מצוקות בזוגיות: פתרונות אפשריים

שנינו במהלך שנות ה 20 לחיינו, 2 שנים ביחד. העניין הוא ריב\שיחה מייאשת אחת שתמיד בא וחוזרת בחצי השנה אחרונה, השיחה תמיד באה ממנו. העניין הוא שליפני שהכיר אותי הוא היה מאוד חברותי, מבלה כל הזמן במקומות בילוי מעניינים, ואני ההפך, לא היה לי כלכך אכפת להשאר בבית או עם חברות ליד הבית, ועם לצאת לבילוי לזה הייתה צריכה להיות סיבה מיוחדת, יום הולדת, חג או משהו בסגנון. כשהכרנו הוא למד להתפשר, ונשאר איתי ועם החברים שלו היה פחות ממה שהיה ליפני. היום זה כבר הפך להיות מסובך מיידי בשבילי, הוא כל הזמן מעלה את השיחה - מתלוננן לי שהוא לא מוסגל יותר, שהוא מרגיש חנוק. כל העניין של הבילוים מאוד חסר לו, אך מצד שני אני הסיבה שהוא לא יוצא. הוא גם מתלונן כשאני כבר כן יוצאת איתו ועם חבריו 'אני לא נהנהת' וגם זה מפריע לו. העניין שאני מרגישה חסרת אונים כל פעם מחדש שהנושא עולה לא יודעת מה לומר לו, מצד אחד אני כן רוצה שהוא יהנה ולא ירגיש חנוק כי הוא לא יוצא לבילוים יותר כמו פעם (חשוב לציין שהוא מאוד נאמן אז לא פה הבעיה ביציאות), אבל מצד שני אני אתבאס אם במקום לצאת איתי, הוא יצא לאיזה בר או משהו בסגנון עם חברים. אמרתי לו שמבחנתי עם הוא יצא, אני לא יריב איתו על זה, אבל אני גם אמרתי שאין משהו שאני יכולה לעשות כי זה בכל זאת יבאס אותי, שהוא נהנה בלעדיי. והוא מצידו לא רוצה לצאת, כי הוא מרגיש רע עם עצמו שהוא גורם לי להתבאס מהמצב. שנינו עם רצונות מנוגדים, הוא רוצה לצאת לבלות ביותר מקומות, אני פחות.אני פונה אלייך, כי אני כבר לא יודעת מה לעשות או לומר לו על זה. אני לא רוצה לומר לו לא לצאת, אבל מצד שני גם לא רוצה לומר לו כן לצאת. כי כך או כך אני לא מרוצה ממה שקורה, כי הרי שהוא יצא שנינו נתבאס, אני מי זה שהוא יוצא בלעדיי ונהנה בלעדיי, והוא מי זה שאני מתבאסת. ומצד שני הוא מתלונן לי שהוא חנוק, ושזה חסר לו ושהוא לא מסוגל יותר, ואני לא יודעת מה לומר לו. הגעתי למצב שזה כבר לגמרי משגע אותי השיחות האלו, במיוחד כשאין לנו פיתרון לבעיה. אני לא ממש רוצה לצאת אבל אם כבר אני מתפשרת, הוא מתלונן לי שאני לא נהנהת. בכל מקרה לא יודעת מה לעשות, לעודד אותו לצאת בלעדיי עם חברים שלו לבילוים כאלה? או לא? חשוב לציין, שהוא יודע מה אני מרגישה בעניין. אבל לא זה מה שמוביל אותנו לפיתרון.

לירון יקרה,
עושה רושם שמה שלא תעשי יהיה לך לא טוב. אם תצאי איתו, את לא מצליחה ליהנות, והוא מרגיש מבואס ולא טוב לו מספיק איתך. אם תניחי לו לצאת מדי פעם בלעדייך, גם כן תהיי מבואסת שהוא נהנה בלעדייך. אם תאסרי עליו לצאת, הוא ירגיש הכי ממורמר שיש, ותריבו על זה. כך שבין אם תבחרי לנסות להילחם בו, או לתת לו ללכת ולהיות איתו או ללכת ולהישאר בבית, לך לא יהיה טוב. לצערי, אני לא יכול לגרום לו לא לרצות להיות עם חברים. לצערי, גם את לא יכולה.לכאורה יש שתי אפשרויות - האחת היא שהוא יפסיק לרצות להיות עם חברים. אמרנו שזה לא מצליח לנו. השניה - שאת תדעי להסתדר וללמוד להיות מרוצה יותר כאשר את איתו ועם החברים ביחד, או כאשר את לבדך בבית והוא עם החברים. בניגוד לשאלה איך משפיעים עליו, כאן השאלה היא איך משפיעים עליך. האם יש לך תשובה לכך? כי אולי כאן זה משהו שאת כן יכולה להיות אקטיבית יותר בפתרון, ומבלי לעשות איתו מלחמות. הוא הלך לקראתך, ומגלה שקשה לו. האם את יכולה ללמוד לשמוח בביחד שלך איתו כאשר אתם יוצאים ביחד לחברים שלו, או בלבד שלך כאשר הוא יוצא איתם?קשה לי לתת לך פתרון מעבר לכך, כי אני לא יודע מדוע קשה לך עם החברים שלו. גם לא מדוע קשה לך להניח לו לצאת איתם (פעם בשבוע? פעמיים בשבוע? חמש פעמים בשבוע?). בטוח שיש לך סיבות ממשיות, אחרת לא היית מרגישה רע עם זה, אבל אני לא יודע אם הן לא נובעות מחרדות כלשהן שאולי כדאי לך ללמוד להתגבר עליהן.