זוגיות: מסרים סותרים וחששות

מעט רקע- שנינו בתחילת גיל ה 40, גרושים כ 3 שנים, ולשנינו ילדים מהמערכת יחסים הקודמת. אנחנו בזוגיות ביחד במשך כמעט שנתיים.יש לנו זוגיות מדהימה. שנינו מאוד אוהבים אחד את השניה, יש לנו תקשורת מדהימה ואנחנו מדברים על הכל. יש לנו תחומי עניין משותפים, אנחנו נהנים מאותם דברים, קשר מלא בתשוקה וחברות טובה.לאחרונה עלה נושא המגורים המשותפים- מבחינתי זה חלק מהתפתחות של הזוגיות ואני כן רואה מגורים משותפים בטווח הארוך יותר, לא היום, אבל בעוד כשנתיים.הוא קצת לחוץ מהעניין- טוען שאם היה מדובר רק בשנינו, כבר מזמן הוא רואה את עצמו גר איתי, ושהחשש היחיד שלו הוא בגלל הילדים. אמרנו שנשים את זה כרגע בצד, ונדבר שוב על הנושא בעוד שנה מהיום.יש לי הרגשה שהנושא הזה מאוד מפחיד אותו.עשינו שיחה נוספת בנושא לאחר כמה ימים (שיחה שבאה מיוזמתו)- הוא העלה נושא שמסתבר שהוא לעיתים חושב עליו. טוען שהיה רוצה שיהיה יותר ריגוש בקשר שלנו, לא מדובר בריגוש מיני, אלא בסוג של תחושת אופוריה כזו אחד מהשני.שאלתי אותו מפורשות אם הוא אוהב אותי ואם הוא רוצה לסיים את הקשר, והוא אומר שבשום פנים ואופן לא, שהוא אוהב אותי, שמבחינתו אני האחת שלו לכל המשך החיים ושהוא רואה את העתיד שלו איתי. טוען שפשוט רצה להעלות את זה כי אנחנו מדברים על הכל.יש לי 2 שאלות- מה עלי לעשות לגבי המגורים המשותפים?איך להתמודד עם הנושא של הריגוש הזה? אני קצת מרגישה כרגע לא רצויה ולא מספיק טובה עבורו (למרות שהוא עושה הכל כדי להראות לי משהו אחר, כל היום אומר לי כמה הוא אוהב אותי)...תודה

שירן יקרה,
יש לכם זוגיות מעולה, אבל את מקבלת מסר כפול: אני מאד אוהב אותך, את האחת שלו להמשך החיים, ובכל זאת הוא מביע הסתייגות, ובשני עניינים: החיים המשותפים, ושחסר לו יותר ריגוש. את שני הדברים את לא ממש מבינה עד הסוף, ואולי בצדק. האם הוא לא רוצה חיים משותפים באמת בגלל הילדים? ואם כן, מה בעצם זה אומר עליו? ומה זה אומר על איך שייראו החיים שלכם כל החיים? ואם הוא רוצה יותר ריגוש, האם הוא באמת שלם עם הקשר שלכם, או שיש לו הסתייגויות מסויימות שאולי בגללן בכלל הוא לא רוצה חיים משותפים? ואולי בכלל חסר לו הריגוש של חיי הרווקות, או לפחות של הפוטנציאל הזה שעדיין באויר כל עוד אתם לא חיים ביחד? וזה המסר הכפול. את רוצה להאמין לו, אבל את מקבלת סימנים לא ברורים שאין בהם התחייבות ומחוייבות, וזה מערער את הבטחון שלך.אם את רוצה חיים משותפים, וזה חשוב לך, זה צריך להיות על השולחן. אם הוא מתנגד, הסיבות שלו צריכות גם כן להיות על השולחן. השאלה היחידה היא אם אלו הסיבות האמיתיות או לא, וכאן – את צריכה יותר הסברים. לפחות יותר ממה שנתת לי: מה זה אומר "בגלל הילדים"? האם הוא לא רוצה להתנהל כבן זוג שלך מול הילדים שלך? האם לא נוח לו להיות איתם, לפעמים לבדו? האם בגלל הילדים שלו? האם לא נוח לו שאת תהיי לפעמים לבד איתם? האם האמא שלהם לוחצת עליו בעניין הזה? (ראי את השאלה של רונית אחרייך)אלו הם דברים שצריכים להיות גלויים יותר, ואני לא בטוח אם הם גלויים מספיק. ויש לזכור, גם אם הוא לא חושב שהזוגיות שלכם 'מושלמת', זה לא אומר שהוא לא יכול להאמין שהיא 'טובה מספיק'. אבל אולי הוא צריך להפנים את זה, ולהשלים עם זה. ובאופן שגם את תרגישי ביטחון.

תודה לך על המענה!אציין שיש לנו תקשורת מצוינת ואנחנו מאוד גלויים אחד עם השניה. הכל על השולחן והכל נאמר. אני אמרתי את כל מה שאני מרגישה בנושא והוא נתן את ההסברים שלו.החשש שלו הוא הילדים. הוא טוען שאם היה מדובר רק בשנינו, כבר מזמן הוא היה בעד מגורים משותפים.החשש שלו (ממה שהוא מסביר בכל אופן) הוא שאולי יהיה לילדים קשה. פתאום יגורו איתם עוד מישהי ועוד 2 ילדים, ומה אם בעתיד ניפרד- האם הם שוב יחוו נטישה וכו'.אציין שהוא מכיר את הילדים שלי ואני את שלו ואנחנו מסתדרים בסדר גמור ביחד. לעיתים גם מבלים ביחד סופי שבוע שלמים.אני לא מתעלמת מכך שיש מורכבות במגורים משותפים בפרק ב', אבל אני חושבת שבעזרת הכוונה נכונה אפשר להצליח.בנוגע לריגוש- הוא טוען שהוא מרגיש ריגוש כשהוא איתי, אבל את הריגוש ברמה הכי גבוהה שיש (פרפרים בבטן, התרגשויות וכו') הוא היה רוצה להרגיש בתדירות גבוהה יותר. כיום מרגיש ריגוש באופן תמידי, ורק לעיתים (אחת לכמה חודשים) הוא חווה ריגוש ברמה ממש גבוהה - ואת זה היה רוצה להרגיש בתדירות גבוהה יותר...

שירן יקרה,
הוא מסביר לך שהוא לא השלים עדיין עם הזוגיות שלכם. הוא מסביר לך למה זה כך, שזה אומר או למה הוא חושב שזה כך, או את מה שהוא חושב שיכול להתקבל על דעתך, ועדיין תחשבי שהוא אדם טוב, ותישארי איתו, עד שיעשה החלטה סופית, בעוד שבוע או בעוד חמש שנים. אני לא אומר לך מה נכון, כי אני לא יודע, אבל סביר שהאמת היא בין זה לזה. יתכן שהדרך הנכונה שלך היא לומר לעצמך: זה מספיק טוב לי כרגע, ועם הטוב הזה, נסתדר, ויש סיכוי טוב מאד שגם הוא ישלים עם זה יותר ויותר עם הזמן. בשביל זה, גם את צריכה להשלים עם החיים ללא ודאות, אבל עם הסתברות טובה שיהיה טוב. לפחות, עד שיהיה אחרת. ממילא אף אחד לא מבטיח לך יציבות לכל החיים, כי בדרך כלל אי אפשר להבטיח דבר כזה. מדי פעם זה קורה, פעמים רבות לא. קשה לדעת מראש.הרי יתכן שהוא אדם שקשה לו לחייב את עצמו לעתיד ברור ולהחלטות מחייבות. יתכן שהוא אומר לעצמו: כן, זה מה שטוב לי עכשיו, גם אם זה לא מושלם, אבל בדיוק בגלל זה אני לא רוצה להתחייב. אולי אשנה את דעתי בהמשך? או אולי אני לא בטוח שהיא בטוחה בי, ואולי אני נזהר ולא מתחייב, כי אולי היא (את) תשנה את דעתה בהמשך? – כך או כך, יתכן שזה מה שמשפיע עליו. זוגיות עובדת טוב כאשר בני הזוג שלמים איתה, ובעיקר – משלימים איתה, למרות אי השלמות שיש בה, כי היא מספיק טובה, וכי לא שווה לחזור למעגל החיפושים מחדש.