משחקי כוח בנישואין

לד"ר חסון שלום!ממש במקרה הגעתי לאתר הזה והחלטתי לנסות. אני במצור עכשיו. לא יודעת מה לעשות והולכת להשתגע.אנחנו נשואים שנתיים פלוס.והנישואים שלנו הם סיפור ארוך שמתחיל באהבה הכי גדולה שהייתה אי פעם ומסתיים, ז"א עדיין לא הסתיים. אבל לא כאן המקום להאריך. הנקודה היא כזאת. לפני חמישה ימים נפרדנו זמנית.אני זאת שדגלתי בזה כי הרגשתי מצד אחד שלידו כל עוד הכל נשאר דפוק כואב לי כל יום מחדש ומאחר והוא לא מגיב ולא עושה כלום זה רק מכאיב לצפייה שלי ממנו. אז חשבתי שאם אלך, לא אצפה, ולא יכאב לי מחדש בהווה. העבר מספיק.ומהצד השני, בגללו, הרגשתי כאילו אני כובלת אותו. כאילו הוא מאשים אותי. כי ימיו סובבים סביב המצב רוח שלי. הדמעות וכו'. וכבר נמאס לו ואין לו כח. רציתי ללכת כדי שירגיש חופשי להחליט החלטות בלי שאני רובצת לו על המצפון בשטחהוא כל הזמן אמר שמה פתאום, אבל אתה יודע, זה מרגיש כזה כי הוא יודע שאני מצפה יגיד שלא אלך. אני לא יכולה לדעת מה הוא באמת חושב. זה משגע אותי שגברים לא חושבים. לא מרגישים. לעולם אני לא מצליחה לדעת מה בדיוק הוא מרגיש. אולי לא תמיד צריך. פרטיות וכל זה אבל לפעמים זה נורא חשוב. אני מרגישה באויר.טוב, בסוף הוא התיחס לזה טכנית והודה שהוא בטוח שתוך יומים אחזור על ארבע. עצם זה גורם לי דווקא לעשות הפוך.וזה גם דבר שמשגע אותי. הבטחון שלו. האדישות שלו. זה לא סוג של שטלתנות?ביומיים הראשונים הייתי עסוקה בבחינת עצמי, על הטוב והרע, ולא ממש ציפיתי ממנו למשהו. הפוך. לא רציתי לפגוש אותו כדי שיתגעגע אלי אולי.אבל מאז אתמול פקע בי משהו. למה הוא לא מגיב? למה הוא לא אומר כלום?למה הוא לא אומר שרוצה שאחזור?שטוב לו שרע לו? כלום? לא אכפת לו ממני? הוא אמר שהוא אוהב אותי. נכון? הוא יודע שרוב הסיכוים שאני מצפה ממנו בסוג אחר אולי אבל מצפה. רציתי תת לו הזדמנות. כי כל כך הרבה פעמים חיכיתי. עברנו הרבה דברים ובדרך כלל אני זאת שהייתי צריכה לתפוס אומץ לגשת אליו. להשפיל את הכבוד שלי. להכריח את עצמי לדבר למרות שקשה לי בטרוף והוא לא מי יודע מה תורם. כל כך הרבה פעמים חיכיתי והוא לא בא שהכאב הזה נצר בי עמוק ואני מחכה שיהיה משהו כנגד. לא אוכלפשוט להשלים עם זה. זהו. אני לא יודעת מה לחשוב. מתאפקת לא להתקשר. ופורקת את תיסכולי בכתיבה. מחשבת את כל האפשרויות כי אני לא יודעת מה מהם נכונה. לא יודעת מה להרגיש. בכוון של לחזור להפרד? אין לי מושג מה קורה אצלו. וזה משפיע על ההחלטות שלי. זה משגע אותי. והכי גרוע שיכול להיות שהוא בכלל לא חושב. ככה הוא . טיפוס כבד קצת. מפחד לעשות. לחשוב. לקחת אומץ. לדחוף. מה אני עושה עכשיו? לחכות עוד? כמה? אנחנו בחול ושתינו באכסניות חיים בשום מקום באמצע החיים בלי לעשות שום דבר. אולי משהו יכול להגיד לי איך גברים חושבי במקום הגבר שלי שלא אומר לי?

ללי יקרה,
מה שקרה לכם הוא שבמקום לטפל במה שלא טוב לכם, אתם משחקים משחקי כוח, לראות מי חזק יותר. והעובדה שבחרת לעשות זאת דווקא באכסניה בחו"ל, באמצע שום מקום, היא בחירה גרועה. ועכשיו השאלה היא איך למזער את הנזק. חשבי היטב מה חשוב לך יותר – הנישואים שלכם או הכניעה שלו?קחי בחשבון שגם הוא למד משהו מהפרידה הזו. קחי בחשבון שגם אם הוא כועס, וגם אם הוא רוצה שאת תהיי זו שתיכנע, גם הוא נמצא אי שם בשום מקום בחו"ל, ומצפה שתחזרו להיות ביחד. אז עשי זאת, גם אם זה אומר שאת היא זו שתמצמץ ראשונה. אלא אם כל זה חשוב לך יותר מהקשר שלך איתו ומהנישואים.דברו על חילוקי הדעות, וסכמו שכאשר תגיעו לארץ, תטפלו בזה. כדי שתדעו להתמודד עם חילוקי דעות במקום לשבור את הכלים. זה חשוב, גם לביטחון של שניכם להמשך סביר של הטיול (כי לפחות אתם מסכימים שיש במה לטפל, וגם כי זה הצהרה שאתם רוצים להיות ביחד), וגם לעתיד טוב.

אולי לא הסברתי את עצמי כל כך טוב. זה נורא מסובך. אבל נסענו לחול בשביל הטיפול, כי היינו מוכרחים להתרחק מכנה דברים נוראים, מהמשפחה וכו'. שתינו הרגשנו שזה הסיכוי היחיד. המטרה לא היתה הטיול אלא הטיפול. לא בחרתי לעשות את זה דווקא פה, הוא כבר עשה את זה בער כשהיינו בבית, זה פשוט היתה תוצאה. ולכן למרות הכבוד המושפל שלי והרצון לתת לו להרגיש קצת כאב, בגלל האחריות על הנישואים, לא ברחתי יום אחד. דברתי איתו על זה כמה ימים, בדקנו אלטרנטיבות, ולא היה לו מהה להציע. אז סכנו שנפרד לכמה ימים ונראה מה כל אחד ירגיש. שהוא יבדוק מה הוא באמת רוצה וגם אני. עכשיו. הרגשות שלי מסובכים ונוגדים. אבל בלי קשר למה שאני רוצה, אני בטוח רוצה שהוא יצור קשר, שיגיד משהו, שאני אדע לאן פניו מועדות. אני כבר הרבה פעמים הייתי זאת שירדתי מהעץ, אני יכולה לעשות את זה גם עכשיו למרות שזה כואב. יש רגעים שאני מתה לעשות את זזה ולרוץ אליו לדבר איתו. הבעיה שהיא שהכל יותר מוכב. ואני כאילו מרגישה שאם הוא לא יעשה אף פעם את הצעד הזה, הנישואים ימשיכו באותו מסלול. כי אני יודעת בדיוק מה יקרה אם אני יבוא אליו אבל זה בחיים לא יגיד לי מה באמת הוא רוצה. את אני מתוסכלת נורא לא יודעת מה לעשות. אני מחכה לעיצה טובה באמת. וגם לאמפטיה. אולי בעיקר. לא להטפות מוסר. אני כואבת נורא. נשרפת כבר המון זמן ואין לי אף אחד שיבין.המון אנשים עשו עלי המון טעויות. האנשים הכי קרובים אלי, שהכי בטחתי בהם ובאהבה שלהם, הכל התהפך. אני חיה בעולם הפוך. והכי כואב זה כמובן בעלי.נתתי בו את כל האמון המוחלט שלא קבלתי ממנו, האמנתי בו עד הסוף, גם ברגעים שהוא הכי , אני לא יודעת איך לקרוא לזה, זה לא בדיוק "בגד" אבל זה משהו נורא מספיק. יש לי המון כאב ממנו. כעס עליו. ולכן אני לא יודעת מה לעשות עכשיו. אין לי ענין לפתור את הבעיה הנוכחית כדי שיהיה יותר נוח, כי תוך שבוע לכל היותר האשליה תתנפץ שוב. אז מה אני עושה? תודה רבה מאד על המענה. ללי

אולי לא הבהרתי, אנחנו לא בטיפול זוגי או משהו כאן, אנחנו בטיול ריפוי כזה

ללי יקרה,
אני לא יודע מה זה "טיול ריפוי כזה", ולכן לא יכול לעזור לך. אם זה משהו שבחרתם לעשות לבד, כלומר, טיול שאולי יעזור לכם להתחבר, אולי את צריכה לחשוב אם הריפוי שבחרתם לכם הוא הדבר הנכון. זה מחזיר אותי לתשובתי הראשונה, וקראי אותה שוב. ושוב. וקחי בחשבון שאם לבד זה לא עובד לכם, יתכן שאתם זקוקים לעזרה מקצועית.