משבר זוגי: מה עומד מאחורי הניתוק?

שלום
אורן,גרושים כעשרים שנה, בן 78 בת הזוג בת 70, היינו במערכת זוגית נורמאלית ואוהבת במשך כ שלוש שנים ללא כל ריב או ויכוח, אהבנו את אותם הדברים ואותם הפעלויות הכיפיות, כא' בביתו,נפגשים לסרוגין בסופי שבוע ולעיתים באמצע השבוע בפעם בביתי ופעם בביתה,מצב כלכלי של שניהו טוב מאוד,ברור כי לכל אחד מאיתנו היה בעבר "במערכות יחסים".בסוף שבוע לפני חודש הכול היה רגיל בילינו במופע רכדנו למחרת טיילנו שידרנו אהבה אחד כלפי השני, (במוצ"ש היה ויכוח בפעם הראשונה מזה שלוש שנים)על נושא "לא עזרתה בנושא טכני" אני כעסתי לקחתי הבגדים מהארון ביתה של בת הזוג ונסעתי לביתי, לא היה לנו דיבור ארבע ימים, ביום הרביעי הרימה טל' לברך אותי ליום הולדתי, השבתי תודה. רק כעבור מס' ימים התקשרתי וביקשתי סליחה אולם לא עזר,בשיחה דיברה בצורה פוגענית. מאותה שיחה ניתקה כל קשר עימי בכל דרך אפשרית.עד היום אני לא יודע מה הסיבה האמיתית לניתוק, הרי יש מצב שצריך גם לתת הסבר מה שנקרא "שימוע"אני אומר בסדר זו זכותה, מאידך אפשר לשמור על איזה קשר אנושי בכל אופן הינו חלק בחיים אחד לשני.מה דעתך מר אורן.תודהיוסי

יוסי יקר,
אני מבין את כאבך. הייתם במקום כל כך טוב במהלך שלוש השנים האחרונות, ללא מריבות, יחסים מעולים, צרכים דומים, ולפתע הכל קרס. זה אולי התחיל ב"לא עזרת לי", אבל זה עורר ויכוח משמעותי – עד כדי כך שהחלטת לשבור את הכלים וללכת.לא כתבת לי דבר על התנהלות הויכוח. לא כתבת לי דבר על הרגשות שלך כאשר הרגשת מואשם בכך שלא היית בסדר. לא כתבת לי אם היית מוכן לקחת אחריות על כך שלא עזרת לה ולבקש את מחילתה, ולא כתבת עד כמה היא כעסה עליך או איך היא הגיבה אם לא לקחת אחריות. לא אמרת עד כמה היא פגעה בך בעת הויכוח הזה, וגם לא מה פגע בך במהלך הויכוח. סיפרת לי רק שהתוצאה היתה הסלמה רגשית כל כך גדולה אצלך, עד שהחלטת שאתה לא יכול להישאר איתה, והלכת. לא סתם הלכת, אלא עם הבגדים שלך. כלומר – אמרת, גם אם בלי מילים: "זהו, עברת את הגבול מבחינתי, אנחנו נפרדים, אני לא חוזר הנה.", ובמשך ארבעה ימים לא יצרת קשר. מבחינתה, הגיוני שזו היתה חתימה של האמירה "לא רוצה לראות אותך יותר!".מן הסתם – זו סיבה לניתוק מבחינתה. אני לא יכול לדעת אם זו הסיבה היחידה, או "האמיתית" כפי שאתה כותב. אני רק יכול להסיק שאחת האפשרויות היא שהיא ראתה אותך כועס מאד ומוכל לשבור את הכלים, ויתכן שהיא אומרת לעצמה: את זה אני לא מוכנה לקבל מאף גבר (או בן זוג).קיימת גם האפשרות – ואת זה אני לא יכול לדעת, שהיא כבר נכוותה בעבר, ואולי באופן משמעותי, מיחסים עם גברים שהגיבו בכעס ובאימפולסיביות, ולכן האמירה שהיא לא מוכנה לקבל את זה שוב, יושבת על נקודות מאד רגישות שלה.כרגע, היא כועסת בחזרה. יתכן שהיא אומרת לעצמה, באופן מודע או שלא לגמרי מודע, שאם היא "תוותר" לך ותשוב לדבר איתך – לא תבין עד כמה פגעת בה. לכן היא ממשיכה שלא לדבר איתך. שתבין עד כמה שהיא כועסת עליך, ואולי גם אומרת לך שהיא כועסת עליך יותר משאתה כועס עליה, ובמילים אחרות – שבעיניה, אתה היית זה שהתנהג והגיב הרבה יותר רע, או לא מתאים, ממנה.ויתכן גם שבעקבות כך, ואולי גם בעקבות מחשבות אחרות שהיו לה על הקשר ביניכם שלא ידעת כי אולי היא לא דיברה עליהם, היא החליטה שהיא לא רוצה יותר את הקשר איתך, ובעיניה, הרבה יותר קל לעשות את זה מבלי לדבר על זה, וויכוחים ונסיונות שכנוע מבחינתה הם מאמץ לבטלה, ועדיף שלא. גם זו אופציה, שיתכן שהיא מרגישה אותה עכשיו.זה לא אומר שהיא תרגיש את אותו הדבר בעוד שבוע, או חודש או שנה.אני מעלה את האפשרויות יוסי. אני מבין שגם לקחת אחריות, או שאתה רוצה לקחת אחריות. קשה לי לדעת אם זה מאוחר מדי עבורה או לא, והדרך היחידה שבה תוכל לנסות בכל זאת, היא לנסות מדי פעם בכל זאת, ואם ייצא לך לדבר איתה, לאפשר לה לקבל ביטחון שדברים שכאלה מצידך לא יחזרו, כי היא חשובה לך, כי אתה לומד מה נכון ומה לא נכון, וכן הלאה, ומבלי לגלגל גם חלק מהאשמה עליה – כי אם תעשה את זה, הגיוני שתגיעו שוב לאותו הויכוח.האם תוכל לעשות את זה גם אם אתה לא בטוח שזה לגמרי נכון? – לא יודע. ככל שתאמין בזה שאתה יכול, יהיה לך קל יותר לוותר על האגו למען הקשר הזה.