מריבות על כסף: מה באמת הבעיה?

שלום,
אני נשואה כ-10 שנים עם שני ילדים והזוגיות שלנו טובה מאוד, הדבר העקרי והמפריע בזוגיות שגורם לנו לויכוחים הוא העניין שאני רכושנית מחושבת בכל נושא במיוחד בענייני כספים ואילו בעלי לארג' ברמות עובר , יכול להלוות כספים או לתת דברים (לרוב למשפחה הקרובה שלו) ולא תמיד מוכן לקבל בחזרה אם זה כסף או חפץ. בנוסף אוהב לקנות למשפחתו דברים (לדוגמא: אמו אמרה שהנייד שלה לא טוב אז הוא רוצה לקנות לה נייד ), בחגים הוא תמדי רוצה לתרום , אציין שלא מדוגר בסכומים גדולים בדרך כלל כמה מאות שקלים כל פעם . כמה שאני מנסה לא תמיד להתערב , הדבר מאוד לא מקובל עלי ועושה לי רע . שנינו עובדים עם משכורות ממוצעות , לא בעלי עודף כספי שיכולים להרשות לנו "זריקת הכסף " (כך זה נראה בעיני) לאחרים.אודה לתגובתך איך אצליח למתן אותו או להוריד את כמות הויכוחים שיש לנו בנושא כזה סתמי שהורס לנו וחבל לי. תודה

ניקי יקרה,
אני מקווה שאת קוראת ומבינה את הסתירה לכאורה בדברייך: הנושא הוא "כזה סתמי" ש"הורס לכם", אבל את היא זו שכועסת, שזה עושה לה רע, ומתווכחת עליו. לכאורה, את היא זו שצריכה למתן את תחושותיה, והכל יחלוף כלא היה. אבל התחושות קיימות, כי בצד זה את גם כותבת שבעינייך זה נראה שאתם לא בעלי עודף כספי שיכולים להרשות לעצמם "לזרוק כסף".את בהתלבטות, ניקי. אני חושב שאת כועסת על הנדיבות שלו שבאה לפעמים על חשבון המשפחה, גם אם לא בסכומים גדולים (שאומר שהוא יודע לחשב את ההוצאות הללו, והן תחת שליטה שלו גם אם בנקודת שיווי משקל שאינה מתאימה לשלך), אבל לא חושבת שזה רע עד כדי להצדיק מריבות וקילקול הזוגיות. ואת אולי שואלת, איך אפשר למנוע ממנו את הנתינה הזו, כדי שלא נריב (שזה הפיתרון הקל עבורך), או לחילופין, אם לא את הנתינה, אז את הכעסים שלך, כדי שלא תריבו? כי גם לוותר לגמרי את לא יכולה, אם תאכלי את עצמך מבפנים, נכון?ואני תוהה אם הקושי לוותר הוא בגלל הכספים עצמם, והידיעה שזה בא על חשבון משהו אחר שאולי היית בוחרת לעשות בכסף, או אם זה בגלל שאת מרגישה שהוא מבטל את הצורך והרצון שלך, ושזה מאבק סמוי של כוח ביניכם, ובגלל התחושה הלא טובה שמגיעה מעצם העובדה שאת מרגישה כפוייה לוותר (ולא משנה על מה), יותר מאשר עניין הכסף עצמו. מה את חושבת?

ניקי יקרה,
ובהמשך לזה: האם היית רואה זאת אחרת לו זו היתה השקעה בהובי שלו, שעושה לו טוב?ואולי זה ההובי שלו: תחזוק יחסים עם חברים ובני משפחה, כי זה עושה לו טוב. כי זה נותן לו תחושה שהוא אדם טוב.ואני יודע שלפעמים גם זה יכול לעצבן... :-)

תגובתך , אני מודעת שהנושא סתמי ומן הסתם עושה לי רע ואז המריבה הנגרמת בגללי עושה רע לבעלי , אך כפי שרשמת איני יכולה לשמור בבטן כי אני אוכל את עצמי , אני פשוט לא טיפוס של נתינה אפשר אפילו לומר אולי אגואיסטית לילדיי שרוצה אם יש לי קצת כסף בצד לבזבז על ילדיי ולא על אנשים אחרים....אתה צודק בהחלט שלבעלי זה עושה טוב (הוא באמת אדם טוב מאוד שאוהב לעזור לא רק בכספים גם פיזית לאחרים –ידי זהב ) ואני מבינה זאת ומנסה בכל כוחי להתחשב ולשתוק כאשר הוא לא מקבל אפילו כסף בחזרה (ולא מפני שלא מחזירים לו אלא מפני שהוא לא לוקח בחזרה שזה מעצבן ) אך ממש קשה לי . וזה לא בגלל מאבקי כוחות, ממש לא, אני דווקא מהנשים שזורמות ולא חשוב לי שמילתי תהיה האחרונה והקובעת אך בנושא כספים זה לא כך . בעלי בכל ויכוח בנושא שהיה אומר לי שאינו מבין מדוע נתינתו לאחרים מפריעה לי כל כך ולמה איני רואה זאת כדבר חיובי ...וכמה שאני מסבירה לו הוא לא מבין מדוע אני כל כך אנטי . כנראה הפתרון הוא באמת לחשוב על נתינתו כהובי ואולי אצליח למנוע מריבות ... תודה רבה ...

ניקי יקרה,
את מאד ביקורתית ביחס לעצמך, או לפחות אין לך דעה מאד טובה על עצמך. האם זה באמת כך, או אולי אלו רק התחושות המיידיות שלך ואת מצליחה להתאפס אחר-כך? כי אחרי הכל, את כן יודעת להבדיל בין טוב לרע, כך זה נראה. אז לא ייתכן שהכל רע. אולי את מתקשה יותר לשמור על איפוק במיידי, עד אשר תצליחי לחשוב עוד קצת על העניין, ולעשות או לומר, בסופו של דבר, את מה שאת באמת מאמינה בו, ולא להוציא החוצה באופן מיידי את מה שאת מרגישה באותו רגע. זה משהו שאפשר ללמוד אותו, ניקי: לשמור על איפוק למרות התחושה הספונטנית והמיידית הלא טובה, ובסופו של דבר לומר את מה שאת חושבת שצריך לומר בסופו של דבר, שיכול להיות או ביקורת והסבר על פגיעה שלך שיגיעו לא מתוך כעס אלא באווירה שקולה ובאמירה שקולה שיישארו שם כדי להסביר ואפילו להקשיב, ולא כדי לכפות הסדר שאת חושבת שנכון באותו רגע, או אמירה מקבלת יותר, כי שקלת את הדברים והבנת שאולי התחושה הראשונית שלך היתה קצת נמהרת מדי. בין אם הצורך שלך הוא כזה או כזה, יכול להיות שקצת יותר סבלנות, סובלנות ומחשבה יעזרו לך גם להשיג שיווי משקל שתהיי מרוצה ממנו, וגם לאהוב יותר את עצמך.