משבר בזוגיות: מה עושים?

בוקר טובאשתי ואני נשואים וביחד כ24 שנה עם 4 ילדים גרים בשכירות יחד עם 2 ילדים 15-13אין בננו זוגיות כ שנתיים אין יחס אוהב , אני מפריע,אני לא מוצלח ,אני מרחם מידי[לכן כשלתי בעסקים] וכו' ההרגשה הכללית שלי היא לא רצוי ,לא נחשק וכללי לא נאהבכמובן שיחסים כאלו לא יכולים להמשך!מחוץ לחיי הנשואים המין השני מפרגן ואני משער שבמידה שהפסיק את יחמנו הנוכחים אני ישתלב מהר ולא בקושי רב במערכת יחסים נוספת, אבל:הילדים שמרגישים שהכול לא בסדר ומאוד מדוכדכים עם עצם הרעיון והמחשבה שהעזוב את הביתמה היא תעשה כלכלית? היא לא לבד [ילדים בחטיבה]היא משתכרת מעט מאודאני לא אוכל לתמוך כמו היום /ואני לא יכול להמשיך להיותאהובי המפרנסבעסקי לא הייתה לי תמיכה לעולם לא עזרה ולא אוזן קשבת ולא ולא ולא פשוט אני סומכת שתביא כסףחוסר הביסוס הכלכלי מגורים קבועים וכו' לדעתי נובע מחוסר שיתוף הפעולה וחוסר פירגון עיסקי שלעולם לא קיבלתי ממנה ועד התקופה האחרונה היינו חיים ברמה של 25000שח +אני נורא מבולבל אנני יודע מה,ואיך ולמרות ששוחחתי איתה ממושכות על הנושאיםלטענתה : אני משפיל אותה אני לא נותן לה עצמאות,אני מקטין אותה, אני קובע מבלי להיועץ, אני דיקטטור[ היא עוברת גיל בניים נשי שגם גורם לטענתה לבעיות]לא היה ולא ניברא!!!!לדעתי אנו משלימים אחד את השני ואני מאמין שהדברים יכולים להישתנות אני צריך וחייב עזרה חיצוניתמצבי הכספי מאוד ירוד

מה אני צריך לעשות ע"מ לקבל תגובה!!!!!!

אלי יקר,
שאלתך הוחמצה, אני מתנצל. הנה היא נענית עכשיו:יש לך ולאשתך זוגיות ארוכת שנים. עמדתם יפה בה לאורך הזמן, אלא שהיא לא עומדת יפה עכשיו, כאשר אתם בתקופה לחוצה מאד. ומעניין שהתלונות של שניכם דומות זו לזו:אתה אומר שאשתך נותנת לך הרגשה כללית שאתה לא רצוי, לא נחשק, רך מדי, לא אסרטיבי ומפסידן. והיא מתלוננת שאתה דיקטטור, משפיל ולא מקשיב. שניכם לחוצים, ונכנסתם לסחרור של תלונות והשפלות, בדיוק בתקופה ששניכם זקוקים לחיזוקים ולפירגון. עד כדי כך שאתה מתחיל לחשוב על מה יהיה לך בחוץ, ומה היא תפסיד אם אתה תעזוב.אם אתה חושב שאתם זקוקים לסיוע מקצועי, זה כנראה נכון. העובדה היא שאתם כבר זמן רב סוחבים את הלחץ הזה לבד, מנסים להסתדר, והדברים הופכים להיות גרועים יותר. אז מדוע שלא תלכו באמת לסיוע מקצועי? – זה לא קל. בתחילת התהליך בודאי יעלו דברים באופן חריף, אבל זה קורה לכם גם כך. זה לא קל גם בשל התיקווה שהדברים יסתדרו בבת אחת, והם כנראה לא. שניכם כנראה כועסים מדי, מכדי לפתור דברים בקלות. זה עולה כסף (אבל גם פרידה עולה כסף, כפי שאמרת, וכנראה יותר), זה עוד לחץ מצד אחד, אבל סיכוי לפתרון מצד שני. אז לך על זה. אחרת, אתה רואה בעצמך לאן זה הולך...מצד שני, אתה כותב: "אני מרים ידיים ז"א נכנע [שלא ישתמע אחרת]". אם כך, אז בשביל מה להגיע ליעוץ זוגי? כדי לומר את זה שם וללכת? בעיני, האמירה הזו רק מחזקת את דברי על כך שאתה כועס מכדי לפתור את זה בקלות. זה בדיוק הדבר שמולו תצטרך לעמוד – מול הכעס שלך. אם תצליח, יש לכם סיכוי. אם לא תצליח, אז כבר לא משנה מה היא תעשה, נכון?