מתחתנים מהסיבות הלא נכונות

נשוי +2 מזה 14 שנה, לא מאושר מהתחלה. חשבתי שאוהב אותה אבל גיליתי שבעצם התחתנתי איתה כי אהבתי את המשפחה שלה ואת החום המשפחתי שהיה חסר לי. כבר בהתחלה רציתי להתגרש, הלכנו לטיפול שהכניס בי בעיקר ספק גדול בעצמי למרות שפנימה בלב ידעתי שאני צריך להתגרש. תוך כדי הטיפול נכנסה להריון, ואז למעשה הפסקנו את הטיפול. ושוב משברים ושוב הספקות מכרסמים ושוב טיפול, ואז עוד ילד, וקשה לפרק את החבילה, הילדים גדלים, הקשיים מתגברים, ואני נמצא במצוקה פנימית הולכת וגוברת.היא אשה טובה וחכמה,אבל איני אוהב אותה, ואני שתמיד חלמתי על רומנטיקה ועל שקיעות , מוצא את עצמי מסתכל על זוגות אחרים החיים באהבה ונושך את שפתיי מקנאה.לא יודע מה לעשות, לא רוצה לצער את הילדים, אבל מה עם האושר שלי? מה עם הצער שלי?

רועי יקר,
אתה לא לבד. לפעמים מתחתנים מהסיבות ה"לא נכונות", כלומר, כאשר האהבה לא משהו, כפי שאתה עשית. לפעמים גם מתחתנים "מהסיבות הנכונות", אלא ש"הסיבות הלא נכונות", אלו שהניעו אותך ואחרות כמותן, לא קיימות, וגם זה עם סיכוי קטן (עבור כאן, בפורום, על פניות, ותראה כמה זוגות התחברו מאהבה, כאשר כל היתר לא מוצלח ומפריע).אני מפנה אותך לשאלה ששאלה אותי פונה, לפני זמן לא רב, עם נקודת מבט מאד דומה לשלך, גם אם לא זהה. אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג שלי איתה (לחץכאן), ואולי הוא יסייע לך גם.