מרחק מבן זוג סכסכן

ד"ר שלום,אני צריכה את עזרתך בנוגע לבעיה שהתעוררה במשפחתי:אחותי (בת 35) התגרשה לפני 14 שנה. מזה 5 שנים היא חיה עם בן זוג. יש לה ילדה בת 13 מנישואיה הראשונים ועוד ילדה בת 3 מבן זוגה הנוכחי. כמו תמיד אצלנו במשפחה, בן הזוג שלה התקבל אצלנו בהרבה חום ואהבה, ומהר מאוד חש כבן משפחה לכל דבר. בבסיסו הוא אדם טוב - הוא מאוד נדיב, ברגע שהוא שומע שמישהו זקוק לעזרה הוא מייד מתייצב, הוא איש מצחיק, עוזר לאחותי הרבה בבית... הבעיה היא שהוא לא אמין. אי אפשר לסמוך על אף מילה שהוא אומר, ויש לו נטייה להיסחף בסיפורים ולהפוך כל "זבוב" ל"פיל". אחותי בעצמה אמרה ש"אי אפשר לסמוך עך אף מילה שהוא אומר. הוא שקרן". אתן דוגמה בכך שכשהוא הכיר את אחותי הוא הציג את עצמו כ"גרוש" למרות שהיה רק פרוד ואפילו לא התחיל בהליכי גירושין.לפחות פעמיים אחותי החליטה שזהו, היא לא יכולה יותר עם המצב הזה ו"זרקה אותו מהבית". אבל הוא התנצל, אמר שהוא אוהב, והיא התרצתה. אדגיש, שמעולם מעולם לא נהגנו כלפיו - אני, אחיי או הוריי - בקרירות בשל כך, להפך: גם כשהוא ואחותי נמצאים במשבר או בריב הוא מתקבל אצלנו בחום ואהבה. אף אחד לא מתערב ביחסים ביניהם, ההנחה של כולנו היא שאחותי "כבר ילדה גדולה" ויכולה להחליט לבדה מה טוב לה. בכלל, ככה זה אצלי במשפחה - נותנים תמיד כבוד לכל אדם, לא נוטרים טינה ובעיקר בעיקר - לא מתערבים איש בחייו של השני.במשפחתי תמיד שררה הרמוניה ואהבה. כך גם בין הגיסים/גיסות שלנו לבין הוריי. אפילו הגרוש של אחותי מרגיש אצל הוריי כבן בית עד היום, 14 שנה אחרי הגירושים שלהם, והוא נתפס כחלק בלתי נפרד מהמשפחה - הוא מוזמן לארוחות ערב בימי שישי, מוזמן לארועים, אנחנו מוזמנים אליו וכו'. אני יודעת ש"אין הנחטום מעיד על עיסתו", אבל באמת ד"ר שאנחנו אנשים נוחים וטובי לב.וכאן הבעיה: אנשים נוטים לנצל את טוב ליבנו. כך גם בן זוגה של אחותי. מזה זמן רב הוא מערער את ההרמוניה המשפחתית הזאת:אני ילדתי לפני שנה וחצי. אחרי שילדתי אימי עזרה לי המון עם בני וחמותי, לעומת זאת, לא עזרה כלל, למרות שהייתה יותר נגישה אלינו. יום אחד אימי אמרה ש"חמותי יכולה לעזור יותר". בן זוגה של אחותי היה נוכח ושמע את מה שאמרה. כבר ביום שלמחרת הוא סיפר לבעלי את מה שאמרה אימי, וכהרגלו הוסיף עוד אלפי פרטים "עסיסיים" שאימי כביכול אמרה על חמותי - דברים שהיא מעולם לא אמרה באמת. כמובן שבעלי כעס. אמרתי לו שמדובר בשקרים, וגם הוא עצמו אמר שהוא יודע שמדובר ב"שקרן" שאי אפשר לסמוך עליו, אבל בכל זאת יחסו אל אימי השתנה מהקצה אל הקצה. אם עד אז הוא היה מדבר עם אימי על ה-כ-ל, הרי שעכשיו הוא כמעט ואינו מדבר עימה. אם עד אז הוא אהב את אימי אהבת נפש, אפילו יותר מאשר את אימו (כך הוא אמר, במילים אלה ממש), הרי שעכשיו הוא בקושי מסתכל לה בעיניים. הדברים שאמר גיסי חילחלו לתוכו. אפילו כשהוא יודע באיזה אדם מדובר. כזה הוא בעלי, קשה לו נורא "לנטרל" דברים, לשכוח. הוא גם נורא רגיש בכל מה שקשור למשפחתו, וגיסי נגע בדיוק בנקודות התורפה שלו. הסיבה היחידה לשינוי ביחס של בעלי כלפי אימי היא הדברים שאמר גיסי. מספר פעמים שאלתי את בעלי אם יש סיבה אחרת והוא אמר שלא, ואני יודעת שלא הייתה לו בעיה לומר לי אם הייתה סיבה אחרת. יש בינינו פתיחות ותקשורת מצויינת...בנוסף, גיסתי (אשתו של אחי) הייתה אמורה לשמור על ביתה הקטנה של אחותי כשזו נולדה. גיסתי רצתה שהם יביאו אליה הביתה את הילדה והם מצידם רצו שהיא תבוא אליהם. בגלל ויכוח שטותי זה אחותי וגיסתי לא מדברות כבר 3 שנים !!!! הן היו חברות טובות מאוד קודם לכן, ובגלל העניין הפעוט הזה אחותי פשוט שונאת את גיסתי. ומי גרם לכל זה? כמובן, בן זוגה של אחותי. הוא לא מפסיק לספר סיפורים על גיסתי - שהיא אמרה כך וכך על אחותי, שהיא עשתה כך וכך. וכמו במקרה של בעלי, גם כאן הוא הצליח לסכסך. למרות שאחותי יודעת שהוא שקרן, הדברים שלו מחלחלים, וקשה לדעת איפה לשים את הקו - מתי הוא משקר ומתי דובר אמת. אני מודה שלאחותי יש גם אופי קשה וכשהיא כועסת, אפילו אם זה על שטות מוחלטת, היא כ-ו-ע-ס-ת, וזה יכול להימשך לנצח. אבל במקרה הזה היא מורעלת גם בגללו, ואנחנו יודעים את זה בוודאות ממה שהיא מספרת וממה שהוא בעצמו אומר...וזה עוד לא הסוף (אני באמת הצטערת על האורך): אני ובעלי חושבים לקנות דירה קרוב למקום מגוריהם של הוריי, ומטעמי נוחות אנו מבקשים מהוריי לא פעם ללכת לראות בשבילנו דירות, כי להם זה קרוב ולנו אין כל כך זמן. כמובן שגם על זה יש לבן זוגה של אחותי מה לומר, ופעם הוא "תפס" את אחי לשיחה על כך שההורים שלי כביכול מתערבים לי ולבעלי בחיים וש"הם" אלה שדוחפים אותנו לקנות דירה למרות שאנחנו לא ממש רוצים... מיותר לומר שזו שטות גמורה, הדבר האחרון שההורים שלי עושים זה להתערב לנו בחיים. לאף אחד הם לא מתערבים בחיים, אבל כמובן שאחי בא כועס להורים שלי ואמר להם "למה אתם מתערבים" וכו' וכו'.ד"ר, בן זוגה של אחותי מנצל את התמימות וטוב הלב של בני משפחתי (אנחנו באמת תמימים לעיתים) ולא מפסיק לגרום למריבות וסכסוכים בינינו. עד שהוא נכנס למשפחה חיינו בכייף, מעולם לא היו סכסוכים בינינו או בין הגיסים, להפך - היינו משפחה מלוכדת ותומכת, באש ובמים. בחלקלקות הלשון שלו, ודווקא בגלל התכונות הטובות שלו שגורמות לו להיות חביב על כולנו, הוא מצליח לשכנע אותנו בדברים שהוא אומר ופשוט הורס לנו את החיים. הוריי ממש שבורים מכל המצב ואינם יודעים מה לעשות. גם אני שבורה מזה. אני רוצה שהמשפחה שלי תחזור להיות כמו שהייתה. מה אפשר לעשות ? אני לא רוצה להביא לפרידה בין אחותי וגיסי, כי בסה"כ הם מסתדרים טוב ביניהם, וגם יש להם ילדה משותפת. אבל מה אפשר לעשות כדי לפתור את הבעיה ?

נועה יקרה,
אני מוכרח להודות שלא קראתי את כל מכתבך, ומהר דילגתי אל הפיסקה או שתיים האחרונות, כדי להבין את השאלה. אם בן הזוג של אחותך הוא סכסכן, שמרו מרחק. ואם זה אומר שבגלל זה אתם צריכים לשמור מרחק גם מאחותך, עשו גם את זה באופן ברור וחד משמעי, כי אחרת חייכם אינם חיים. עדיף להוציא בת משפחה אחת, מאשר לפרק את כל המשפחה המורחבת. ואם אחותך מוכנה להגיע לכנסים משפחתיים בלעדיו, קבלו אותה יפה. אני מניח שאו שהיא תגיע פחות, או שהיא תפסיק להגיע כלל. זה מחיר שיש לשלם על שלמות יתר המשפחה. השאלה היא אם תצליחי לגרום לזה לקרות, מבלי שהאש תופעל נגדך.