משבר כלכלי והשפעה על זוגיות

שלום,
אני נשואה כ-15 שנה. בעקבות משבר כלכלי שעברנו, בעלי נכנס למצב רוח רע והחל להתנכר כלפיי ולהיות עצבני. המשבר חלף.יש לציין שבכל עת של קושי הוא מסתגר ומתנהג בעצבנות לכל הסביבה. התנהגותו כלפיי, לאורך שנים כלא מעריך, תמיד מאשים. אין בו חום והוא לא יוזם כמעט כלום. הוא לא אדם שמדבר או מתקשר ואני בעיקר מתקשרת עם הילדים. הוא פועל יותר במישור הפונקציונלי ופחות הרגשי.אני מאוד בודדה בקשר הזה. אני מתלבטת לאן להמשיך וכיצד. איך לשנות בהנחה שהוא לא יקח חלק בטיפול כלשהו.אשמח לעצתך.תודה

עדי יקרה,
אני לא יכול לדעת מה בדיוק קרה לו, אבל אני כן יודע שגברים נוטים לעיתים קרובות להרגיש רע מאד עם עצמם כאשר הם נקלעים למשבר כלכלי. לעיתים קרובות מאד הדבר משפיע על היחסים שלהם עם בנות זוגם, שלא לדבר על ההערכה העצמית שלהם בתקופה זו – והדברים קשורים זה בזה. אם זה תהליך שלקח זמן, יתכן מאד שבעיניו לא מילאת את המקום שהוא היה רוצה שתמלאי בזמן הזה, ולא נתת לו את התמיכה שהוא היה רוצה שתתני. ואם האמירה הזו קשה לך, אני יכול להרגיע אותך ולומר שלפעמים מה שלא היית עושה לא היה מועיל, כי גברים במצב זה לעיתים קרובות לא מאפשרים לנשותיהם להתקרב אליהם. לכן, התהליך הזה ותוצאותיו, וההשלכות שלו להמשך, אינם פשוטים.אני מבין שאת לא חושבת שהוא יסכים ללכת ליעוץ זוגי. אלף, כדאי לבדוק. בית, גם אם הוא לא ירצה – נסי להתחיל לבדך. גם כי יש סיכוי לא רע שתצליחי לשנות לא מעט, וגם כי יתכן מאד שבהמשך גם הוא ירצה להצטרף לתהליך, ולו רק כדי לומר את דברו. וגם... כי את צריכה תמיכה. ואם זו תמיכה מקצועית, שאולי גם תועיל באופן ממשי – עדיף.

תודה רבה על תגובתך המעמיקה. יכול להיות שהוא ציפה לתמיכה אחרת אבל אין לך מושג עד כמה כל השנים תמכתי, קרבתי, הרמתי אותו, גם כעת אני זו שהוצאתי אותנו מהבוץ. אבל קשה לי עם חוסר ההערכה, קשה לי עם כך שהקשר תמיד תלוי בכסף. ובמקביל שליטה. הוא כל הזמן צריך לשלוט ואני נחנקת. אני יכולה להרוויח גם פי 2 ממנו , לעשות כמעט כל מה שצריך לילדים ועדיין הוא ירגיש שלא עשו לו מספיק. אין לזה סוף, לי אין כבר כוח. יש לכך בכלל פוטנציאל לשינוי? מה יוכלו לעשות בטיפול? אני לא מכירה דרך לפתור דברים באמת, מבלי לנהל דיאלוג.תודה רבה

עדי יקרה,
אני מאמין לך ומקבל את דברייך בדבר התמיכה שלך בו. וכפי שכתבתי, מסיבות שונות, מוצדקות או לא, יתכן שהוא רואה זאת אחרת, אבל גם יתכן שהוא משייך את התחושה הלא טובה שיש לו עם עצמו לדברים שאת עשית או לא עשית.כפי שכתבתי לך, גם אם הוא יסרב ללכת לטיפול הזוגי, תוכלי לעשות לא מעט לבדך. אלף, ללמוד איך ליצור דיאלוג איתו גם כאשר היחסים ביניכם כפי שהם. לבחון מה עשית עד עכשיו, ומה אפשר לעשות אחרת (כי ברור שצריך לעשות אחרת – הרי מה שעשית או עשיתם עד עכשיו לא עבד). בית, כי לא תמיד צריך דיאלוג. לפעמים אמירות או בקשות קצרות, כשיודעים איך, או תשובות קצרות לשאלות, כשיודעים מה, יכולים לשנות את ההתנהגות של הצד השני באופן מפתיע. את חושבת על דיאלוג כדי שיבין למה הוא צריך לעשות אחרת. העניין הוא שלפעמים כשהוא מבין מה מתבקש, וכשאת לא משתפת פעולה בויכוח שאליו הוא רוצה לגרור אותך, הוא יהיה מוכן לעשות, לפחות חלקית, ולקבל זאת. דרך שיפור האוירה באופן הזה, אפשר בהמשך להגיע לדיאלוגים, ולהבנות הדדיות, ולכן גם שוב לחברוּת שחסרה לכם. כאמור, יש דרכים, ובשביל זה יש אנשי מקצוע.

שלום
וברכה,תודה רבה לתגובתך, אני מאוד מעריכה את ההתייחסות המעמיקה. אני מסכימה כי כפי הנראה מה שעשיתי עד כה לא היה נכון כי עובדה, זה לא הוביל למקום חיובי. אבל בעיניי מה שלא עשיתי טוב, לגודל האבסורד הוא שמאוד ניסיתי להיות קשובה לו, להבין אותו, לרכך לו כל בעיה ומשבר, לפתור כל דבר ובעיקר להכיל. והוא- לא יכול היה להכיל ולו מעט משלי, ממני. הוא הצליח לשלוט במידה מסויימת עליי בגלל התכונות הללו בי שאולי בקשר אחר היו נחשבות טובות, בקשר שלנו הן פעלו לחובתי. הוא למד שאני אמורה לספוג הכל ולסדר לו הכל. לפני כשנה התחלתי קצת לשנות את החוזה הזה. מאז המצב היה פחות טוב אך הוא הקצין לאחרונה כשלפתע היה משבר כלכלי והוא שוב הפך מתוסכל (למרות שגם כאן אני סידרתי הכל ופתרתי הכל) אך הפעם סידרתי את הטכני אבל נמאס לי מהיחס המאשים וחוסר האחריות. נמאס לי מחוסר השיח ביננו וההתמודדות שאינה משותפת. הוא פסק מלדבר איתי ומאוד התרחק ואכן כפי שציינת אין לי ספק שהתסכול שלו מעצמו מושלך עליי אבל הבנת הדינמיקה הזו אינה עוזרת לי , אני באמת לא רוצה יותר להיות בתפקיד נותנת ולקבל רק כעסים ופנים חמוצים. אני באמת מאמינה שבלי לתקשר אין אפשרות לפתור משהו.אני כן מקבלת את עצתך לפנות גם לייעוץ באופן עצמי אך בשביל לחזק את עצמי ולמצוא כוחות להגיע להחלטה שלמה יותר. אשמח לדעתך, תודה רבה על התמיכה.

עדי יקרה,
גם אם את מאמינה בכל מאודך שהוא לא בסדר, וגם אם את צודקת לגמרי באמונתך זו, את גם צריכה לחפש דרך לדו-קיום. אחרת את מוותרת לפני המאבק, ומפסיקה לקחת אחריות על מה שקורה לך (כן, וגם על מה שקורה לו). העובדה היא שאת מתקשה להתמודד איתו, ושאת מתקשה להתמודד גם עם הכעסים שלך, גם אם הם מוצדקים לחלוטין. כשנמאס לך (והיו לך הרבה "נמאס" במכתבך), קשה גם לך לתקשר. לכן בדיוק את זקוקה ליעוץ. כדי ללמוד אחרת. את מצפה כבר עכשיו להבין, עוד לפני שאת הולכת ליעוץ, ואני מנסה לומר לך שאם בן זוגך לא מעוניין להגיע ליעוץ, זו את שצריכה לשנות קודם, עוד לפניו. ובכך, יש לך מה ללמוד, בדיוק משום שעד עכשיו זה לא עבד, ואני מנסה לומר לך שזה תהליך. לא קל, אבל זה תהליך עבורך, כדי ללמוד מה נכון לעשות ואיך נכון לומר. זה לא משהו שאפשר לומר לך במסגרת הפורום, מהסיבה הפשוטה שצריך להכיר אותך ואותו טוב יותר, ואת זה אי אפשר כאן, ומהסיבה שגם יקצר המקום לדיון הזה, כי יש לי הרבה פניות.את מוזמנת, רק כדוגמא, לראות את הדיאלוג שהיה לי בזמנו כאן בפורוםכאןוכאן(שבוע וחצי מאוחר יותר). זה הרבה לקרוא, וזו דוגמא למה שאפשר לעשות. זה לא אומר שאצלך זה יעבוד בדיוק כך, אבל זה מסביר לך שיעוץ ישיר ומקצועי, הנוגע למה שבאמת קורה אצלכם, יכול לעזור גם אם תגיעי אליו לבדך.