משבר זוגי: הציפיות מול המציאות

הייאני בת 27. סטודנטית שמסיימת תואר. עד לפני שלושה שבועות הייתי בזוגיות מדהימה, עם בחור מקסים בן 29. הכרנו לפני 8 חודשים, והתאהבנו. היו ניצוצות, היו שיחות מדהימות, היה סקס מדהים לאורך כל הקשר. נפרדנו לפני שלושה שבועות. והנה הסיפור שלנו: (וזה לא קצר כל כך, סליחה)הייתה לנו אהבה גדולה.לצערי, כבר אחרי חודשיים מתחילת הקשר הבנתי שההתלהבות מעט ירדה לו. דיברנו על כך והוא אמר שלדעתו זה דווקא די הגיוני שזה קורה, והוא נהנה להכניס אותי לחייו ושגרה זו אמנם תופעה שחדשה לו אבל גם קוסמת לו באופן מסוים. אציין שעבורו זו מערכת היחסים הרצינית הראשונה מאז הצבא, במהלך כל 7 השנים שחלפו מאז הזוגיות הראשונה היו לו קשרים מזדמנים או קשרים שנמשכו בין חודש לבין שלושה חודשים. הוא סיפר לי שבמהלך הקשרונים הללו הוא תמיד היה מחפש את הבחורה היותר טובה שמחכה לו מעבר לפינה. לי לעומת זאת זו אינה מערכת היחסים הראשונה, היו לי מספר מערכות רציניות כשהראשונה הובילה כמעט לחתונה אך נפרדתי מהחבר אז.בכל אופן ,תמיד הסתדרנו מצוין, לא רבנו, נהנו כל הזמן זה מחברתו של זה. היינו אינטנסיבים מאד על ההתחלה ולאורך כל הקשר. היה גירוי אינטלקטואלי בינינו, יופי של שיחות, הרבה הנאה מבילויים משותפים ומחברים שלו, הסתדרנו מצוין. רכיב הסקס בקשר היה מאד מרכזי, ושנינו אהבנו לשכב המון, ולהיות פרועים...:) הייתה המון שמחת חיים בקשר וחברות אמיתית.אחרי ארבעה חודשים מתחילת הקשר שוחחנו ולראשונה גיליתי (להפתעתי הגמורה) שהוא לא יודע אם "זה זה". הוא לא ידע אם אהיה אם ילדיו. הייתי די בשוק, מאחר והוא שידר לי כל כך ההיפך תמיד ואמר ההיפך, בין היתר הפגיש אותי עם משפחתו הדתית (הוא דתי לשעבר שחזר בשאלה לפני עשור, והמשפחה שלו וגם החברים שלו יש לציין ממש התאהבו בי והייתה לי כימיה מעולה עם כולם) כבר אחרי חודשיים מההיכרות שלנו, כשלמעשה הוא לא הציג להוריו בחורה אחת במשך 7 שנים וטען שהוא לא אמר לאף אחת במשך 7 שנים שהוא אוהב אותה. התלבטתי מה לעשות כבר אז, כשהוא בישר לי את העניין לגבי ה"לא יודע אם זה זה" ושאלתי אותו מה הוא רוצה בעצם ממני, למה הוא כאן? והוא אמר שהוא אוהב אותי וטוב לו איתי, והוא רוצה להמשיך להיות יחד ולצמוח ולאהוב ולזרום ולראות מה קורה.אני שוב אציין שלאורך כל הדרך הייתה לנו כמעט אהבה אידיאלית, ללא ריבים, שוחחנו על דברים, שתפנו, היינו חברים טובים זה לזו ומאהבים מדהימים...הדבר היחידי הוא ששמתי לב שהוא אומר על אחרות שהן יפהפיות, אבל לא עליי, והייתה תקופה שהוא חש יותר מדי פתוח איתי ודיבר גם על כוסיות, סליחה על הביטוי, אבל אז שוחחתי איתו על זה, ואחרי כמה חודשים בקשר השכלתי להציב גבולות. היום אני יודעת שחשתי מעט נחותה לעומתו, אולי בפרט במראה החצוני, וכן שחששתי להציב גבולות בקשר.כעבור שמונה חודשים, היה לנו ריב, אפשר לומר כמעט הריב הראשון (עד אז היו לעתים רחוקות ויכוחים אך מעולם לא ריב, היינו יכולים לדבר כמו בוגרים תמיד), והוא הגיב בצורה מאד לא פרופורציונלית, ולא אופיינית לו. בעקבות זאת שוחחנו וגיליתי, שבעצם התגובה נובעת ממשהו אחר- הוא עדיין לא שלם עם הקשר ולא יודע אם זה זה.נפגעתי עד עמקי נשמתי. שוחחנו שיחה מעמיקה וארוכה, שבה היה לו מאד קשה להתבטא ולהבין מה הוא מרגיש, יצאתי מותשת ועם תובנה אחת חשובה מאד- יש לו אישיו עם "נסיכות".הוא בחור שנראה ממש ממש טוב, מקבל הצעות לדוגמנות, בחורות נדלקות עליו חופשי, והוא באמת נראה כמו אל יווני בעיניי (שוב יש לציין שהוא חתיך מאד בעיניהמון נשים). אבל גם תודה לאל חכם ומקסים וחברותי ברמות שלא הכרתי. כריזמתי וכו', כך שאנשים רבים מתאהבים בו. לגבי הנסיכות- הוא בעצם מדמיין לצידו בחורה שהיא יפהפיה, עם נטייה למסורת/לדת, עדינה, נשית, וכו' ומסתבר שבתוך תוכו הוא שואף לחזור להיות דתי. ידעתי שהוא מנהל מעין חיים כפולים, היות וכשהוא היה מגיע (גם איתי וגם בלעדי) לבית הוריו, על אף שחזר בשאלה, הוא בכל זאת שם כיפה, התפלל וכו'. ומאידך ,חי חיי רווקות הוללים (לפני שהכיר אותי), הכוללים אפילו ברמנות בסוף התואר שלו (כשאנחנו היינו ביחד כבר).יש לציין שכמובן שכבדתי מאד את כל נושא הדת והתלבשתי בצניעות רבה ליד משפחתו כשבקרנו אותם והתחברתי מאד אל הדת והשתדלתי ללמוד מה שיכולתי.זה גם מאד עניין אותי.בכל אופן, ילאחר הריב והשיחה הארוכה יזמתי הפסקה, כי הבנתי שאי אפשר להמשיך ככה.שכחתי לציין פרט חשוב- שאני בעצם כבר רציתי לעבור לגור איתו, ולמעשה הנושא עלה אחרי שלושה חודשים מההכרות שלנו, בעקבות ידיעה שחוזה השכירות שלו היה בתוקף רק לעוד כמה חודשים אז, אולם גם כשכבר היינו חצי שנה או יותר ביחד, הוא עדיין העדיף לגור עם חבר שעמד לעבור איתו לדירה אחרת ולא איתי. כמובן שהנושא הזה גם הראה לי שיש לו בעיות להתחייב אלי. הוא גם אמר שהוא עדיין לא בשל לזה אבל לא שלל שזה יקרה בעתיד.בהפסקה שיזמתי,ביקשתי שיחשוב האם כל הדיבורים שלו על נסיכות, והפנטזיה שיש לו על האישה שהוא רוצה לצידו, הן באמת פנטזיות או שמא ציפיות מציאותיות שהוא לא רוצה לוותר עליהן, והאם הוא מוכן ללכת לטיפול (עם עצמו).הוא נפרד ממני כעבור שבוע מתחילת ההפסקה, ביום שהוצג להיות מעין דד ליין לעדכון איפה אנחנו עומדים, אך לא לתשובה חותכת, אלא רק שיגיד לי אם הוא צריך עוד זמן לחשוב וכו'. מסתבר ששבוע הספיק לו לחשוב.הייתי שוב בהלם, כי כשהודעתי לו על ההפסקה ושאלתי אותו באופן רטורי שבעצם גם הוא היה רוצה את ההפסקה הוא השיב- לא, הוא לא רוצה להפרד הוא אוהב אותי וטוב לו איתי. מצד שני לפני ההפסקה ואחרי הריב, כששוחחנו, הוא העלה את האפשרות שאולי עליי להפרד ממנו כדי שיבין מה יש לו בידיים...כשנפרד ממני, היייתי צרייכה שוב במהלך השיחה לנווט ולחקור למה בעצם הוא רוצה להפרד. מה מפריע לו. הוא לא היה מסוגל לתקשר על זה. גיליתי, שהוא לא חשב שאני נשית מספיק (כל מי שמסביבי טוען שאני סקסית מאד ומושכת ונשית...) כי בחורה נשית צריכה להתנהג אחרת, גם להיות פחות נערית או טום בוי באנרגיות שלה, וגם המין איתי היה חייתי ובעיניו זה לא נשי מספיק. עלי לציין שהוא נהנה מהחיה שבי, וניצל אותה עד תום לאורך כל הקשר, ויש לו יצר מיני לא פחות בריא משלי, אם כי אולי פחות נועז. מצד שני, הוא נהנה להסחף איתי ולחקור את המיניות שלו ואת יצר ההרפתקנות שלו איתי. ולא שעשינו דברים משוגעים כל כך אלא פשוט היינו מאד משוחררים ופתוחים יחד. הוא תמיד אמר ביוזמתו שאני מספר אחת, שמעולם לא הייתה לו משהי במיטה כמוני, שאני הסקס הכי טוב שלו, והיה מאד מגורה רק מלהיות לצידי ונהנה מהמגע שלי.נוסף על כך, אמר בפרידה שבעצם הוא לא הצליח לדמיין אותנו בעצם רגע אחד מתחת לחופה.סליחה על האריכות...מאז הפרידה, הוא כתב לי מספר אימיילים, בהן דיווח כמה הוא מתגעגע אלי, כמה הוא מבולבל, הוא לא סגור על עצמו בשום תחום- אמונה (בעצם רוצה לחזור להיות דתי), זוגיות, עבודה (התחיל התמחות בעריכת דין, אבל לא סבור שזה העתיד שלו ומרגיש שהוא לא מספיק טוב, ותמיד היה מפחד לעבוד ב"עבודות של גדולים" ,כך הוא מכנה אותן, כי זה למכור את נשמתו לשטן לדעתו, הוא טיפוס מאד נהנתן על אף שהוא חרוץ מאד) ...ואני?במהלך השבוע הראשון של הפרידה לא אכלתי,לא ישנתי ובכיתי ללא הפסקה. בשבוע השני זה השתפר מעט. עכשיו, שלושה שבועות אחרי, אני עדיין לא מצליחה לישון בלילות, ולא מסוגלת להפנים שנפרדנו. אני נכנסת לו למיילים ובודקת שם הודעות שהוא שולח וומקבל מבחורות, אני אובססיבית לזה. גיליתי שגם ביום של הפרידה הוא מיד יצר קשר עם איזו בחורה שהוא הכיר (מאד פגע בי שהוא לא המתין אפילו כמה שעות!!!) אני יודעת שזה היה למטרת סקס או הכרות מעמיקה יותר. בקיצור, אני כל הזמן נכנסת לו למייל ולפייסבוק, וזה משגע אותי .אני רואה אם אילו בחורות הוא מתחיל או איזה מתחילות איתו ואני אוכלת את עצמי מבפנים. לא מתאים לי להיות כל כך קנאית, וזו תופעה שהחלה לנבוט בי עוד במהלך הקשר, על אף שלא דיברתי איתו על זה, אלא רק הזכרתי שיש לי טיפה חששות כשהוא התחיל לברמן, על אף שהעבודת ברמנות הזו הייתה לתקופה קצובה.אני חכמה, ונבונה. ומאד מודעת לעצמי. למה אני לא מצליחה להפנים שזה נגמר? מדוע אני בתקווה שהוא יתחרט? לפני מספר ימים הוא התכתב איתי בצ'אט באימייל ובין היתר שאלתי אותו אם הפרידה סופית ואין לו כוונה לחזור אבל הוא אמר שהוא ממש לא יכול להגיד שאין לו כוונה לחזור, ושאם יום אחד נחזור להיות יחד בעזרת השם הוא יתייחס אליי כראוי, ושבעצם מטרת הפרידה היא שכל אחד יחשוב ויבין עם עצמו אם זה זה- ואם כן זה יהיה חזק פי כמה. הוא תמיד חותם בזה שהוא אוהב אותי ומתגעגע אלי וכו'. (מה שרק מעצבןן אותי ומבלבל אותי מאד!) בסוף הצ'אט הזה אמרתי לו שאני לא מתכוונת להיות על תקן פסיכולוגית של האקס (כי הוא כותב לי כמה קשה לו, הוא לבד ,בודד, חורף קר, כמה התקופה קשה וכמה הוא מבולבל) ובעצם ביקשתי שלא יצור איתי קשר, ואם קשה לו שידבר עם חברים שלו, כי מגיע לי יחס אחר. ושאם הוא מבולבל - שיעשה מה שהוא צריך לעשות כדי להבין מה הוא רוצה, ושלא יצפה שאשב בחיבוק ידיים ובטח שלא אהיה כאן לשמוע על הקשיים שלו. הסברתי שאני פה רק לדבר אחד וזו זוגיות אמיתית בלי משחקים- איתו או בלעדיו.השאלה שלי:כיצד אוכל להבין שזהו זה, אהבת חיי זרקה אותי ונפרדה ממני, והסתירה ממני רגשות אמיתייים (וכן את העובדה שלמעשה הוא היה בטיפול אצל פסיכולוג עוד במהלך הקשר שלנו, מבלי לספר לי על זה ורק כשממש שאלתי שאלות על טיפול הוא פתאום נזכר לספר לי את זה, בפרידה! אגב חודשיים לפני הפרידה שלנו הוא הפסיק את הטיפול) ושבעצם אין לו כוונה לחזור אליי? אני לא מסוגלת להפנים את זה, וכל היום מתעסקת בזה ואובססיבית לזה ואליו כאמור דרך בדיקה מתמדת של התקשורת האינטרנטית שלו עם בחורות אחרות.אני מרגישה שאני לא מסוגלת לעבור הלאה ולהפנים את זה שהוא זרק אותי, הן כי הייתי בטוחה שאני אתחתן איתו ושהוא אהבת חיי, הרגשתי שמצאתי שלמות ולאורך הקשר כל כך הרבה פעמים ואפילו במיוחד בסוף הוא כל הזמן אמר כמה אני מדהימה, ואופטימית ומלאת שמחת חים ומכניסה מלא אור לחיים שלו, וכמה הוא אוהב אותי, והן כי אני חשה כל כך מושלת, כאילו רימו אותי, כאילו מי שחשבתי שהוא הוא בעצם לא הוא, ובכל זאת לא מסוגלת לכעוס עליו או להמשיך הלאה אלא רק מקווה לחרטה מצידו...בבקשה, תעזרו לי כי זה סיוט לחיות ככה.

שבורת לב יקרה,
הארכת מאד לכתוב. ברור שזה מגיע מסערת נפש, ברור שזה מגיע מכך שאת רוצה שאבין בדיוק את המקום שבו את נמצאת, כדי שאוכל לדייק במתן התשובה. אני מודה שבמגבלות הזמן לא קראתי כל מלה, אבל נדמה לי שהמסר העיקרי הוא הבלבול שלו, והתדהמה שלך.וזו גם הבעיה העיקרית, שלו ושלך. הוא מחפש עדיין את דרכו – בין הדת לחילוניות, בין שפע הבחורות שהוא יכול להשיג, לאחת שעשתה לו את זה. לכאורה זו בעיה שיש לו. ובעצם, זו בעיה שיש לך, כי את אמורה לעשות החלטות חיים. ומכאן המשבר שלך – הפער בין הציפיות שלך מהזוגיות שלכם, לבין מה שהוא יכול לתת לך. והציפיות שלך מהזוגיות שלכם טרם נסתיימו, למרות שהזוגיות כבר נסתיימה. לכן גם תקופת האבל שלך לא תמה. כדי לסיים אותה, את צריכה לסגור, לחתום ולנעול את התקווה. וזה קשה. זה קשה, כאשר הציפיות שלך היו גבוהות כל כך. קשה לוותר על התחושה הכל כך טובה שהיתה לך איתו, שחלקה באה ממה שהיה, וחלקה באה מהציפיות לעתיד משותף ונפלא. מה שהיה נעלם, אבל הציפיות לא נעלמו. הן עדיין קיימות. והבחור שהיה שלך לא מקל עלייך עכשיו, כי הוא נשאר מבולבל, ובכך עדיין מזין את הציפיות שלך. כרגע, שבורת לב יקרה, את צריכה לדאוג לעצמך. לבחון באופן גלוי ובאומץ את הציפיות, להבין שלא תמיד אפשר לחזות מה יקרה, ולהמשיך הלאה.ושימי לב שגם זה מרכיב חשוב בפגיעה – ההבנה שלא תמיד את יכולה לצפות מה אנשים קרובים לך יעשו, ואיך הם ינהגו. אי הודאות בחייך הפכה להיות הרבה יותר משמעותית מכפי שנתת לה קרדיט, ואולי קשה גם ההבנה שנתת לעצמך יותר מדי קרדיט על תפישת המציאות. אין לי ספק שאת בוחנת את עצמך מחדש, ושואלת את עצמך גם איך לא ראית את מה שעלול לקרות, וגם איך לא הצלחת לתקן, וגם איפה שגית. אבל שימי לב שבצד סימני האזהרה המעטים, היו לך גם המון סימנים טובים. לא קל לדעת הכל. ולא ידעת הכל. גם עכשיו לא. זה קשה, אבל אם תתני לזה לכלות אותך, תכלי, וחבל. קבלי חיבוק וחיזוק ממי שאיתך בדרך. זה עוזר. מבלי לשתף בכל, ומבלי לטחון זאת ביחד – כי את לא רוצה להזין את הפגיעה והאובססיה (מחשבות חוזרות ונשנות על העבר). רק חיבוק וחיזוק שאת שווה.

קודם כל אני ממש מודה לך, על מהירות התגובה,ובעיקר- על התובנה המדהימה שלך. נראה שהצלחת ממש להבין את המצב בו אני נמצאת, את רף הציפיות ולכן גם את גודל האכזבה, ואכן את אלמנט ההפתעה ואי הוודאות בחיים שהכה בי כמו רעם ביום בהיר.אני מודה שזה אלמנט שחדש לי יחסית, ועליי להתמודד איתו.התשובה שלך ממש גרמה לי לבכות מתוך תחושה שאתה מבין אותי ומאשר את הרגשות שלי והאכזבה שלי. אני אכן בוחנת את עצמי מחדש, היכן טעיתי ואיך לא ראיתי, אולם חוששת מאד שבקשרים עתידיים שוב אטעה, ואולי שוב אתמסר יותר מדי ולא אציב גבולות, ולא אדאג למקומי ורווחתי ואהיה תלויה בבן זוג. וזה גם משהו שכל הזמן מעסיק אותי (וכי כיצד יהיו לי בכלל קשרים אחרים אם אני כל הזמן עסוקה רק בזה??)איך אתה מציע לפתור את החששות האלו? האם עליי לשנות את דרכי? אני אדם עם חיים מעניינים, לימודים, עבודה ,הרבה חברים, וכו', ובכל זאת נוטה להתמסר מאד לבן זוג ואולי ויתרתי קצת על עצמי בקשר מתוך רצון כאילו לתת הכל ובכך להשיג אותו...ודבר שני- כיצד אוכל לסיים את המעגל האכזרי עם ההצצה לחיים הפרטיים שלו דרך האינטרנט?האם אתה אומר שעליי לאבד כל תקווה ולהמשיך הלאה כי זה המצב והוא לא יכול לתת לי כלום כעת ? אני מרגישה שהחיטוט בחייו נובע מאיזה רצון להשיג שליטה שוב (שאבדה לי בחיים לחלוטין) וכאילו פיקוח עליו (מדומה לחלוטין) וכן לגבש תמונה חדשה עליו, מיהו, איך הוא נוהג באמת בחייו (כי אני בעצם חשה שכל הזמן חשבתי שהוא מלאך וגיליתי שהוא לא) וגם מחוסר היכולת להרפות ולשחרר כי ככה אני לכאורה נשארת בחייו והוא בחיי.תודה רבה,אכן ציפיות יש רק בכריות מסתבר...

שבורת לב יקרה,
אני חושב שאת כבר מבינה שדברים כאלה יכולים לקרות גם במקום הכי בטוח. לכן זה נראה מאיים כל כך. לא תמיד את יכולה לדעת מה יקרה. ואני חושב שבסך הכל את בסדר. כלומר, כפי שהסיכוי היה נמוך בעבר שהכל יקרוס היה נמוך, לאור הסימנים הטובים שהיו לך, כך כנראה ברוב הפעמים בהתנהלותך עם העולם את תהיי בסדר, כי בדרך כלל את מתנהלת נכון. ואם שגית בנקודה כזו או אחרת, והיא זו שהוליכה אותו למה שקרה, הרי פרושו שחוסר היציבות אצלו היה קיים גם בלעדייך. אילו הוא היה יציב, אזי רק טלטלה חזקה היתה יכולה להוציא אותו מהקשר איתך.מתוך זה שרוב הזמן אנחנו בסדר, ומשיגים מה שאנחנו רוצים, אנחנו לומדים שאנחנו מתנהלים נכון, וקוראים נכון את המציאות. אבל גם כאשר קוראים את המציאות נכון, והולכים על בטוח, אפשר להיכשל, כי לפעמים יכולים לקרות דברים, טובים ורעים, שההסתברות להם היא נמוכה. השאלה היא לאן לוקחים את זה.אם קשה לך עדיין לשחרר, אולי כדאי שתלכי לטיפול אישי. כפי שאמרתי, כדי לבחון את עצמך – אבל לא לטחון. להיות בטוחה שאין דברים עמוקים שגויים בהתנהלות שלך (ואיני חושב שיש, אבל גם את צריכה להיות בטוחה), ולהניח לדברים הקטנים, כי הם שוליים ולא הם שיכולים להשפיע באופן דרמטי. ובעיקר להפיג את החרדות מהפעם הבאה. גם העיסוק שלך בו ובקשריו קשור אליך, לא אליו. לנסיון שלך להבין יותר היכן טעית ומה לא ראית. אני חושש שתלמדי מזה מעט מאד דברים רלוונטיים, כי הנתונים שאת מקבלת הם חלקיים, וההתנהלות שלו בלעדייך תהיה שונה לגמרי מאשר ההתנהלות שלו איתך.