נישואים: מחיר ההתלבטות

שלום,
שמי דפנה ואני בת 23. בן זוגי ואני חברים מזה 5 שנים, ושכרנו דירה יחד+קניית רכב משותף לפני קצת פחות משנה. בחודשים האחרונים, ובעיקר בימים האחרונים, אני חושבת ברצינות לפרק את החבילה. אני מאד מתלבטת האם להמשיך את הקשר או לא.מצד אחד, מדובר בבחור מקסים, שאוהב אותי מאד, מתייחס אלי כמו מלכה. אנחנו מתאימים מאד בשאיפות שלנו לעתיד, בזוית הראייה שלנו על העולם וכו', ואנחנו באמת מסתדרים מצוין. יש קרבה, אנטימיות וחברות. אמנם יש תכונות והרגלים שאני לא מתה עליהם, אבל בסה"כ אני מקבלת אותו ואוהבת אותו. בעיה שאני מייחסת לה חשיבות היא בענין הסקס, אני רוצה יותר ויותר גיוון ואני גם מוצאת שאני כבר לא מאד נמשכת אליו.אנחנו חברים מאז שהיתי בת קצת יותר מ-18, וזו מערכת היחסים הרצינית הראשונה שלי. אני מרגישה, איך לומר זאת בפשטות, שעוד לא מיציתי את הרווקות שלי. אילו יכולתי, הייתי שמחה כמה שנים לחוות ריגושים אחרים, להיות עם אחרים, להיות קצת לבד, ועוד כמה שנים, לחזור למערכת היחסים הנוכחית. אני כמובן גם יודעת, שזה לא ממש אפשרי.שוב, היחסים בינינו טובים מאד, ואני בטוחה שהוא בכלל לא חושד שאלו תחושותי, הוא תמיד התייחס אלי בכבוד ובחיבה. יש בבית הרבה קרבה וחום. אבל עם כל זאת, אני קצת מרגישה שעכשיו, בשנות ה-20 שלי, אלו השנים היפות ואני רוצה לצאת ולראות מה יש לעולם להציע לי.אני ממש קרועה. לא רוצה לוותר על מערכת יחסים נהדרת, לא רוצה לזרוק את הדבר הטוב הזה לפח, אבל מצד שני, מאד סקרנית ומאד רוצה לחוות חויות חדשות.מה לעשות? אני ממש אובדת עיצות.

דפנה יקרה,
בעצם, את אומרת דבר מאד פשוט: אני עדיין לא בשלה לנישואים. אני לא רואה איך את עושה את השינוי הזה, והופכת להיות בקרוב כן בשלה לקשר קבוע וארוך, מבלי להתנסות קודם בדברים אחרים (אלא אם תלכי לטיפול מתמשך שזו תהיה המטרה שלו - ואני לא חושב שזה מה שאת רוצה לעשות). יש לזה מחיר, ואת יודעת בדיוק מה המחיר. אם הנסיון הזה חשוב לך יותר, תצטרכי לשלם את המחיר הזה. וכמו שאומרים האמריקאיים: אין ארוחות חינם.