מניעים בהתנהגות זוגית: נקודות למחשבה

אחרי ארבע שנות חברות החלטנו להתחתן,אני באמת אוהבת אותו..אני ממררת בבכי,כי אני יודעת שהוא רק סובל ממני ואני לא מצליחה לשנות את זה....אני מחליטה עבורו,מגיבה על כל דבר בעצבים וכדו',אני מרגישה שאני נתונה בלחץ שלא ניתן להסביר,אנחנו באמת אוהבים ויש לנו שעות יפות שבה אנחנו יכולים לשבת ולצחוק שעות,עד שקורה משהו קטן ושולי ואני מתייחסת לזה כעיקר וגדול.אני מנסה לשתוק,באמת שאני מנסה אבל אני כל כך לא מצליחה..אני עושה לו 'דווקא', מקניטה אותו,וסתם משפילה אותו עד אפר..אני נורא מתביישת כי אף פעם לא חשבתי שזה יהיה ככה..איך מתחילים להשתנות.......?!!כל יום אני לוקחת לי דקה שבה אני לוקחת את עצמי בידיים,מתאפקת ומתאפקת, לא מגיבה ושותקת,עד שזה מתפוצץ...אני לא יכולה לשים אצבע מאשימה על אף אחד,רק על עצמי.אני מרגישה נורא!!איך מתחילים להשתנות,מאיפה זה נובע וכו'...?!אשמח לתשובה ..

אורטל יקרה,
אחת השאלות המרכזיות היא אכן – מה המניע שלך? יתכן שאת מאד פגיעה, וצריכה מיידית לתקן, ורק אחר-כך מבינה שטעית (מה שאולי מקטין עוד יותר את הבטחון העצמי שלך). יתכן גם שאת לא לגמרי מרוצה, ומנסה "לעשות רעש". לשנות משהו, אבל לא ברור לי מדוע. האם כדי שיהיה לך "מעניין" יותר? האם כי את לא לגמרי מרוצה ממנו (ולכן את פוגעת בו כדי שישנה, כדי שייצא מ"האדישות" שלו)? האם כי את רוצה לבדוק את הגבולות שלו, ולדעת בדיוק עד כמה הוא אוהב אותך ומוכן לשאת (למרות המחיר – שהוא סיכון שיימאס לו מזה מתישהו)?לא ברור לי בדיוק, אבל נתתי לך כמה נקודות מחשבה, גם אם אין בהן פתרון. עושה רושם שאת במצוקה, ולכן, כדי להבין טוב יותר, כדאי שתלכי לטיפול פרטני. ההבנה שלך שאת צריכה לטפל בזה, והאחריות שאת לוקחת על זה, הם כבר כברת דרך חשובה שעשית, כי אין חשוב מהם להנחת היסודות להצלחת הטיפול.

אני חושבת שיש בכל אחת מן הנק' שהצגת לי, את כל התשובות שהייתי צריכה,כי כל פעם אני מושכת לכיוון אחר,ולכן הסיבות הן שונות.הצגת לי את הדברים באופן ברור ומובהק יותר משהייתי יכולה לדמיין.תודה רבה לך ,ליל מנוחה.