ניהול חייך: עצמאות ויוזמה

אני ובעלי נשואים כחמש שנים.יש לנו ילדה בת שנה שאני איתה בבית - הפסקתי עבודה כדי לטפל בה.לא מעוניינת להכניסה לגן בקרוב אלא רק בעוד כשנה לפחות.אני איתה בבית נהנית מכל רגע מהאושר הזה אבל כמובן קצת מתחילה להשתגע, מה גם שבעלי מכר לי את האוטו לפני הלידה בטענה שזה לא היה אותו מתאים למשפחה ושיקנה משהו יותר מתאים- מאז אני בלי רכב, אני גרה ביישוב מרוחק מהעיר אז בשבילי רכב זה רגליים, במיוחד עם ילד...כמה שניסיתי לדבר עם בעלי, להסביר לו, להתחנן אפילו, הוא אומר שהוא מחפש אך אין כלום, אני מרגישה מבודדת וחסרת חיים , מרגישה ממש נורא!אני והילדה "תקועים" בבית כל היום, ללא יכולת לצאת , כמה כבר אפשר לטייל בעגלה..הבעיה העיקרית היא- שהקטע הזה שלו מופיע בעוד כמה תחומים מהחיים שלנו- לא פעם הוא מבטיח שיעשה וישפר וכלום לא קורה, מה גם שכרגע אני תלויה בו כלכלית אז נראה לי שהקטע הזה די בסדר מבחינתו...אני יודעת שאולי זה נשמע די מפונק, אבל אני באמת מרגישה רע לחיות עם אדם שבצורה כזו מזלזל בי (אני רואה את זה כזלזול!) וכבר לא פעם עברו לי מחשבות על פירוק המשפחה בידיעה שאם אהיה לבד ולא תלויה בו אחזיק את עצמי הרבה יותר טוב!!מישהי מצליחה להבין אותי?... עצוב לי מאוד עם המצב הזה.אני מרגישה שאני כבר לא אוהבת אותו בכלל.

מיואשת יקרה,
את נשמעת לי כמו אסירה באיזה מגדל גבוה מאד ללא מעלית. זה לא שאת לא יכולה לצאת משם, אבל עם כל כך הרבה מדרגות, קשה מאד לצאת משם.אני לא יודע מה היכולות שלך, אבל אני מציע שתתחילי לקחת יוזמה ולנהל את חייך במו ידייך. אם את ממילא חושבת שתצליחי להסתדר לבד ולהיות עצמאית, אז למה שלא תתחילי בזה כבר עכשיו? יש לך את הזמן, אז נצלי אותו כדי ליצור בו את התנאים שבהם את רוצה לחיות. למשל, התחילי לחפש בעצמך מכונית. את יכולה להעזר בחברים או באביך (סתם עניין שובניסטי – יכול להיות שבאמת אמך מבינה הרבה יותר מאביך במכוניות), ולהעזר בהורייך או בחברים/אחים/אחיות לעשות בייבי סיטר לבן שלך לשעה בזמן שאת בודקת איזו מכונית או שתיים. אם האיש שלך פוחד שתעשי טעות, שיתכבד וימהר לעשות מעשה. ואם לא, זו בעייה שלו. אם תמתיני שהוא יעשה את זה, זה לא יקרה. הרי את יודעת את זה. ואולי, דווקא דרך העצמאות שלך, הוא ילמד לכבד אותך יותר.