משבר זוגי: כשאין אמון

אני ובן זוגי ארבע שנים יחד. היינו אמורים להינשא הקיץ (זו התוכנית מזה שנה וחצי). הוא היה יותר מסויג ממני אבל אחרי שסיכמנו את התאריך כל כך הרבה זמן מראש הייתי בטוחה שיהיה בסדר. ברגע האחרון הוא קיבל רגלים קרות והודיע לי (לא ביקש או התייעץ או כל פעולה זוגית) שהוא "צריך עוד שנה". (אנחנו באמצע שנות השלושים). וגם עשה איתי חשבונות ישנים על זה שכשאני הייתי חולה הוא טיפל בי וככה 'הפסיד' זמן (הוא אקדמאי ודי תקוע). אני לא הסכמתי לקחת אחריות על זה שהייתי חולה והוא טיפל, נכנסנו לסחרור, הוא התבצר בעמדתו והפסקתי להכיר אותו. בתוך זה שיקרתי לו ואמרתי שאני לוקחת גלולות וככה נכנסתי להריון.עכשיו אני בחודש שישי. היחסים במשבר עמוק. הוא לא מסוגל להתייחס להריון בכלל. אבל הוא לא עזב. אני מרגישה שאני לא אוהבת אותו יותר. כל מה שהוא כן נותן (הרבה חום וחיבה, מבשל, עושה מסאג'ים) מתגמד מול חוסר היכולת שלו להתחייב אלי ומול העובדה שהוא לא מסוגל להתייחס להריון.אני לא מכירה אותו ומרגישה שהאהבה שלי כלפיו נעלמת. האם כדאי להישאר איתו בינתיים ולראות איך יתפקד כאב? או שגבר בן 36 שכל כך קשוח ובכלל לא שמח מההריון פשוט מפחד לגדול ודי.

יעל יקרה,
אני חושש שהמצב הוא לא רק שיש לך לא רק בעיות איתו, אלא שגם לו יש בעיות בכלל לא פשוטות איתך. אני מניח שפעולה חד צדדית שלך, כמו להכנס להריון תוך מבלי לומר לו, כנראה שאינה יחידה. בין אם עשית זאת כדי לכפות עליו את רצונך, ובין אם עשית זאת כנקמה על ההחלטה החד-צדדית שלו לחכות עוד (ולהתלבט זו החלטה לגיטימית, בניגוד להחלטה שלך), יש לך בעיה של שיפוט שגוי, ואם הוא זיהה זאת, לא פלא שהוא נגרר בקושי. יש לו גם את הלחצים שלו (הוא תקוע), שאולי בגללם רצה לדחות את החתונה (בין אם בצדק ובין אם הוא לחוץ מעבר למה שצריך) ועכשיו הוא מרגיש בודאי הרבה יותר לחוץ.ראי, כך או כך הוא אבי העובר, וכל עוד הוא מכיר בכך הוא ייכנס לתפקיד האב בלית ברירה, בין אם אתם נשואים ובין אם לאו. כאשר נכנסת להריון באופן שבו נכנסת, היית צריכה לקחת בחשבון שייתכן שתגדלו אותו בנפרד. זו דוגמא אחת לכושר שיפוט מוטעה, כי אני לא חושב שחשבת על זה עד הסוף. ולכן, כיום הדברים בידו, ויש לו יותר על מה לחשוב.יחד עם זאת, נדמה לי שהוא אוהב אותך, רק שאינו יודע אם הוא גם רוצה לחיות איתך, כלומר, להתחייב להמשך חיים איתך. כאשר את מונחית על-ידי גחמות והחלטות לא שקולות, הוא אומר לעצמו שהוא צריך להיזהר. עושה רושם שאת אכן מופעלת על-ידי תחושות של רגע, ושהאהבה שלך נעלמת בגלל הפגיעה והכעס שלך, ובגלל שאת לא מצליחה להשיג מיידית את מה שאת רוצה. אם את רוצה אותו בכל זאת, תצטרכי למתן את כל אלה, ולהתאזר בסבלנות. תני לו לגדול לתוך ההריון שלך מבלי לכפות אותו עליך יותר ממה שעשית. היי סבלנית איתו, ותשיגי השגים הרבה יותר מהר מאשר בחוסר הסבלנות שלך. זה לא קל, יש לך שעון חול מתקתק, אבל גם לו. תני לו את הקצב שלו. וקחי בחשבון שככל שתהיי סבלנית, רגועה, בטוחה בעצמך, כך יהיה לו יותר קל ונעים להתקרב אליך. וברור לי שזה קשה. את בהריון, עם כל השינויים ההורמונליים והרגשיים, ועם סוף מתקרב כשאין לך שותף מלא. אין לי ספק שזה קשה מאד. אבל "סבלנות" היא המחיר שתצטרכי לשלם.אם מה שכתבתי פחות או יותר נכון, אני מציע לך גם לחשוב על יעוץ פרטני, כדי לקבל את הכוח בדרך, ולמתן את הטמפרמנט.