מריבות וזוגיות: מה לעשות?

שלום .
אנחנו נשואים 1.5 שנה ויחד כ-7 שנים. תמיד היו לנו פיצוצים כאלה ואחרים אבל השלמנו די מהר למרות שהמסקנה תמיד הייתה שאני לא בסדר במשהו. בזמן האחרון אנחנו רבים בערך פעם בשבוע וחזק. נראה לי שאני לא מבינה אותו והוא לא שומע אותי . הוא טוען שאני תמיד לא מרוצה ושלילית כאשר למעשה אני פשוט מתוסכלת ממנו כי הוא לא רוצה לעשות שום דבר חוץ מלראות טלויזיה אחרי עבודה ובסופ"ש. אני מנסה "להזיז" אותו ואם הוא כבר עושה משהו אז עם פרצוף לא מרוצה. ככה אני רואה את זה. הוא אומר שדבר היחיד שהוא רוצה זה שאני אהיה מרוצה אבל אי אפשר לרצות אותי ואז הוא מתעצבן וצורח עלי בטירוף. אין לנו בעיות פיננסיות ובעבודה בסדר וזה נראה כאילו מרוב שעמום אנחנו רבים. אני כמובן יוצאת עם חברים שלי אבל איזה מין זוגיות זו שאני תמיד עם החברים שלי? אתמול ניסית לסחוט אותו " בוא לייעוץ זוגי או שנפרד" והוא אמר שמבחינתו להיפרד כי אני שלילית כזו. בחודשים האחרונים אנחנו מנסים להיכנס להריון, מחפשים מקום מגורים קבוע ( לא שכירות) וככה הוא רוצה להיפרד? אני לא מאמינה לו אבל הוא משחק אותה קשה להשגה ופגוע. הוא אומר שכל פעם אחרי שהוא מתפרץ עלי הוא מרגיש מאוד לא טוב עם עצמו אבל לא אליי בא להתנצל כי מבחינתו אני הסיבה לעצבים . אמרתי לו שלא משנה מה אי אפשר להתפרץ ככה.אז בגדול אני מרגישה תמיד מיותרת שגם אחראית על הכל וגם אשמה בהכל.אז מצד אחד אני אוהבת אותו ורוצה להמשיך לחיות איתו ולכן מנסה לגרור אותו ליעוץ זוגי , הוא גם משפחה היחידה שלי בארץ ואני בטוחה שבגלל זה הוא נותן לעצמו להתנהג ככה כלפי.ומצד שני , אני מפחדת להמשיך ולהיכנס להריון כי אני מפחדת שבסופו של דבר הכל ייפול עלי ושהוא לא יהיה פרטנר תומך ועוזר וגם הכבוד העצמי שלי אומר לי שאני משפילה את עצמי ככה. אני כבר בת 30 , שלא יהיה מאוחר מדי...מה עליי לעשות ? פשוט להיות חיובית ? אבל אם הוא ממשיך עם חוסר אכפתיות הזו שלו אני לא אוכל לעשות זאת? לעזוב ?

אלה יקרה,
אני לא בטוח שאתם רבים מתוך שיעמום, כמו אולי מתוך תסכול או מאבק כוחות. אם הדבר היחיד שבו הוא לא בסדר, פרט למריבות, הוא העובדה שצריך "להזיז אותו", אז אולי עדיף להניח לו, ושלא תהיינה מריבות. תוכלי להציע לו מדי פעם להצטרף אליך למשהו שאת חושבת שיתאים לו, כדי שלא ירגיש שאת מזניחה אותו, וחיי את חייך. אני מבין היטב שזה מנוגד מאד לכל החלומות שהיו לך על זוגיות טובה ושיתופית. יתכן שתגיעו ליותר בהמשך, אבל אתם כנראה שונים זה מזה. תני לו צ'אנס להגיע עם הזמן למסקנה שגם הוא רוצה לעשות דברים שונים, אולי לאחר שירבץ מספיק זמן, ואולי יבחר להצטרף אליך או להציע לך דברים משלו. אבל זה יקרה רק אם לא תתרחקו יותר מדי.ולכן, חשוב שבצד העובדה שתפסיקו לריב, ובצד העובדה שתתלונני פחות (אני מניח שבגלל זה הוא אומר שאת "שלילית כזו"), לא תתרחקו יותר מדי בגלל שאת הולכת לעיסוקייך. כשאת איתו, עשי כלפיו מחוות קטנות וחיוביות, כדי שיבין שאת לא נגדו כשאת הולכת (מה עוד שאת הרי מציעה לו להצטרף), ושיקבל את הרושם שאת בת זוג נעימה ונחמדה, וכך, עם הזמן, יתכן מאד שגם הוא ירצה לעשות מחוות גם כלפייך - כי את תהיה זו שתלמד אותו, בדרך של הדגמה ועשייה, ובדרך שבה את בת זוג שלו, איך צריך להיות. וגם דרך כבוד לצרכים שלו, גם כשהם שונים משלך.ובבקשה, אל תזכירי "ניפרד" אלא אם את באמת מתכוונת לזה, שזה אומר - לא בעת כעס ומריבה. כי בדרך כלל אמירות כאלו, שבאות "לזעזע" מחטיאות את מטרתן.