מצב רוח בעת ביקור הילדים אצל האב

שבת שלום,
הילדים אצל אביהם שישי שבת.
אני המשמורנית
רגילה ללחץ ואין רגע מנוחה.
כשהולכים פעם ב14 יום אני נופלת לדאון
אני עם בן זוגי כשנתיים
אני מרגישה דאון רציני ללא שום רצון לעשות משהו
לא איתו
לא עם חברות
לא מחייכת
לא רואה שום שמחה ומשמעות לכלום
אני בת 38.
גרושה כשלוש וחצי שנים
תחילה זה היה ככה
כשהכרתי את בן זוגי ההתרגשות והכל טישטשו את הדאוו
ובחצי שנה אחרונה זה חזר

גילי יקרה,
מהן המחשבות שלך כאשר הילדים עוברים אל אביהם לשישבת? מה קורה שמשפיע עליך להיות יותר עצובה/בדיכאון/דאון? מה ההסבר שלך לירידה במצב הרוח כאשר הילדים שלך לא איתך?

מרגישה שהעולם שלי ריק
הנשמה ריקה

יש לי חור בלב
אין לי שמחה
יודעת שטוב להם ועם משחקים עם הילדים של הבת זוג וכיף להם.
דאגה בליבי תמיד תיהיה כי אני לעד אהיה חרדה כי לא יכולה לשמור עליהם מרחוק.
ולי לא טוב
שואלת את עצמי אולי לא שלמה גם עם בן זוגי?
איבדתי את ההתלהבות להתלבש לצאת נופלת למרה שחורה
יכולה לשבת בספה שעות
בימי שבת שעות 16:00 המצב רוח חוזר כי יודעת שהם חוזרים וגם בן זוגי מרוויח אותי
מצב רוח כייפית
קשה לי להרגיש רע
משהו בבטן שואב ומכאיב לי בלב

גילי יקרה,
ביקשתי לדעת את מה שאת מרגישה כדי לנסות להבין אם זה דיכאון או זו חרדה. אני עוד לא לגמרי בטוח, למען האמת. לפי תשובתך זה נראה יותר כמו חרדה, ואני שואל את עצמי – האם זו חרדה לשלומם? האם את חושבת שמשהו רע יקרה להם? האם את חוששת שמא הם לא יחזרו אלייך? האם את חוששת שמא הם יראו בבת הזוג שלו אמא חלופית?אם את עוסקת בכל השאלות הללו, או באחרות דומות לאלה, לא פלא שאת לא פנוייה לבן הזוג שלך, כי את בלחץ בנושאים שהם ללא ספק חשובים יותר בעינייך מאשר בן הזוג שלך, כי מה יכול להיות חשוב יותר מאשר הקשר שלך עם הילדים שלך?האם החשש הזה שלך מוצדק? – אני לא מכיר את היחסים שלך, אבל אני בכל זאת יכול לומר לך שכמעט בודאות החשש הזה לא מוצדק. כי את חוששת ממשהו שהוא מאד מאד נדיר.ואם את חוששת מכך שיקרה להם משהו כשהם לא בחזקתך – גם עם זה צריך להתמודד ולשחרר, אבל כאן – בכל זאת הייתי ממשיך ושואל – האם יש לך סיבות לחשוש שאבא שלהם לא מספיק אחראי ודואג עד כדי שתהיי בלחץ שבו את נמצאת?כל זה לא נראה קשור לבן הזוג שלך, אלא ליחסים שלך עם הילדים שלך ועם אבא שלהם. אשמח לשמוע את דעתך.

תודה על המענה וחשיבה.
אם הולכת שנתיים אחורה שכן התחלתי זוגיות וכן נסעו לאביהם
לא הרגשתי תמיד ככה ,היו לי נפילות אך היו גם סופשים שלא.
לגביי החרדה תמיד אדאג להם, הוא מביא להם גומי לאכול והקטן שלי בן 4 . לא חוגר תמיד. הם יורדים לשחק בגינה 6 ילדים והקטן שלי בן 4 ללא השגחה. הגדולה שם בת 11.
אני יודעת שכיף להם שם ןהם עסוקים ומלאים.
לא חוששת מבת הזוג או שיראו בה תחליף אך יודעת שהם עסוקים.
גם לא מתקשרים ואם אני מתקשרת השיחות קרות מצידם.
(10, 6,4)
מרגישה עולם ריק
אין מהות בלעדיהם
לא חוששת שיעשה להם משהו אך הוא לוקח הכל בקליל ואני ההפך.
השמחה הללכת לים בריכה להנות מהחיייםםםםםםםם
נעלמת לי
אולי באמת זאת חרדה ?
לפי איך שאני מרגישה זה כמו דיכאון
ואני צעירה למה שלא אהנה מהזמן הזה שלייייי

מה יהיה כשיהיו גדולים ויעזבו? אכנס לדיכאון יותר ,?!

גילי יקרה,
אני חושב שאת די עונה לעצמך. חרדה לשלומם היא חלק מהעניין – והחלק האחר הוא הקושי לתת להם או לאפשר להם או להניח להם להתנתק ממך. זו פרידה שמרבית בניהאדם חווים פעמיים, פעם אחת הפרידה מההורים, והפעם השנייה הפרידה מהילדים. ולך היא קשה. אני לא יודע עד כמה היתה לך קשה הפרידה מהורייך. יתכן שזה שייך, ויתכן שלא. אני לא יודע עד כמה קשה היה להורייך, ואולי בעיקר לאמך, להיפרד ממך, ויתכן שגם זה זרע שניטע פעם וצמח וגדל כשאת הבאת ילדים לעולם, ויתכן שלא. אבל זו פרידה שהיא קשה לך מאד עכשיו. היא טובה וחשובה לילדים, כשהם גדלים. לא פרידה מוחלטת, אבל עצמאות, ויכולת להמשיך לקשרים חדשים ואחרים משמעותיים. זה יקרה בהמשך דרכם, ואת כבר דואגת, ויודעת שיהיה לך קשה.והחשש הזה, כך נראה, הוא שמעורר בך חרדה, או אולי אפילו תחושה של אבל, שמקשים עלייך להתרכז בכל דבר אחר כאשר הילדים אינם בחזקתך.גם על השיחות איתם כשהם אצל אבא שלהם, שאת אומרת שהן "קרות וקצרות". אני מאמין לך שהן קצרות. יש להם עיסוקים, וזה טוב שהם מרגישים טוב ועסוקים. ואיתך יהיה להם זמן כאשר הם יחזרו אליך. אליך הם רגילים יותר.אז הם "קצרים" יותר, שזה אומר חסרי סבלנות. אולי דווקא כי הם מרגישים את הלחץ שלך? – לא יודע, אבל זה אפשרי. האם השיחות הן באמת 'קרות' מצידם, או שהן מרגישות לך קרות יותר מכפי שהילדים מרגישים, כי את רוצה את החום ואת הצורך בך ואת הגעגוע, והם עסוקים בעניינים אחרים באותו זמן?זה בריא להם ליהנות מהחיים. זה מועיל להם. ככל שהם זקוקים לך, הרי ככל שהם גדולים, הם יהיו 'גדולים' מוצלחים יותר כשהם יהיו עצמאיים יותר.מה זה אומר מעשית? – לנסות ככל האפשר להניח להם כשהם לא אצלך, לנסות לשחרר, ולנסות להתמסר מדי פעם, לפחות מדי פעם, למשהו אחר. כך מתרגלים.נסי לקחת את הדברים האלה בפרופורציות הנכונות, להבין גם את הטוב שבתהליך ההיפרדות, ולומר לעצמך שגם לך מגיע ליהנות מהזמן שלך כשאת בלעדיהם. מגיע לך.ורק אם תיווכחי שזה תהליך קשה מדי עבורך, ויצירת העצמאות שלך היא התנסות קשה מדי עבורך – לכי לטיפול. כי מגיעים לך הנאות מהחיים, שרובם עדיין לפנייך.