משבר זוגי: מה עושים?

הערה בקשר לסיפור שלי. לבעלי יש חבר ילדות שחזרו להיות בקשר ממש סמוך לתחילת המשבר שלנו. לחבר הזה יש משבר נישואין שנמשך שנתיים והוא בחר כביכול להישאר עם אשתו ו-3 הילדים בגלל הנוחיות כביכול, (משכנתא מזונות ווכ'). אולם הוא מסית את בעלי ומתקשר אליו בתדירות גבוהה כדי שיצאו לבלות ביחד, אני יודעת שההשפעה שלו הרסנית על בעלי, וכבר אמרתי לבעלי שאני לא מוכנה שהם יהיו בקשר ואם הוא יכנס אלינו הביתה אני "אעיף" אותו כי הוא הורס אותנו, אבל בעלי השיב שהוא לא מרגיש מאושר איתי ולכן הוא לא מרגיש חייב לי דין וחשבון .(למרות שמאז שדרשתי את דרישתי, הוא לא בקשר כמו פעם איתו, אבל עדיין בקשר).כמובן שאני לא מסכימה לזה, אבל בינתיים חיים חיים קשים מאוד, אבל הוא מסרב לצאת. לפחות כך זה נראה עד עכשיו, ומנסה להראות שהוא מתפקד בבית למרות הקושי (פתאום הולך יותר לסופר, הפעיל מכונת כביסה אחרי הרבה מאוד זמן שבכלל לא תיפקד, מנסה להראות שהוא יותר פעיל בבית, כביכול) .מקווה שבפורום הזה אוכל לקבל טיפים והדרכה.תודה על הסבלנות לקרוא.

לי יקרה,
ברור שאתם בבלבול גדול. את אומרת עליו שמצד אחד הוא "עדיין בבית, לא עזב ולא נראה לי שמתכוון לעשות זאת", ומצד שני ש"הוא כל הזמן אומר שרוצה להתגרש ולא רוצה להיות איתי." ועלייך "אני מבחינתי דורשת ממנו שיעזוב את הבית ושלא יהיה איתנו, הוא כבר לא מעניין אותי" ומיד אחר-כך "למרות שלפעמים האסימון יורד לי שוב, ואני פשוט בוכה, בוכה...".היחסים ביניכם קשים, ולא ברור לי לגמרי מה מניע אתכם כרגע. לפי מה שכתבת, נראה לי שחלק מהסיבה שאתם עדיין ביחד היא ויכוח משמעותי על תנאי הפרידה. אולי בגלל זה אתם במלחמת התשה, לראות מי יתעייף קודם. לא מפליא בכלל שגם הילדים מתעייפים. קשה לחיות בתנאים של חוסר ודאות, ובעיקר לילדים, שלהם אין כוח לשנות משהו ממילא, והם רק נעים עם הגלים.לדברייך, הכל החל בפסח. בין השורות אני קורא שגם קודם היו מריבות ביניכם, גם אם בתדירות נמוכה יותר. אני תוהה אם גם בעיניו זה התחיל אז. ברור שפסח היה נקודת רתיחה מכל הכיוונים, בשל לחצים שונים, שחלקם (הכאבים שלו בעקבות פריצת הדיסק) לא קשורים ליחסים שלכם, אבל יכולים להשפיע. אני לא בטוח שהוא לא החל לעבור עוד קודם תהליכים בינו לבינו מבלי שידעת, שיתכן שקשר חיצוני שלו סייע להם, ויתכן שלא. לפעמים את מאשימה אותו, ולפעמים את מאשימה גורם חיצוני (מאהבת שעשתה לו שטיפות מוח, או חבר). תני לו קרדיט. מה שהוא עושה זה החלטות שלו, מה שאת עושה זה החלטות שלך.כרגע, בכל מקרה, המצב הוא אכן בלתי נסבל. קרב ההתשה שלכם מזיק לכם ולילדים. שאלת אם יש לכם סיכוי, ואשיב לך שזה בתנאי שאתם רוצים. אני לא בטוח שאתם רוצים, וגם אם תרצו, השאלה אם תרצו מספיק חזק כדי לשקם את הרגשות הפגועים, ואת חוסר האמון הכל כך משמעותי ביניכם.ברור לי שאת עוד מקווה לחזור למה שהיה קודם. היחסים ביניכם לא יחזרו למה שהיו.בטיפול מתמשך אפשר להגיע מחדש לקירבה ולתובנות חדשות ואולי אפילו לצמוח מזה ליחסים נפלאים, אבל מפוכחים יותר, ואחרת. אני מרגיש שאת רוצה, אני לא בטוח שאת יכולה להתמיד בתהליך כזה, בשל עצמת הפגיעה שלך.אני לא יודע אם הוא רוצה להשקיע בתהליך מתמשך כזה. התפקוד שלו בבית לאחרונה מראה שאולי כן. דברו על האפשרות לקבל סיוע חיצוני. זה ייתן לך אינדיקציה למה הוא רוצה.בכל מקרה, אל תמתינו בלי לעשות דבר, רק בשל התקווה שמשהו ישתנה. את מצפה לנס, וממתינה, אבל דבר לא ישתנה לבד, מבלי שתחליטו לשנות. במצב הנוכחי, מוטב להחליט שעה קודם. ואם אתם צריכים לחתוך – ההמלצה שלי היא קודם כל לשבת ביחד לשיחה המגיעה מתוך השלמה שנפרדים, ורק אז היא תהיה מפוכחת, פחות טעונה, ועם חיפוש מטרה משותפת: הקטנת נזקים.לא קל לך, בימים אלה. את בטלטלות רגשיות עצומות. ואולי כדאי שתשקלי גם ללכת לטיפול אישי. להתחזק, ובעקבות כך גם אולי לגבש טוב יותר את יכולת קבלת ההחלטות שלך.