נדיבות בזוגיות: איך לצאת מקטנוניות

שלום
ד"ר חסון,אני פונה אליך בתקווה שתוכל לסייע לי, בכלים שתיתן לי.אני בחורה לקראת סוף שנות ה- 30 שלה, בהריון מגבר שאני חיה איתו, ללא נישואין פורמליים. הוא בן 44 גרוש +.בין יתר ההבדלים בינינו, קיים בינינו פער כלכלי (אנו משתכרים אותו שכר בערך, אך לי אין מחוייבויות כלכליות ואת רוב כספי אני חוסכת.הוא לעומתי משלם מזונות לילדיו בשיעור שמותיר ממשכורתוכ- 2,500 ש"ח בלבדלמחייתו).בתחילת הכירותינו, בלא קשר למצב הכלכלי (שאז לא היה ידוע לי לאשורו), אני, כאדם ליברלי, הבהרתי שאני חפצה בזוגיות שוויונית, בהיבטיה השונים (כוונתי היתה בעיקר, ל-אי חלוקתתפקידים סטראוטיפית).פנייתי זו נוגעת להיבט הכלכלי של יחסינו.בן זוגי פירש את המילה "שוויונית" בפשט שלה - וכך, הוצאותינו, על פי תפיסתו, צריכות להתחלק שווה בשווה"על השקל"!!אבהיר: אם פתאום הבחנתי שחסרות לי עגבניות במקרר ואני רוכשת מעט ירקות בסך של 20 ש"ח, אני זורקת את הקבלה ונראה לי מגעיל לבקש ממנו מחצית , כלומר 10 ש"ח. בן זוגי לא עושה כך, ויכול להגיד לי: "אני קניתי ירקות שילשום, אז תשלמי היום על הגלידה" (כשאנחנו יוצאים למשל). או הוא יכול להגיד לי: "אני שילמתי 3 פעמים על קפה כשיצאנו ואת רק פעמיים, אז היום תזמיני את".כשאני שומעת את דבריו אלה, הם מעוררים בי בחילה וחלחלה. לא התכוונתי לכך בזוגיות "שוויונית".הייתי רוצה שלפעמים הוא יזמין אותי בלי להתחשבן על השקל.אינני יודעת מה לעשות.כשהוא מתנהג כך, זה מדרדר את היחסים (מבחינת הרגשתי הפנימית) כמה צעדים אחורה.ואני חשה ריחוק וגועל (מתנצלת על המילה הבוטה) כלפיו.מה לעשות?

קרנית יקרה,
את מרגישה כפי שאת מרגישה, כי נוצר פער בין רוח הנדיבות שאת רוצה שתהייה קיימת בזוגיות, גם אם היא מוגבלת ביכולות שלה, לבין החרדות שלו מלהשאר ללא יכולת כלכלית. וכשהוא חרד כל כך, ואולי כי הוא עסוק במשחקי כוח של מי צודק יותר, או כדי להראות לך עד כמה הוא לחוץ ומסכן, הוא לא מתפנה ליצירת אוירה של נדיבות ושל רצון טוב. התוצאה היא קטנוניות מצידו, ורתיעה מצידך. אולי הדרך לצאת מזה היא שאת תפסיקי את המשחק על-ידי הפגנת נדיבות בדברים קטנים. את יכולה להמשיך ולזרוק קבלות של הירקות. אבל לומר, כלאחר יד, הבאתי ירקות היום. לא להגיד כמה זה עלה, ולא להתחשבן. את יכולה לקנות כרטיסים לקולנוע ולהזמין אותו מיוזמתך, ולא להתחשבן. לתת לו לעשות לבד את החשבונות, עד שיבין שהוא לבד במשחק הזה. לפחות בדברים הקטנים, והלא כל כך רלוונטיים. כי את רוצה שהוא יגיד את ההפך. שבמקום שיגיד אני קניתי פעמיים קפה, אז את תקני כרטיסים לקולנוע, שיגיד: עזבי. עכשיו תורי. את כבר קנית כרטיסים לקולנוע, אז הארוחה במסעדה עלי. זה נשמע אחרת לגמרי, נכון?זה לא קל להגיע לזה. זה לפעמים דורש איפוק רב, ולפעמים תכנון של מה להגיד ומה לא להגיד, כי כשאת מוכנה לזה זה יותר קל, אבל זה בר ביצוע.