מסרים סותרים בזוגיות: מה לעשות?

בתימצות, הייתה לי חברה 3 שנים, אנחנו פרודים חצי שנה, נפרדנו בגלל שהיא רצתה מישהו אחר, הקארמה חזרה אליה והיא התקשרה, שלחה הודעות כשהיא שיכורה וכו'. נפגשנו לפני חודש המון צף בחזרה, אמרה לי שהיא מצטערת ושלא ידעה להעריך מה שיש לה ביד. החלטתי שאני רוצה אותה הלכתי לשוחח איתה.היא אמרה שהיא מבולבלת ומפחדת להגיד לי לא וגם מפחדת להגיד לי כן. היא מבולבלת לגבינו ובנתיים מעדיפה שלא לחזור.אני מאידך מאוד אוהב אותה, הייתה ביננו אהבה נהדרת וחיבור מצויין בכל התחומים. אני מאוד מאמין בנו עדין ומתנהג וחושב בצורה עיוורת לגבי שנינו.אני החלטתי שאני רוצה לסגור את הדלת הזאת, אני לא ממש יודע איך. אני בנאדם מאוד לוחמני ועקשן ולא מוותר. אני מאמין שאם אתה רוצה משהו מספיק הוא יהיה שלך. אני מאוד רוצה לשחרר ואפילו לותתר עליה, עלינו. אשמח לתשובהדרך אגב אני בן 23 היא בת 21.

דניאל יקר,
אני שומע ממך מסרים כפולים וסותרים, ולא ברור לי אם אלה המחשבות הלא ברורות שלך, או הניסוחים הלא ברורים.מצד אחד אתה כותב שאתה מאד לוחמני ועקשן ולא מוותר, ושאם אתה רוצה מספיק הוא יהיה שלך, ומצד שני אתה כותב שאתה מאד רוצה לשחרר. אז אם זה מה שאתה רוצה, ואם אתה מוכן להילחם על הרצון החזק הזה שלך, מה הבעיה?אלא שמצד שני, אתה כותב שאתה מאד אוהב אותך ואתה מאד מאמין בכם. אז אולי אתה קודם כל צריך להחליט מה אתה רוצה כדי שתוכל להילחם עליו. כי כרגע, עושה רושם שאתה רוצה את שני הדברים גם יחד, גם להיות איתה וגם להשתחרר ממנה. אתה צריך לעשות את מה שאתה רוצה. השאלה שחוזרת אליך היא: מה אתה באמת רוצה? ואולי גם: מה מפריע לך להחליט לכאן או לכאן? - חוסר הבהירות שלה? כלומר, שבעצם היא זו שלא החליטה? נדמה לי שמה שהכי מפריע לך הוא שהיא שמה אותך במקום שבו אתה צריך לחכות להחלטה שלה, וזה קשה לך. אולי כי ביחסים איתה היא זו שמחליטה ולא אתה. אני מסכים שזה קשה, ויתכן שהיא באמת לא רוצה מספיק, ואולי חוששת שבגלל זה יקרה לה שוב מה שקרה בפעם הקודמת, והיא לא רוצה לפגוע בך שוב. האם ההבנה שזו כנראה הסיבה למחשבה שלה שלא לחזור אליך כרגע עוזרת לך?

א' המון תודה על התשובה וההתיחסות. אתה עושה פה עבודת קודש.ב' אני ינסה לפשט. אני עדין אוהב אותה, אבל מבין שזה לא נכון לחזור במצב הנתון הזה. ואני מאוד רוצה לשחרר, הבעיתיות עקב זה שאני רגיל תמיד להלחם, במיוחד עליה. אני מקבל מסרים סותרים מעצמי לעצמי. [מלחמה בין הרגש לשכל.]הייתי מאוד רוצה לסגור באמת את הדלת הזאת אחת ולתמיד.מבחינת המצב שאני ממש לא רוצה שוב ללכת אליה, להמנע מבלבול ולהבין שלפעמיים צריך לשחרר ואף לוותר עם כל הכאב. אני באמת לא יודע איך עושים את זה. עקב ניסון עבר ודברים שעברתי ואני עובר במהלך החיים.אני מנסה להבין שניסתי הכל, באמת ממש הכל. אמנם לא השפלתי את עצמי וזה מצב מיותר לחלוטין ככה שאין סיבה לרדת לרמה הזאת.בשורה התחתונה פעם ראשונה אני עומד במצב שאני רוצה משהו אבל מבין שאני חייב לשחרר ואין לי מושג איך. זה שהיא לא רוצה לפגוע בי ומבולבלת זה מובן מקובל עלי אך זה עדין לא נותן לי לגיטמציה לשחרר.

דניאל יקר,
צר לי על העיכוב בתשובה. מה שנותן לך לגיטימציה לשחרר זה הצורך בהקשבה לה. אבל בעיקר, כך אני מרגיש, יתכן שאתה רואה את הדברים בשחור לבן. כלומר, או שאני משחרר למרות שאני לא רגיל, או שאני לא, אבל כך או כך זו החלטה שלי. ואולי למשך זמן מה צריכה להישאר החלטה תלויה באויר. או האפשרות שאתה ממשיך הלאה, ואולי לא במלוא כל המרץ והקיטור, אלא לאט, מבלי עדיין לוותר עליה סופית ובבת אחת, אלא בהדרגה ועם הזמן, עד שתמצא אהבה חדשה או עד שהיא תגיד שהיא כן רוצה, אם אתה עדיין תרצה. זה בסדר לתת גם לתחושת הפרידה לדעוך בהדרגה, ולא פעם זה דווקא יותר בריא נפשית. אני חושב שאתה נותן להיגיון שלך להוליך, והוא זה שאומר לך או כן או לא, והוא גם זה מתנגש לך ברגש שאומר לך "עוד לא, תן לי זמן".