משבר זוגי: מה מניע את בעלך?

שלום
ד"ר חסוןאנו נשואים כ24 שנים לשלושה ילדים גדולים . שניים עזבו לא מזמן לדירה שכורה ואחת שמסיימת השנה לימודים בתיכון. כ20 שנה ניהלנו חיים עם כל הקשיים (הכלכליים ) שהיו זוגיות ומשפחתיות לתפארת. הצלחנו במשותף להתגבר על כל הקשיים בדרך ולעלות על דרך המלך . בית נפלא, ללא חובות וללא בעיות ודאגות קיומיות.היו כעסים ומריבות (על דברים זניחים) בעלי שהעריץ אותי ניתן לומר, לא נתן לי לרגע להישאר כועסת (אני בד"כ הכועסת, הפגועה, האש והוא המים) והיה מיד מפייס אותי.איפה שהוא התחלתי אני עם שתיקות, כי המשבר הכי גדול שלי היה שהוא הפר את האמון שלי בכך שהחל בסוג מסויים של תחביב ספורט עם כלי רכב כלשהו מבלי לשתף אותי בכך (אמר שהיה בטוח שלא אסכים בגלל שאטען שזה מסוכן ) זה פגע בי מאד ואני בגלל זה לא מוכנה להשתתף עכשיו בטיולים שלו עם כלי הרכב, הרגשתי סוג של בגידה שכולם ידעו מלבדי והוא אף פעם לא התנצל, למרות שאמרתי לו שהכעס שלי על כך שעשה הכל מאחורי גבי ולא שיתף אותי כחברה הכי טובה שלו ולא בגלל הכלי עצמו. בעלי היה היה מפר את השתיקות כמו שידע. אך ב4 שנים האחרונות כשהתחילה שתיקה, הוא היה ממשיך אותה וזה היה נמשך שבועיים שלושה כשאני חסרת אונים , כואבת מאד ולא יודעת להפסיקה. בסוף זה היה מפסיק במיטה.. (לא לרוחי כי הייתי מחפשת את השיחה קודם, אבל זרמתי כדי להפסיק עם השתיקה הזאת). והשתיקות במריבות ממשיכות ונמשכות שבועות מייסרים.לפני כחדשיים דבר חדש, בגלל הכעס הוא עבר לישון בחדר הפנוי בבית וזה נמשך חודש ימים כשהוא ישן שם עד שנשברתי וביקשתי שיחזור כי קשה לי..(חייבת לומר שאני לא יודעת להיות זאת שמפייסת ומאד קשה לי בכך).אבל מאז הפעם שעזב לחדר השני, השתיקות החלו להיות רועמות יותר, בעלי נותן את כל כולו בבית ובעבודה, אבל בזוגיות ממש כלום. יוצא מאוחר, לא מתקשר כל היום (אני לא מתקשרת כי הוא אומר שהוא עסוק ולא רוצה להפריע לו, או שהוא לא עונה בשעת אמת ומחזיר שיחה מאוחר יותר). מגיע מאוחר בלילה כשאני כבר עייפה ובמיטה עם ספר ולא מסוגלת להעניק לו תשומת לב. הקרירות הפכה לקרח ביננו . רק אם יש מפגש או בילו אנחנו נהנים בו ביחד. אבל בשגרה לא נשארה זוגיות.בחודש הזה ניסיתי לדבר על ליבו פעמיים ובשתי הפעמים הוא אמר שנמאס לו , אין לו כוחות, הוא לחוץ , אני מלחיצה והוא רוצה מרחב ממני, (למרות שימים שלמים אין קשר ממשי ביננו ולא נשאר לי ממה לתת מרחב) שזה לא אני, זה הוא, שהוא לא יכול להכיל אותי יותר ושאם אני רוצה ויותר נוח לי , אז ניפרד בתנאים שלי או שנמשיך לחיות כך , כל אחד את החיים שלו.בפעם הראשונה הייתי בהלם מהתשובה, שאלתי אותו מה קורה, והוא אמר כלום , נמאס לו. נכנסתי לחדר עצובה מיואשת ולא נראה לי שזה עשה עליו רושם, הוא המשיך את עיסוקיו כרגיל. בפעם השנייה שניסיתי לדבר איתו וקיבלתי אותה תשובה , התקשתי לישון כל הלילה ובבוקר ברגע של עצבים צרחתי עליו שיקח את הדברים שלו ושילך מהבית כי אני לא יכולה לסבול את קיומו בבית במצב כזה.והוא הלך. כבר שבועיים בלי טלפון בלי להודיע היכן הוא ישן ומה הוא עושה. הוא מידי פעם נמצא בקשר עם הילדים רק לצורך סידורים כדי לא למנוע מהם מה שהם צריכים. אך אומר להם לא להתערב וגם להם לא אומר היכן הוא ישן, למרות שיש לנו אולי מושג כלשהו. והם ממש לא מתערבים (לצערי). הם גם אמרו לי שיש להם את החיים שלהם, הם מסתדרים, זה חבל אבל לא מעוניינים להתערב.ניסיתי פעם אחת אחרי יום שהלך לומר לו שבעצם זה לא לעניין הפרידה ואני מבקשת שכשיחליט שיבוא ונראה כיצד ממשיכים הלאה. הוא לא ענה.לא שלחתי אליו שליחים (חברים אחים) שישכנעו אותו כי אני רוצה שיחשוב לעצמו לבד מה הוא רוצה. אני כולי בהלם מוחלט. מדובר על זוגיות נפלאה בלי שום דבר רקוב בפנים למעט ה4 שנים האחרונות עם השתיקות אחרי וויכוחים (שזה הכי רקוב שבעולם..).עכשיו אני עם כל היסורים שלי, מוצאת את עצמי לבד. לא יודעת מה לעשות. לא מעוניינת לפנות אליו, כדי לא לנסות לשכנע אותו ואולי הוא יפגע בי שוב בתשובות הלקוניות שלו. (שזה פעם ראשונה שאני שומעת אותו מדבר כך. הצד הכי חזק שלנו היה בעבר התקשורת. יכולנו לדבר אחרי מריבה שעות וללבן דברים).אני פשוט לא מאמינה שזה קורה לנו. קשה לי הכי שבעולם. אני אוהבת אותו ורוצה להישאר איתו אבל אין עם מי לדבר , מה עושים???

אורחת יקרה,
לא קל לי לכתוב לך את זה, אבל את כותבת (ואולי מקצינה ואולי לא) שאת בהלם. ברור שאת מופתעת, אבל אולי זה בגלל שאת מתקשה, ואולי לא רוצה להבין מה מניע את בעלך. היום, את רוצה להיות ביחד, אבל אני לא בטוח שאת מוכנה לעשות את מה שנדרש. למה אני לא בטוח? - על פי מה שקרה ביניכם בעבר. אני מתרשם שבמידה רבה ידעת גם קודם מה את יכולה לעשות כדי לשפר את היחסים ביניכם, אבל היה לך מאד קשה לבצע את זה.נדמה לי שאת יכולה להבין שאת לא קלה כבת זוג. את כותבת את זה. את אש וכועסת בקלות (וכנראה נפגעת בקלות), ולא יודעת להתפייס. היית רגילה שדברים מתנהלים בדרכך, וכשהם הפסיקו להתנהל כך, הגבת בהענשה (שתיקות), ויצרת כלי מאבק ביניכם שבסופו של דבר פעל נגדך וקשה יותר. בעבר, כאשר חיכית שהוא יפייס אותך, זה קרה. ומתישהו, כאשר הוא הוא התחיל לחכות שאת תפייסי אותו - זה לא קרה. לכן, כשהוא החליט שסוג התקשורת הזה מצידך נמאס לו, ומגיב באופן דומה, נשארת בלי כלים תקשורתיים לעשות משהו אחר. במילים אחרות: זהו משהו שאת התחלת בו, ושהוא שכלל לרמה גבוהה יותר (או לשפל עמוק יותר, אם נדייק).וכך הגעתם לשלב הבא, שבו צרחת עליו בעצבים שייקח את הדברים שלו וילך מהבית, כי את לא יכולה לסבול את קיומו בבית במצב הזה. אולי קיווית לתוצאה אחרת, אבל הוא באמת "שמע בקולך", לקח את הדברים שאמרת ושכלל אותם לרמה גבוהה יותר (או לשפל עמוק יותר, כאמור), ובאמת הלך. גם כאן, יצרת כלי מאבק, שלא ציפית שהוא ישתמש בו. ועכשיו, אם את לא קלה כבת זוג, היום גם הוא לא קל כבן זוג. כי נקלעתם לדרך תקשורתית מאד לא מוצלחת.הייתם צריכים ללכת לטיפול כבר בשלב הראשוני, שבו את היית נכנסת לשתיקות, כדי לחפש דרכים תקשורתיות אחרות. זה לא קרה, וחבל. עכשיו, הרבה תלוי בשאלה עד כמה הוא כבר מרוחק ומיואש, אבל אם את באמת אוהבת אותו ורוצה להישאר איתו, שווה לנסות . אם זה אפשרי, זה יהיה אפשרי רק אם תביני שחשוב לך, כדי להשיג את המטרה שאת רוצה, לוותר על הכבוד והכעס, ולהתרכך. ואז לבוא אליו ולומר לו, באופן פשוט, ועם הרבה פחות הגנות, ועם נכונות גם להקשיב, שאת מבינה שלא קל לחיות איתך כשאת לא יודעת לפייס, ולא יודעת לבקש סליחה. שאת מאד מעריכה את העובדה שהוא כן היה כזה לאורך שנים, ושזה מאד חיזק אותך ועשה לך טוב. ושעכשיו, את ניגשת אליו בנסיון לגישה אחרת שלך כלפי התקשורת ביניכם. שאת מבינה שהוא צריך לבטוח בך שאת באמת מוכנה לעבוד על זה, ושאת צריכה לעשות מאמץ, ושאולי תלכו לטיפול זוגי כדי לבנות את האמון הזה מחדש, ודרכי תקשורת טובה יותר. אני לא יודע אם את יכולה נפשית לעשות את זה. בעיקר כשזה לא מבטיח שזה יעבוד. אבל זה מה שהוא צריך ממך, ואולי גם זה מה שאת צריכה מעצמך. בין אם הוא יסרב לטיפול זוגי ויסכים לנסות אותך החדשה ולתת לך את ההזדמנות הזו, ובין אם הוא יגיד לך שהוא רוצה להיפרד, אני חושב שטיפול פרטני שלך יכול לעזור לך להתמודד, ולהוריד מעצמך את עומס הפגיעה והלחצים והכעסים. בשבילך ובשביל הילדים. כרגע את בעומס נפשי גדול, ועם מעט מאד יכולת להתמודד עם זה. העולם שהיה בטוח ותומך בעינייך, ושהלך על פי דרכך, התערער. למען עצמך, יקל עלייך מאד לעבד את כל הדברים בעזרת טיפול, בין אם זה יועיל לחזור להיות ביחד, ובין אם זה יקל עליך להתמודד עם המציאות החדשה, שאומרת שלא תמיד יעשו את מה שאת רוצה.ושימי לב שלא אמרתי דבר על דעתי בעניין ההובי שלו. יתכן שהוא צודק, יתכן שאת צודקת, זה לא רלוונטי לצורך העניין. צורך העניין הוא שהתקשורת ביניכם לא עבדה כראוי, ושאת צריכה למצוא שלווה בנפשך מחדש בכל מציאות שתיווצר ביניכם. כרגע, נדמה לי שאת צריכה לוותר על בקשת סליחה מצידו על החודשים האחרונים או השנים האחרונות. מהעובדה הפשוטה שזה לא יעבוד, ושהציפיה הזו כנראה מרחיקה אותך ממנו ואותו ממך - בניגוד למה שאת רוצה שיקרה. בכותרת שלך כתבת שאת מיואשת. מן הסתם גם הוא. האם תוכלי להיות, לשם שינוי, המבוגר האחראי?

אני חייבת לומר שאולי קשה לי מסיבות כל שהם שאני לא יודעת מה הם, לחזר ואוהבת להיות המחוזרת.אבל הדרך שלי לאורך כל הדרך להעניק אהבה היא בכל התמיכה שאני מעניקה כל השנים, נתתי לו את החופשיות כשאני נותנת בו אמון מלא בכל ומשתפת אותו בכל. תמיד היינו החברים הכי טובים. וכמובן שלא התאכזבתי מלבד אותו פעם עם התחביב החדש. (אמנם זאת לא אישה חדשה אבל זה היה פוגע ומעליב כמו סוג של בגידה באמון. אבל הבנתי ממך שזו לא הבעייה כאן)בנוסף כשנקלענו במשך 11 שנים למשבר כלכלי עמוק , לא ישבתי לבכות והיה הרבה על מה. הייתי התומכת טיפלתי בבית בילדים, הבעתי רעיונות שאני מוכנה להישאר בלי כלום חומרי ובלבד שנצא מכך בצורה מכובדת וכך עשינו מכרנו בית מכוניות כל מה שנשאר והתחלנו מחדש כשאני מתעקשת על דירה שכורה קטנטונת וחיי רווחה הכי מצומצמים והכל בשמחה ובאהבה ועם הרבה חיזוקים שלי שהוא היה צריך באותה עת. הבאתי את בן משפחה שלו הבודד הזקן לגור איתנו עד יום מותו. בהרבה כבוד. זאת אני. נותנת את עצמי ומעניקה ללא גבול. יכולה להעיד על עצמי שאני גם אמא למופת. בדיוק כמו האבא שהוא.אבל קשה לי לחזר. לא יודעת למה. מאז ומתמיד הייתי כזאת. ולא , אני לא קרה בכלל. יודעת להעניק חום ואהבה בדרכי שלי.קבעתי לי טיפול פרטני, בתקווה שבאיזה שהוא שלב אוכל לשכנע אותו לעשות זאת גם וזה אולי יוביל למשהו.לוקחת לתשומת ליבי כל מה שכתבת לי. הלוואי שהיית קרוב הייתי שמחה להגיע לפגישות איתך.המון תודה

אורחת יקרה,
אחת הסיבות שבגללן הרגשתי שלא קל לי לכתוב לך, היתה גם שהיה לי ברור שהתמונה שקיבלתי אינה מלאה - כמו הדברים שכן תרמת ונתת לקשר הזוגי שלכם. עם זאת, היה לי חשוב להצביע לך על הקושי שלך. האם זה בגלל שקשה לך לחזר? - יתכן. אבל יתכן שזה קצת יותר מזה, שקשה לך להוריד הגנות ולהודות בחולשות שלך. אלה הם דברים קרובים, שאולי מגיעים ממקור משותף. זה משהו לחשוב עליו בטיפול.ואגב כך, בעיקרון, אני עושה גםטיפול "מרחוק", למי שמתקשה להגיע (ישראלים בחו"ל, לישראלים בארץ שגרים רחוק ורוצים להגיע אלי דווקא, או לכאלה שמתקשים לצאת מהבית, למשל, כי יש להם ילדים קטנים). אני חס וחלילה לא אומר שלא תלכי לטיפול שהתחלת בו - לרבים, אין תחליף לטיפול הקרוב והאישי, פנים אל פנים, ובודאי יש להמשיך בטיפול שהתחלת בו אלא אם יש לך סיבה מאד משמעותית להפסיק אותו. עם זאת, גיליתי שיש כאלה שמעדיפים דווקא את המרחק הזה, של טיפול טלפוני או דרך סקייפ.