יחסים ומיניות: מה לעשות?

שלום
וברכה,אני אישה דתיה בת 37 נשואה לבעל מקסים שאוהבת אותו מאוד, הוא מקור האנרגיה שלי, הרוגע שלו עוזר לי מאוד בחיים האלה.גם בעלי בן 37 אנחנו ביחד 16 שנה ויש לנו 4 ילדיםשנינו עובדים בעבודות שאוהבים אבל שלוקחים מאיתנו המון אנרגיות + ילדים בגילאים 5 עד 14 שגם מצריכים מאיתנו המון וגם גורם לבית להיות פעיל מאוד + מגורים ליד ההורים שלו.יש לנו בעיה שמטרידה אותי מאוד והיא בפערים ביחסי האישות..בעלי הסביר לי שיש לו צורך יומי בקיום יחסים, לעומתי שיכולה גם פעם בחודש.בהתחלה היה לי מאוד קשה להגיע איתו להסדר של 3 פעמים בשבוע כי גם זה מצריך ממני המון בגלל המצב שהבית פעיל, העייפות, המשימות, הילדים שישנים איתי לפעמים או מאוחר מאוד כך שאני נרדמת קודם..ובכלל אני מאוד עייפה אין לי מתי לנוח בכלל מהרגע שמגיעה הבייתה מרוב משימות. (גם לנוח שנ"צ זה לא משו מציאותי)מה שגורם לי לפעמים להיות מאוד טכנית באקט רק כדי לרצות אותו ושלא יכאב לו כי שוב אנחנו דתיים אין לו פתרון אחר חוץ מלהיות איתי.העניין הוא שכל הדבר הזה גורם לי להיות מאוד טכנית, עייפה, עצבנית כי כאילו נוסף לי עוד פרויקט בחיים ועוד 3 פעמים בשבוע..לאחרונה גם זה לא היה כי בעלי תקופה נהיה קר אליי ומרוחק כי כאילו מאוכזב ממני שאני לא מצליחה למצוא לו זמן ושיש לו אישה כמוני , הוא זוכר לי את התקופה שהיינו צעירים בלי ילדים וחושב שאם הייתי כזאת פעם אז גם היום אני יכולה להיות כזאת רק אם ארצה..אגב תמיד ביום שישי היה לנו זמן כשהילדים בביס אבל בחופש הגדול גם זה נלקח.. אולי עכשיו זה יחזור אבל עדיין המינון נמוך מידי עבורו..עכשיו הוא מבקש ממני שאפסיק את הגלולות ואעבור להתקן לא הורמונלי כי הוא בטוח שזה מה שיעזור לי בחשקים ובמצב רוח ובכלל בגלל שזה בריא יותר, הבעיה היא שהוא מוסיף לי עוד נטל כי אני אצטרך לקבל מחזור כל חודש וללכת למקווה ואין לי סבלנות לזה (כרגע אני עם גלולות שלוקחת 3 חודשים רצוף וככה לא מקבלת מחזור)אני מרגישה מאוד מתוסכלת כי זה דברים שלא באים ממני אלא מקבלת אותם כדי לרצות אותו ולא לאכזב אותו אבל אני מרגישה שאני קורסת.. אין לי כוח כבר..גם לא בא לי לעשות משהו שאני לא שלמה איתו, בעבר כבר קבעתי תור לר. נשים לעשות התקן וביטלתי.אמרתי לו שאני מוכנה שימצא לנו מקום של כמה שעות שנוכל ללכת אליו ישר אחרי העבודה ולהיות ביחד בלי כל ההפרעות שמקשות עליי להיות שם בשבילו אבל הוא לא רוצה בטענה שהגלולות מדכאות אותי ושזה לא יעזור.. זה לא נכון. אני באמת סבורה שאם ינטרלו לי את הילדים יום בשבוע לשעה יהיה לי כוח אליו.בקיצור כרגע אני מרוחקת ממנו כי אני לא רוצה לעשות דברים שלא בא לי עליהם.. מצד שני מפחדת על הזוגיות שלי ועל הבית שלי ולא בא לי שבעלי יסתובב בהרגשה שאשתו לא עושה מספיק עבורו וגם לא רוצה לשלוח אותו כשהוא "טעון" לרחוב, לא בא לי שיבגוד בי אפילו במחשבה..יש לך עצה בשבילנו? אני גם כל הזמן מסבירה לו שנשים לא צריכות את זה כמו גברים שלא ייקח אישית.. זה לא עוזר.תודה מראש..

דתיה יקרה,
בעלך אומר שיש לו צורך יומי בקיום יחסים. בואי ונתייחס לזה כאל עובדה. העניין הוא שגם אם יש לו צורך יומי, זה לא אומר שכל צורך יומי חייב להתרחש בכל יום. יש לו אולי גם צורך יומי להיות עשיר, ואולי גם צורך יומי לשיר, ואולי גם צורך יומי לשחק כדורגל או בפלייסטיישן, אבל לא כל צורך יומי, או קבוע, מתממש כל יום.הוא בעיקר מאוכזב מכך שזה לא לא קורה בכל פעם שהוא רוצה, וקשה לו להתמודד עם האכזבה. משום כך, הוא נוטה שלא לקבל את העובדה שהצרכים שלך אחרים. התוצאה היא האשמות, כי תחושת החסר והאכזבה מונעים ממנו לחשוב שאולי הוא לא בסדר, כי הוא לא קשוב לצרכים שלך. ובעצם, הצרכים שלך, היות שהם מתנגדים לצורך שלו, והיות שהם מצריכים אותו להתמודד עם אכזבה, מאבדים את ההצדקה שלהם בעיניו.אני לא יודע אם זו נחמה, אבל את לא לבד. אני מפנה אותך לתשובה שלי לגבר שהציג לי את הצד השני של אותו מטבע. אולי כדאי שתקראי את זה, לפחות כדי להבין את הצד הביולוגי של היחסים. הקישור הוא כאן: "מיניות של גברים ונשים ביחסי נישואים".זה שאת יכולה להבין את זה, לא אומר שהוא לא צריך להבין, במקביל, שהצורך שלך פחות משלו. העניין הוא שזה קשה לו, וכנראה, כפי שאמרתי, כי קשה לו להתמודד עם ויתור ועם אכזבות. אולי, כי באיזה שהוא מקום תפיסת העולם שלו היא שזה מגיע לו.אני יכול גם להבין את רגשי האשם שלך. יש לך בעל, שאת רוצה שירגיש טוב כשהוא איתך, ושאת ממלאה אחר הציפיות שלו, ואולי גם אחר הציפיות, שאת חושבת, שצריכות להתממש מצד אשה של כל איש. אלא שזה לא כך. כפי שאת יכולה להבין מתוך ההסבר שלי בקישור ששלחתי לך, בהבדלים כאלה או אחרים, מצבך דומה לזה של זוגות רבים מאד, ואולי אפילו למצבם של מרבית הזוגות.מצד שני, לא מזמן אמרה לי מטופלת שלי, ובניסוח שאולי הוא היפה ביותר ששמעתי עד היום, שהיא מבינה שזה כמו שהוא מציע לה לצאת איתו להליכה או לפאב או לבילוי אחר, ובאותו רגע היא עייפה ואין לה חשק. אם היא יוצאת – אז זה מאד טוב לה והיא מאד נהנית, אבל עד שהיא יוצאת – היא עייפה. וכך היא מרגישה לגבי יחסי האישות איתו. אז לפעמים היא לוקחת אויר ומתניעה למרות שלא קל לה. אבל מצד שני, במהלך הטיפול גם בן זוגה למד להבין שלא תמיד "מגיע לו". כלומר, שלא תמיד נכון להתעקש. אחרי הכל, גם לה יש צרכים, ואישיות, ואולי בעיקר – שלמרות שהצרכים שלה מעט שונים – היא באמת רוצה את טובתו. וכך יוצרים פשרות.ואם נחזור אלייך – השאלה העיקרית היא: איך גורמים לו לראות את נקודת המבט שלך, להבין אותה ולקבל אותה, כדי להיות מסוגל ליצור פשרות. אחרי הכל, גם הוא לא רוצה יחסי מין בכפייה. הוא אולי יהיה מאוכזב שאת לא רוצה כמוהו, וזה אולי אפילו לוקח אותו למחשבה שאישה אחרת היתה מרגישה אחרת, אבל א. זה לא נכון עם מרבית הנשים, ו-ב. למרבית הנשים אין היתרונות שיש לך כבת זוג שלו, בכל היבט אחר של החיים המשותפים שלכם. ועל זה אתם אמורים להיבנות.את יכולה אולי, לפי שיקול דעתך, לתת לו לקרוא את התשובה שלי. אבל מצד שני, יתכן שתצטרכו ללכת לטיפול זוגי, כדי ללמוד טוב יותר להקשיב זה לזה.

א. תודה רבה על המענה המהיר והמפורט! תודה רבה על כך!ב. קראתי את התגובה שלך שענית לגבר שכתב לך, ממש צחקתי כי דמיינתי את בעלי כותב את זה :)ג. יצא לנו לדבר על הכל היום, הוא מבין אותי ואני מבינה אותו ואנחנו נעשה השתדלות בעניין לבוא לקראת השני.. מקווה שיעזור.אגב מה שכתבת פה עוזר לי לחזק את הדעה שלי שזאת לא רק אני ככה.. אלא רוב הנשים.בכל מקרה הרגעת אותי מאוד ותודה רבה . שבת שלום

דתיה יקרה,
יופי שאתם מדברים, ובהצלחה לכם! ואגב, מהסיבה הזו בדיוק שלחתי לך את הקישור הזה.