מעורבות מטפל זוגי: מה מותר?

האם מטפלים זוגיים נותנים הנחיות לבני זוג, או מקפידים שלא ?במקרה קיצוני - אם אחד מבני הזוג מודיע, למשל, שהוא עומד לבגוד, האם המטפל יורה לו לא לעשות כן ?

אלי יקר,
מטפלים זוגיים שונים באים מגישות טיפוליות שונות, ובהתאם גם מידת המעורבות שלהם שונה. אופי הבעיה שבטיפול משפיעה, כמובן, גם היא על אופן הטיפול וההתייחסות. יש יועצים שאינם נוטים להתערב, ורק פה ושם משקפים לבני הזוג את מה שהם רואים, יש כאלה שנוטים יותר להתערב, להסביר וגם להנחות. מן הסתם, כפי שאפשר לראות גם כאן מן הפורום, אני שייך לסוג האחרון, אבל לא כדי להורות לאנשים מה לעשות. אני משתדל להצביע לאנשים המגיעים אלי על דרכים שעובדות טוב יותר מאלו שהם נוקטים בהן, ואשר לא הוכיחו עצמן, ודרך התובנות המקצועיות שלי מנסה להבין איתם ביחד מדוע דברים מסויימים עובדים ואחרים לא.ספציפית לשאלה שלך: אני לא חושב שמתפקידו של יועץ זוגי "להורות" למישהו על עשייה כלשהו, ואני לא חושב שיש יועץ שמרשה לעצמו לעשות זאת. ההחלטות הן תמיד של המטופלים, והיועץ הזוגי יכול, לפעמים, בגישה הפעילה ביותר, לראות לעצמו חובה לספק עצות ולהביע את דעתו. גם אם מדובר במקרה קיצוני כדבריך, המטפל אינו יכול להורות על מטופל שלא לבגוד בבן/בת זוגו.המטופל הוא אדם סוברני, בעל זכויות ככל אדם אחר, זכאי לעשות ככל העולה על רוחו כל עוד אין הוא עובר על החוק, והמטפל נמצא בשרותו ולא להפך. מטפל גם אינו יכול לנקוט בסנקציות, ולא באיומים כדי לכפות את דעתו. הוא אפילו לא רשאי להעביר מידע שנמסר לו ביחידות מבן זוג אחד לאחר. המקסימום שהוא יכול לעשות, זה לוותר על המשך הטיפול.