מסרים כפולים בזוגיות: מה לעשות?

היי,אחרי זוגיות של שנה וחצי אני וחבר שלי (אני בת 22 והוא 25) נפרדנו.כל הזמן היו לו תהיות (שהיה משתף אותי בהן) שאולי הוא לא התנסה מספיק והוא רוצה להיות עם אחרות (אני הקשר הרציני הראשון שלו) ואחרי שאמרתי לו "סע לשלום" הוא ממש התחיל לבכות.. ולהתחנן שאני אחזור אליו והרגיש כל כך רע כאילו חור נפער לו בלב ושהוא לא התכוון. אני כמובן הסכמתי לקבל אותו בחזרה. אני אוהבת אותו.אנחנו לא זוג שרב.. ידענו להתווכח ולהעביר ביקורת אם צריך אבל לא היינו רבים אף פעם..הוא כל הזמן אומר כמה שהוא אוהב אותי ושהוא מרגיש שאני יותר טובה ממנו ו"איך את שלי"? ושטוב לו איתי ושבחיים לא היה לו מישהי כמוני ולמרות זאת הוא נפרד ממני. אני לא יודעת למה וגם לא חושבת שאני אמורה לשאול אותו למה כי אם הוא לא מעוניין אז לא, וזה בסדר מותר לאנשים לא לרצות להיות ביחד אבל זה נורא מוזר כי הוא ממש בכה והיה לו ממש קשה להיפרד ממני ואמר שזה הדבר הכי קשה שהוא עשה בחיים אבל הוא עשה את זה בכל זאת.שורה תחתונה- מה אני אמורה לעשות? הוא כל כך אוהב אותי ואני גם אוהבת אותו ולמרות זאת הוא נפרד ממני. אולי כדי להתנסות עוד? אני לא מתכוונת לנסות להחזיר אותו אליי אבל סתם.. פשוט לא מובן לי למה נפרדנו אם הוא כל כך אוהב אותי.

דורית יקרה,
זה באמת לא פשוט להבין כאשר הלב שלך היה רוצה להבין משהו שנתמך בעוצמה במרכיב הרגשי של המסרים הכפולים שלו. אבל בסופו של דבר, המסר הוא שהוא לא אוהב אותך מספיק כדי להתגבר על אי הודאות שלו עם עצמו, ועל הצרכים האחרים שלו.כל עוד הוא אומר אותם בתוך הזוגיות, אפשר להבין זאת גם כסוג של בניה של עמדת כוח בתוך הזוגיות, כי אז את היא זו שצריכה לרַצות אותו כדי שיישאר. משהו לא בריא, אבל שקיים. אלא שכאשר הוא עוזב ועדיין בוכה על כך, התמונה היא של אדם שמתקשה להחליט, שלא בשל לקשר שהוא חושב שהוא טוב, ושאולי רוצה את הכל ביחד – כלומר, גם להתנסות, וגם שתחכי על כל מקרה שהוא יחליט לחזור אחר-כך. סוג של אמירה כאילו "אני בסדר איתך, אני אוהב אותך, חכי לי, כדאי לך". כשזה נאמר בתוך הקשר, זה טוב. אבל כשזה נאמר רגע לפני הליכה להתנסויות אחרות, זה לא עדות טובה ליציבות רגשית. אחרי הכל, כרגע הצורך הרגשי האחר שלו - בהתנסות, על כל ההבטים הרגשיים והריגושיים שיהיו לו בזה, חשוב לו יותר מהאהבה שלו כלפייך, מהצורך שהזוגיות שלכם תמשיך על פסים בטוחים, ומהנכונות לא לפגוע בך.

קודם כל המון תודה..לא תמיד התגובות שמקבלים זה מה שרוצים לשמוע. אבל ככה זה. חבל לי לדעת שהוא לא אוהב אותי ... ושהוא לא מבין שגם הריגוש הכי גדול בחוץ, בסוף הופך לשיגרה שצריך לדעת "להתמודד" איתה..זה נורא קשה שמישהו שבאמת אהבתי ולא "פזלתי לצדדים" אף פעם אומר לי שזה לא מתאים לו.. ובאמת שנתתי לו המון.גם אמא שלו שולחת הודעות של "אני מקווה שהוא יתעשת ושהכל יסתדר, חשבתי שזה לתמיד".. כל החברים שלי ושלו גם ממש מופתעים מהצעד. באמת הייתה שם אהבה והיה לנו כיף ולמדנו המון אחד מהשני ..הוא כל הזמן היה אומר שבלעדיי הוא לא היה מצליח להגיע לאן שהוא נמצא עכשיו.. מצד שני הצורך שלו להתנסות כנראה מספיק גדול כדי לרצות להרוס את כל מה שהיה.אבל אי אפשר להתנגד למה שמרגישים. חבל. כי באמת היה שם משהו טוב שהיה שווה להשקיע בו את המאמץ. אם כל כך היה לו קשה לסיים את זה אני לא מבינה למה לא לנסות עוד אבל.. אני זו אני.

דורית יקרה,
קחי בחשבון שזה לא אומר שהוא לא אוהב אותך, ובודאי לא אומר שלא אהב אותך. אלא שזה לא מספיק. לא מספיק כדי להתגבר על הצרכים האחרים שלו.

העיקר
שזה עובר בסוף ההרגשה.. אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב אבל זה לא אומר שאני לא מתגעגעת לצחוקים שלנו ולא מבינה איך הוא יכל לזרוק משהו כזה יפה..אני מניחה שזה באמת כמו שאמרת- הוא לא אוהב מספיק (אני יודעת שהוא אהב אותי מאוד) ולכן כל כך הופתעתי שזה נגמר. ידעתי שעוברות לו מחשבות בראש על זה אבל כשרציתי להתעמת איתו על זה הוא אמר שזו רק מחשבה וזה לא משהו שהוא באמת רוצה לעשות ושקשה לו כל כך לחשוב על עצמו בלעדיי. אם הוא לא היה סתם מושך אותי ככה ומדבר ת'כלס אולי זה היה יכול להיות יותר קל.אתמול דיברנו קצת (הוא צריך להחזיר לי כמה דברים) אז היו כמה דברים שאבא שלי נתן לו במתנה אז אמרתי לו שלא יחזיר. ואז התחילו השאלות מצידו "אז מה עשית היום? איפה היית? נהנית? חזרת לעשן? נכנסת למים"? אם את רוצה לדבר את יכולה להתקשר מתי שאת רוצה. . .מה זה מעניין אותו אם הוא רצה לסיים הכל? או שהוא שוב לא בטוח? אני מצטערת על המכתב הארוך..

דורית יקרה,
ככל שאת תכעסי עליו פחות, וככל שהוא יחשוב שאת פגועה פחות, כך הוא ירגיש יותר "בסדר" עם עצמו, ופחות רע. אולי זו, בפשטות, המטרה שלו.

האם זה לא להיפך? כשהוא שומע שאני ממש בסדר עם זה אז זה גורם לו להרגיש "מה? זה בסדר מבחינתה? היא כל כך מהר מתגברת? היא אולי לא רצתה גם"? אם אני אראה לו שאני פגועה הוא רק יבין שמתי שהוא רק יגיד אני אחזור אליו כי אני "לא יציבה רגשית" ואני בטוח אסכים לחזור אליו כי נורא קשה לי בלעדיו...כתבתי לו מכתב (שיישאר מן הסתם במגירה שלי- הוא לא יראה אותו).. שבו בסופו של דבר כל הדברים מסתכמים בכך שאני חושבת שבגלל שהוא לא התנסה במספיק קשרים אז הוא לא יכול להבין מה יש לו בידיים ולהעריך את זה.אני התנסיתי מספיק ולכן מבחינתי זה היה קשר כל כך מושלם כי הכל היה בדיוק כפי שרציתי.. אבל.. זה כבר לא קשור אליי זה קשור לזה שמבחינה רגשית הוא לא בשל לקבל כזה קשר עדיין...האם כדאי לדבר איתו? לנסות להכניס בו היגיון? או שאלו הם דברים חסרי טעם בשלב הזה ?המון תודה וסליחה על כל השאלות.

דורית יקרה,
הכל הוא עניין של איזונים. אני מניח שהוא יודע שהיית רוצה שהוא יישאר איתך, ואם לא אמרת לו את זה בעבר, היית צריכה. לפי מה שהבנתי, הוא יודע, והחליט, ואולי צריך לספק את רגשי האשם שלו. זה מה שהבנתי מתוך המכתבים שלך, אבל אולי אני טועה. ואם כך את חושבת, נסי לדבר איתו עוד.

לדעתי לנסות לדבר איתו עוד רק ירחיק אותו ממני.אבל אני חושבת שהחלטתי פשוט לעזוב את זה וגם אם נדבר וגם אם לא, הבחירה שלו לא תשתנה. ואם היא כן זה לא יהיה מהסיבות הנכונות. אני לא רוצה שהוא יהיה איתי כי הצלחתי לשכנע אותו.מצד שני יש דברים שאני יכולה לראות כי התנסיתי כבר והוא לא. נראהלי שהפיתרון הכי טוב זה לתת לו ללכת ולהתנסות. ואז או שהוא יבין (או לא יבין) שאני הייתי דבר טוב .. כל החברים שלו מבינים את זה רק הוא לא :)הכי חשוב- אני אופטימית להמשך. יש לי הרבה מה להציע. תודה רבה על העזרה.