מערכת יחסים: ילדים ותנאים

אני בת 24 ובן זוגי בן 25.
אני אדם מאוד אימאי (אמא).
רוב חיי עבדתי עם ילדים.
אני אוהבת ילדים, בשבילי זה אושר.
אני מאוד רוצה ילדים, 2 או 3. לא יותר.
אבל לא כרגע, עוד 4 שנים בערך...
אבל אני רואה ילדים כחלק מהאושר שלי. מהעתיד שלי. מהתמונה לחיים מושלמים.
אני ובן זוגי ביחד שנה וחצי.
הוא הקשר הכי ארוך שלי, אנחנו גרים ביחד. הוא האהבה הכי גדולה שלי והתחלנו לדבר על חתונה. אני מאוד רוצה לבלות את חיי איתו. והוא רוצה את אותו הדבר. אני באמת מרגישה שלא נשרוד אחד בלי השניה.
הבעיה היא... הוא לא רוצה ילדים. לא אחד. לא בעתיד. אף פעם.
זה לא יגרום לו אושר, הוא טוען שזה יהפוך אותו לאומלל, הוא אומר שאין לו צורך בילדים ולעולם לא יהיה, ואין לו את הניצוץ הזה כמו שלי יש כשאני מדברת על ילדים.
אני לא רואה את עצמי עושה ילדים עם מישהו אחר.. אני רוצה ילדים איתו (לא עכשיו, עוד כמה שנים), הוא חשב על זה הרבה, ואמר שלא משנה כמה ניסה לשכנע את עצמו, בתוך תוכו הוא לא רוצה את זה ולא ירצה.

חוץ מהקטע של הילדים, הזוגיות שלנו מושלמת.
ואנחנו מדברים על עתיד ביחד.

אבל אני לא רואה את חיי בלי ילדים.
והוא לא רואה אותם עם.

ובעצם, הוא מסר את הכדור לידיים שלי.
אמר שהוא לא מוכן לילדים.
ואמר שאו שאני יכולה להשלים עם זה ולחיות איתו או... ללכת.
אבל ביקש שוב ושוב ושוב שלא אלך כי הוא לא ישרוד בלעדי.
אני לא רואה את חיי ללא ילדים, אבל אני לא רואה את חיי בלעדיו.
איך אפשר לגשר על נושא כזה ולהגיע לפשרה?
כי אפילו ילד אחד לא בא בחשבון מבחינתו.

הוא החצי השני שני... אבל הרצונות שלנו שונים לגמרי בקטע הזה...

ליזה יקרה,
הוא נותן לך מסרים כפולים: הוא צריך אותך, אבל רוצה שתחיי איתו בתנאים שלו, כלומר, ללא ילדים. אם את חושבת שהוא לא מתכוון ברצינות, אני חושב שכדאי שתחשבי שוב. זה לא אומר שהוא לא יסכים, אולי, מתישהו, לילד אחד. אבל המאבק שלך, כאשר תרצי ילד בעוד ארבע שנים, יהיה קשה מאד. או כי במשך ארבע שנים הללו תמשיכו להאבק על התנאים שיהיו בעוד ארבע שנים, וזה יעכיר את האוירה, ויגרום לחיכוכים ולמריבות ביניכם – כמעט בהכרח, כי את לא תהיי מרוצה, והוא ירגיש צורך להסביר לך מה עמדתו הנחרצת שלא תפתחי אשליות, או כי תחליקי את הדברים עכשיו, ובעוד ארבע שנים הוא כבר יהיה משוכנע שהשלמת עם זה, ובטוח שיש לו את הכוח להחליט כי נשארת איתו את כל הזמן הזה א. בידיעה שזה מה שהוא רוצה, ולכן, גם אם פה ושם התבטאת אחרת, ידעת שכך יהיה ואת לא זכאית לחשוב אחרת. ב. כי את אוהבת אותו, כי את מבוגרת יותר, וכי אין לך הרבה אופציות.אני מכיר את הדברים האלה מקרוב, כי היו ויש אתי זוגות מטופלים במצב דומה. זה מאבק תמידי.המחשבה שלך שאת רוצה ילדים רק איתו, היא מחשבה נוכחית. אם תפרדי ממנו, תמצאי יום אחד מישהו אחר שתרצי ילדים רק ממנו. כך הדברים קורים. אבל את אוהבת אותו, ולכן מדמיינת את החיים איתו בהמשך, ועם ילדים, כפי שאת רוצה, ושהוא יאהב אותם "כי הוא אדם טוב" או "כי איך יכול להיות שלא יהיו בו רגשות לילד/ילדה שלו?" אני יכול להבין את התחושות שלך, אבל את צריכה להבין שהוא מתכוון למה שהוא אומר. ולכן מה שאת מחליטה זו החלטה קשה. כי גם אם הוא יסכים לך לילד אחד, החיים שלכם יהיו מורכבים ומלאי חיכוכים. אם תביאי ילד, הוא לא ירצה להשקיע, כי הוא לא רוצה "לשלם את המחיר". הוא רואה בזה חלק משמעותי ממי שהוא, וצריך להפנים את זה. זה לא אומר שהוא לא יהיה אבא, אבל זה יהיה תהליך קשה וכואב, ואולי רק חלקי. זה לא החיים שאת רוצה, ליזה.ועם זאת, אני מציע לך גם לקרוא שני דברים שכתבתי על הנושא הזה פעם, משתי נקודות המבט – שלו ושלך:נקודת מבטך, נקודת מבטו (המאמר הראשון בסידרה –מתי לגלות לה שאני לא רוצה ילדים?)