חוסר תקשורת בזוגיות: מה עושים?

שלום,
אני בת 31, נשואה +2.בעלי איש בסה"כ טוב ואבא מעולה, הכי טוב שיכלתי לבקש לילדיי.הבעיה שלי איתו שאנחנו מאוד שונים בראש. הוא לא משתף כ"כ על החיים שלו ומה שהוא מרגיש, ושונא שנותנים לו עצות ואפילו כשמעודדים אותו. הוא מחליט הכול לבד ועושה את כל התהליך המחשבתי לבד עם עצמו בראש.אני בדיוק ההיפך. צריכה הרבה עידוד, אוהבת לשתף במחשבות וברגשות שלי, צריכה להתלבט ביחד על הרבה דברים, צריכה עידוד, ייעוץ, לבחון ביחד את הדברים. זה מאוד מאוד חשוב לי לשתף את בן הזוג שלי.לבעלי קשה מאוד עם זה והוא ממש גרוע בזה. הוא לא יודע לעודד, הוא לא מבין למה אני מתרגשת כל כך מדברים ולמה אני מתעסקת כל כך עם כל מיני דברים בעבודה ולוקחת ללב, אין לו סבלנות לשמוע את כל הקיטורים והמחשבות שלי על כל דבר..וגם עד שאנחנו כבר מדברים ושוקעים בשיחה, נניח כשהילדים ישנים - אז באמצע מתעורר אחד מהם ובעלי הולך אליו, לוקח אותו ומתרכזז בעיקר בו, בצורה שאני לא באמת יכולה להמשיך לשוחח איתו (הוא לא מנסה לגרום לילד הגדול לשחק קצת לבד / או לילד הקטן להיות קצת במובייל ובינתיים לסיים את השיחה איתי, אלא משחק איתם ומדבר אליהם, בצורה כזאת שאני פשוט לא יכולה להמשיך לדבר איתו..). ואז תמיד השיחה שלנו מפסיקה ואני מתבאסת עליו, והוא לא מבין למה ("הרי זה הילדים, מה את רוצה שאעשה...").קשה לי עם זה מאוד.. מה אתה חושב שכדאי לעשות??

שירשיר יקרה,
את מתייחסת למספר דברים שלא נותנים לך סיפוק מבן זוגך. האחד, והראשי שבהם, הוא זה שהוא לא מקשיב מספיק לקיטורים שלך, וכנראה בעיקר לתפיסת העולם הזו שלך שהעולם לא קל ולא פשוט לך, ואולי גם לכך שהוא מתקשה להתלבט איתך על קבלת החלטות שלך ורגשות שלך, שאינם בהכרח קיטורים, שאת רוצה לשתף אותו בהם. היתר, הוא כנראה נגזרת של זה, כי אם את מרגישה שהוא נמנע מהקשבה, אז טבעי שאת מתנגדת לכל דבר שהוא מהווה בשבילו תרוץ, גם אם זה תרוץ לגיטימי, להימנעות מהקשבה.העניין הוא שבגלל זה את מפתחת עוינות גם לשיתוף פעולה שלו עם הילדים ואולי אפילו ל"בריחה" שלו אל הילדים, כשאת בעצם צריכה לשים אותם קודם, לפנייך, בצרכים. זה לא משום שאת עויינת לילדים, חס וחלילה, אלא משום שאת מעצימה את הכעס שיש לך כלפי ההימנעות שלו ממך, ומשליכה זאת גם הילדים שלכם. מזה את צריכה להיזהר.יתכן שקשה לו עם תפיסת העולם שלך, שהעולם לא פשוט, ושהעולם לפעמים מרושע ושאנשים לפעמים מתכוונים להרע, כי זה דורש ממנו, כדי "להבין" ו"לקבל" אותך, שגם הוא יראה זאת כך. ואולי הוא דווקא מרגיש טוב עם התפיסה שלו שכל עוד זה לא ממש על פתח ביתו, הוא מעדיף להיות הרבה יותר נינוח ושליו, מבלי לפתח דאגות יתר, או צורך לעשות משהו כנגד אנשי אחרים, כי השקט הזה הוא מה שעושה לו את החיים טובים יותר, ואת קצת מפריעה לו בזה. האם הוא יגיב אותו הדבר גם אם תשתפי אותו במשהו טוב שקרה לך, או בחוויה שהיתה טובה לך, ושמחת בה? את יכולה לבדוק זאת.האם את תרגישי בעלת ערך יותר אם הוא יקבל את תפיסת העולם שלך? - אולי. יתכן שזו אחת מהסיבות שבגללן את מנסה להתעקש ולהראות לו שהעולם לא קל, כדי שיפסיק לבטל את התלונות והטרוניות שלך, ואת הקשיים שיש לך והרגשות שאת חווה עם דברים שקורים.אני מבין את הצורך שלך בתמיכה ובחיבור שלו אליך, אבל אולי יהיה לו קל יותר דווקא אם תגידי לו פשוט את זה - שקשה לך, ושאת רוצה חיבוק, מאשר עם תנסי להוכיח לו שאנשים נוהגים שלא כראוי, ומעצבנים, ולא הוגנים. יכול מאד להיות שיהיה לו קל יותר עם הנחמה כלפייך, וגם עם ההרגעה שלך, שאת אולי לפעמים חווה כביטול דרך הראייה שלך, מאשר עם הצורך להתגונן מפני הצורך שלך להוכיח את עמדתך.נסי לראות דרך תשובתי מה מפריע לו במה שאת אומרת (ואולי גם מה מפריע לך בתשובה שלי) ואיך תוכלו לצאת בכל זאת שותפים לדרך, למרות פערים בצרכים שלכם ובתפיסת העולם.