התמודדות עם כעסים וגבולות בזוגיות

שלום
לך ד"ר חסון היקר,קראתי כמה מהתשובות שלך ואני מרגישה שמצאתי כתובת מתאימה לשאלותיי.אני נשואה מזה שנה וחצי וכרגע אני בהריון בחודש השביעי,ביני ובין בעלי יש אהבה עצומה וקשר נפשי עמוק וחזק,אבל אנו מוקפים באנשים באופן קבוע ללא מגבלות זמן וזה מעיב על היחסים בינינו.שנינו אנשים חברותיים ושנינו באים ממשפחות להורים גרושים,מאז החתונה,כמעט בכל סופ"ש המש' מבקרת אותנו (כולל לינה) ובמשך השבוע הם בקשר מתמיד.אנחנו לא מצליחים לבנות את התא המשפחתי הקטן שלנו ואין לנו כמעט פרטיות בתוך הבית שלנו,כולם מאוד אוהבים להיות אצלנו בבית,אך מתנהגים כאילו שאנחנו האורחים בבית והם בעליי המקום (רבים ביניהם,דורשים דברים,מבקרים בכל שעהואפילו לא שואלים אם אפשר לבוא, אלא קובעים עובדה).העניין מוציא אותי מדעתי,אין לי שקט ואני כל הזמן נמצאת במצב של מתח ותסכול, אני מרגישה כמו מארחת ולא כמו בחורה צעירה שרק בונה את חייה,בסופ"ש האחרון זה הגיע למצב שחמתי ואני רבנו בפניי כולם וזה משהו שלא חלמתי שיקרה, ירדנו לרמה מאוד נמוכה.אני מאוד חוששת מהעתיד לבוא, בפרט כשאלד ב"ה וכולם ירצו להיות סביב התינוק.אני לא מעוניינת להעתיק את מגוריי למקום אחר,על אף שהשיקול הזה עלה,אך כעת זהו לא זמן מתאים (אימי גרה בעיר ואזדקק לעזרתה בקרוב).אנחנו בסה"כ זוג צעיר,אוהבים,שרק התחלנו את חיינו כמשפחה ולא ייתכן כי נריב כל הזמן בגלל נושא המשפ' והמעורבות הבלתי-פוסקת של כולםאני תמיד בדיעה שהיופי הוא באיכות ולא בכמות (מפגשים אחת ל.... יועילו לנו לבנות את חיינו כשורה).החלטנו לפנות לייעוץ זוגי,אין לנו כ"כ מושג למי לפנות,אני גרה באיזור ב"ש ובלי שום קשר אני החלטתי לפנות לטיפול פסיכולוגי בנפרד משום שאני מבליגה על דברים ואז מתפוצצתוהתפוצצות גורמת לי לפרק את חיי המש' שלי,היא מלווה בעצבים לא שפויים (וזה לא רק מתחילת ההריון).בנוסףאינני יודעת לומר לאואני כל הזמן מתמסרת לאחרים, אך כרגע אין לי מקום יותר לתת, אני ממש זקוקה לקבל בחזרה.אני עומדת להיות אמא בקרוב ואני רוצה להיות מספיק חזקה וחכמה עבור ילדיי ולא להיות במקום של עצבים,חוסר יכולת לתת או להמשיך לתת ולהיות מתוסכלת מכך.האם אתה חושב שהפעולות שלנו יועילו לנו? אני קצת חוששת שאם לא נמצא ייעוץ מתאים עבורינו זה רק יחמיר את המצב...למי לפנות? אני יודעת שאתה לא יכול להיות ספציפי,אבל אפשר לפחות הכוונה?תודה! תודה! אשמח לקבל תשובות במהרה.

ד יקרה,
אני חושב שבתוך כל הכאוס הזה שאת נמצאת, והסיר הלחץ החברתי והמשפחתי, את רואה את הדברים נכון, גם אם אינך נוהגת נכון. לדעתי, זיהית נכון את הבעיה האישית שלך – של הקושי להגיד לא, של צבירת הכעסים עד שאת לא יכולה יותר ו"מתפוצצת".ככה זה באינסטלציה. אם יש לך צינור חלוד שנוזל מתחת לכיור, ואת לוקחת מפתח שבדי לסגור אותו, האופן שבו את מצליחה או לא, תלוי בכוח שלך. אם יש לך הרבה כוח, את מפעילה אותו בדיוק במידה הראויה כדי לסגור את ההברגה בצינור, ועוצרת את הנזילה. אם אין לך כוח, את מפעילה את כל הכוח שיש לך, ובמאמץ הזה, הצינור נשבר, ויש שיטפון. כשאין הרבה כוח, קשה יותר להפעיל את המינון המדוייק, והמאמץ הופך להיות מאמץ גדול מדי ממה שצריך. כנראה שזה מה שקורה לך. זיהוי נכון של הבעיה, גרם לך להחליט על טיפול אישי שלך. יופי. על הזיהוי ועל היוזמה. את כבר בחצי דרך לפתרון.השתמשי באנלוגיה הזאת עם בן זוגך. דברי איתו. ללא התמיכה שלו וההבנה שלו, יהיה לך קשה ליישם את מה שאת צריכה לעשות מול אחרים. ומה שאת צריכה לעשות, זה לשים גבולות. אם תשתפי פעולה עם בן זוגך, ביחד יהיה לכם כוח. בשביל זה את צריכה קודם כל מספיק כוח מולו, כדי לפתוח את זה ולדבר על זה באופן הגיוני ושקול המבטא צורך. זה לא תמיד קל. אם את לא מצליחה לבד, יעוץ זוגי אמור לסייע לכם לתקשר, ולגשר בן התסכול שלך לתסכול שלו. ושימי לב שכאשר את מתפרצת, ואפילו אם זה לא מספר גדול של פעמים, סביר שאת מאבדת בעיניו את הלגיטימציה כשהוא לא מסכים איתך (נגיד, כי את נלחמת לשים גבולות למשפחה שלו, ובודאי מול אמו). כי את הופכת להיות רגשית ובלתי צפויה בעיניו. אם אתם במאבק כוחות על מי צודק, התפרצות מוציאה אותך, לכאורה, מהערוץ הלוגי, ולכן שם את מפסידה בויכוח. צריך ללמוד לנהוג אחרת כשאת לא אחרת, וזה לוקח זמן. בעיקר, את זקוקה אורך רוח ואמונה בכוח שלך. ואכן, זה לא קל. התפקיד של היעוץ הזוגי הוא להקטין את הלחץ, ולשפר את הההקשבה. לא כתבת, אבל אני מתרשם שאת מרגישה שאין לך תמיכה, ושמישהו קרוב לא מקשיב לך.לצערי, לא אוכל לסייע לך למצוא מישהו מתאים באזור באר-שבע. אני עצמי אמנם נולדתי שם, אבל הורי חטפו אותי מבאר שבע בגיל שנתיים...J