נישואים בוסרים: תקשורת לקויה וחוסר בטחון

היי אני בחורה בת 25 נשואה 6 שניםהתחתנתי מוקדם מאוד וזה עוד אחרי היכרות של 5 שנים יחדיש לנו 2 ילדים שנתיים וארבע.המצב בינינו ממש על "הרצפה" כל הזמן רבים ומקללים אחד את השני קללות נוראיות שלפעמים אני מרוב שנפגעת לא יכולה להחזיר לו. נסינו מיליון פעמים להסתדר וזה לא עובדאפילו היינו ברבנות 3 פעמים פתחנו כבר תיק ובסוף חזרנו יחד הבית.הבעיה כזאת והיא מאוד מורכבת מ 3 גורמים:1) התחתנו מתוך מצד אמא שלי כיוון שהיא היתה מאוד מגבילה אותי בשעות חזרה הבית וכל מה שקשור ביני לבינו וההחלטה להתחתן היתה גם בגלל שאז מאוד היינו מאוהבים אחד בשני וגם בגלל שפשוט היה כבר נימעס אז התחתנו כדי לקבל את החופש שלנו מצד אמא שלי.2) בעלי אדם שלא יודע לתת חום ואהבה פירגון חיבוק נשיקה ....... לי הדבר חסר בצורה משמעותית ואצלו זה בסדר והוא אוהב אותי בדרכו שלו בלב.אני לא יכולה לחיות ככה לפעמים אני מחפשת תשומת לב ממנו וזה לא מגיע במשך שבועות ואף חודשים ורבנו על זה והיה המון בכי הוא מודע לזה וכל הזמן אמר שזה השתנה אבל לא היה אף פעם שינוי לפעמים הייתי מנסה לשכנע את עצמי שהוא ככה ואין לי ברירה אלא לקבל אותו איך שהוא אבל זה לא מצליח לי כי אני אוהבת אותו וטבעי שאני ארצה שהוא היתיחס אליי .3) לנו יש שתי בנות ואני מאוד רוצה בן זכר העיניין מטריד אותיאותו לא כל כך אבל אנחנו היינו מוכנים להביא עוד ילד רק שאני לא כל כך מצליחה להיכנס להריון במשך 8 חודשים.בהתחלה היה הריון שנמשך חודשיים ואז נפל מטבעו לקחתי את זה קשה מאוד ופה אני אתן דוגמא שהייתי בדיכאון בגלל זה ובעלי היה מסדר לי את הבית מטפל בבנות מכין אוכל אבל דבר אחד חשוב מאוד הוא שכח, אותי , לא היה שם חיבוק דיבור תמיכה לא היה בכלל.אני נמצאת במצב של נשואים כושלים ביותר אפילו היינו בחופשה חמישה ימים אפילו לא שכבנו יחד.זה היה עצוב ומעליב אנחנו רבים על שטויות גמורותממש כל שעה זה יכול מקסימום להפסיק לשבוע ומיד לאחר מכן זה ממשיך אני מיואשת ובוכייה ונימאס לי כואב לי על הבנות שלי , ואמא שלי כזאת פרימיטיבית שהיא בחיים לא תתמוך בגירושים שלי ממנו.בגלל שאנחנו חיים בבית שלו אז הוא מאיים עליי בגירושים הרבה פעמים ויתרתי ובקשתי סליחותאבל אני מרגישה שאני בחורה צעירה ושנהרסו לי החיים אני באמצע חיי ואני מרגישה שהגעתי לסופם.אני לא תמימה וכמובן ששנינו אשמים באותה המידה ושנינו עושים טעיות שמובילות אותנו למצבים של ריבים.אני חושבת לפעמים אז אולי דיי כבר נתגרש כי כולנו פה סובלים ולא מאושרים הילדים שומעים ריבים וצעקות כל הזמן השכנים שומעים.אבל יש בי פחד לאן אני אלך איפה אני יהיה ומה יהיה איתי ועם ילדיי עבדתי כמה שנים רק בחיי וגם זה היה אצל משפחתו.אין לי השכלה ואין לי מסלול .ומצד שני אני גם אוהבת אותו ואני מאמינה שגם הוא אותיאבל אין ספק שהריבים האלו מורידים הרבה מהערך של האבהבבקשה עזור לי כמה שתוכל אני במצב לא מובן בחיי

ליאת יקרה,
נישאת בנישואי בוסר, מבלי להיות מוכנה לזה. זה לא אומר שנישואים כאלה לא יכולים להצליח, אבל העובדה היא שבמקרה שלכם, שניכם לא הייתם מוכנים לחיים זוגיים. בעיקר התקשורת שלכם לקוייה מאד, והוא כנראה שבאמת לא יודע להראות אהבה ורגשות חיוביים. עושה רושם שלמרות שחלפו כמה שנים מאז, ושתי בנות, עדיין אינכם יודעים להעביר אהבה זה לזו, והמריבות התכופות גם לא מוסיפות לאהבה ביניכם, אלא דווקא לטינה ולחוסר אמון.אלא שיש לך קושי נוסף, והוא שאת לא עצמאית, ולכן חסרת בטחון ביכולת שלך לחיות בלעדיו. אז עצתי הראשונה אליך, שבלי שום קשר למה שקורה ליחסים שלך עם בן זוגך, תתחילי לבנות לך עצמאות. תעבדי, חפשי קידום, וחפשי לימודים אם זה אפשרי. עשי הכל כדי להיות עצמאית. וזה לא רק בשבילך, אלא זה יהיה גם מסר חשוב מאד לבנות שלך. גם אם זה ייתן לך פתרון וכוח לנהוג כרצונך בטווח הרחוק ולא בטווח המיידי, את זקוקה לזה או כדי שלא להשאר כבולה בקשר הזה, או כדי לא ליפול שוב באותו אופן בדיוק ולאותם יחסי תלות בקשר הבא. וגם, כדי לקבל בטחון שאת תצליחי להתמודד ולעמוד ברשות עצמך.ובאשר למה שקורה ביניכם, הגיע הזמן לשנות, שמבחינתך גם אומר להתחזק באופן מיידי יותר. אז אמא שלך לא תשמש לך מקור תמיכה. נסי חברות. נסי אבא, נסי אחים ואחיות. נסי עובדים סוציאליים, נסי לדבר עם עורך דין שיסביר לך מה זכויותייך (ויידע הוא תמיד, אבל תמיד, כוח), ונסו ביחד ייעוץ זוגי, כדי לשנות את מה שיש. ועד שזה יעבוד או לא יעבוד, התחילי לבנות לך בינתיים את העצמאות שלך. גם התחלה בכיוון הנכון, תתן לך יותר בטחון.