתי רואה שעולמו החברתי מלא או לפעמים הוא עסוק ולא יכול להיפגש זה היה מרגיש לי טוב יותר או הייתי חושבת שהוא עסוק והיה יוצא מנקודה של פחות נזקק.
שורה תחתונה
להיות איתי מבחינתו זה בית! משפחה!
מה שלי כבר פחות חשוב
( מצחיק ועצוב, יש גרושות שהיו חולמות לגבר שרוצה בית איתן)

מי יקרה,
אני מחזיר אותך שוב, קודם כל, אל הפיסקה האחרונה בתשובתי הקודמת, כי רק אישרת את מה שכתבתי שם:"יש ביניכם פער בציפיות ובצרכים, לכן, ואתם צריכים ללמוד להבין את הפערים, ולקבל אותם כדי להתקיים בזוגיות טובה ושלימה שהיא שלכם. אם תדברו על זה ביניכם מתוך הבנה הדדית ומתוך רצון שאתם רוצים את הקשר הזוגי הזה, אז יתכן שלא תצרכו עזרה מקצועית לסיוע (טיפול, כלומר). אבל הוא צריך להבין שיש דברים שאת צריכה פחות ואחרת, ודברים שגם את תצטרכי להבין שהוא צריך אחרת, ואולי גם יותר (כי כשאת רוצה את הלבד [כלומר, לבד זה מזה] שלך, את עם הילדים בד"כ, וכשהוא נשאר לבד, הוא נשאר לבד. אולי עם חברים, או משפחת המקור. זה לא אותו הדבר. אם הוא מסוגל להתקיים עם פחות, ואת מסוגלת להתקיים עם קצת יותר – כי אתם רוצים לדאוג זה לזה, ושהצד השני ירגיש טוב – יתכן מאד שתלמדו לעשות את זה נכון, כי/אם ובגלל שכל היתר כן מתאים לכם."אבל אוסיף עוד נקודה שיכולה להיות חשובה בפער ביניכם: שאולי הוא רוצה גם ילדים. משלו, כלומר. ולכן מערכת יחסים הרבה יותר צמודה מזו שאת רוצה, ואולי – גם אם לא ממש דיברתם על זה, האפשרות הזו מפחידה אותך, ולכן חשוב לך לשמור מרחק, אולי כדי שהנושא הזה לא יעלה.אבל ההבדל ביניכם בצרכים הוא משהו שצריך לדבר עליו. אם טוב לך איתו, כי הוא אדם ואיש טוב ובן זוג טוב – את צריכה לחשוב אם ועד כמה את מוכנה לתת לו כדי שיהיה גם לו טוב בחייו. ואם את לא רואה שאת יכולה, ואם את לא רוצה ללכת לטיפול זוגי שמא תרגישי שם לחץ לשנות את הרגשתך – זה משהו לדבר איתו עליו איתו. שווה להסביר לו את מצבך, ולתת לו את האופציה להחליט אם הוא רוצה בך למרות שהצרכים שלך שונים משלו, לשנות את הציפיות שלו. אחרת את מחליטה גם בשבילו, ואז אולי שניכם תפסידו מהעניין. שווה לפתוח את זה מולו, לבדוק אם ומי מכם יכול לוותר ועל איזה צרכים מבין הצרכים השונים שלכם, ואם זה לא מתאים ולא תסתדרו – אז זה לא מתאים, ואז הויתור יהיה על הקשר. אבל אז זו תהיה בחירה הוגנת ופתוחה. ובעצם, גם את זה כבר כתבתי קודם...