יחסים: התחלות זהירות ומאבקי כוח

שלום,
אני בחורה בת 27. יש לי חבר בן 30 כבר שנתיים. אנחנו גרים ביחד שנה.הקשר שלנו מצויין ואנחנו מאוהבים וכל הזמן מזכירים זאת אחד לשני. בן זוגי מאוד מפרגן לי ומחמיא לי. הוא אומר שאני נפלאה, שהוא אוהב אותי הכי הרבה שהוא אהב אי פעם, וכל הזמן מזכיר לי זאת ומחמיא בטירוף.מעבר לכך, הוא גם מדבר על העתיד. לדוגמא - כשאני אומרת 'אם נתחתן' אז הוא עונה לי "מה ז"א אם? 'כש-' !!"הוא אומר לי כל מיני דברים כמו 'הלוואי שהילדים שלנו יהיו יפים כמוך, שיהיה להם את העיניים שלך' וכו'..אנחנו כן מדברים על העתיד אבל ממש לא בפסים פרקטיים, יותר בכיוון שזה ברור שנתחתן אבל לא מעבר לזה.אבל.. אני מצידי היה להתחתן כבר מזמן, אבל אני הולכת בקצב שלו - נותנת לו להוביל. כשאני רואה שהוא מוכן ושהוא מתחיל לדבר בצורה מסויימת לגבי העתיד, אני מצטרפת לזה, אבל לא שואלת ומתחילה דברים מעצמי, כי אני חושבת שזה סתם ילחיץ אותו.הבעיה שלי היא - הוא פשוט איטי!!. לוקח לו כל כך הרבה זמן להגיע למסקנות ותובנות ולמרות המילים היפות שיוצאות לו מהפה אני מרגשיה שהוא עדיין לא מוכן ומפחד מלהתחתן. אני מרגישה שאני צריכה לעבוד כאן עם איזה ילד, לפי הקצב שלו - עד שיקרה כבר הדבר המיוחל והוא יציע לי.. זה מתחיל לעצבן..לדוגמא - היום אמרתי לו, "כשנתחתן מה יהיה .." אז הוא אמר 'אם נתחתן'.ואז אמרתי לו שהוא תמיד מתקן אותי ואומר לי לומר 'כש-' (אני בכוונה לא אומרת כך כדי לא להבהיל אותו ולתת לו להוביל לשם. לא להראות נלהבת מידי). אז הוא ענה 'נכון, אבל זה פשוט נשמע מלחיץ פתאום כשאת אומרת את זה ככה!!..'בקיצור - כמו ילד קטן שצריך לטפל בו עם כפפות של משי. אני מרגישה שאני פשוט 'משחקת את המשחק' בקצב שלו ונמאס לי כבר.האם אני עושה בשכל?.. האם אני יותר מידיי הולכת על ביצים? האם עליי להגיד לו מה שאני חושבת פשוט? או שכדאי לי להמשיך בקצב שלו?.. ואם כן - איך אני אדע מתי כל זה יסתיים? אם זה ייקח לו שנתיים (אני לא אתפלא..)? אני לא מבינה - הרי הוא לא ילד, הוא בן 30!!. מתי כדאי לי להרים את הכפפה (אני הרי לא מתכוונת לחכות לו עוד שנתיים זה המון זמן מבחינתי).תודה רבה, לולה

לולה יקרה,
יש לכם מערכת יחסים מעניינת, וטיפוסית להתחלות שבהן אין עדיין התחייבות. היא נראית מהצד כמו התאבקות בין שני מתאבקי סומו, שרק מסתובבים זה סביב זה ולא באמת נכנסים לחיבוק שבסופו יש החלטה. לא של מנצח או מפסיד, אלא שמישהו יתחיל להוביל משהו. העובדה שאתם ביחד, מצביעה על כך ששניכם מעוניינים. העובדה שאת לא לוחצת למרות שלך "דחוף" יותר, אומרת שיש לך אולי פחד שהוא יברח. לולא הפחד הזה, היית אומרת דברים יותר במפורש. כלומר, למרות שאתם שנתיים ביחד, אתם מתנהלים מאד בזהירות, ולא לגמרי פתוחים זה לזה. הקלפים שלך ושלו עדיין קרוב לחזה. את לא אומרת שאת רוצה בקרוב, הוא לא אומר מתי הוא רוצה. למה? כי מי שיגיד ראשון שהוא רוצה בקרוב יהיה "החלש" בהמשך? כי יש ביניכם סוג של מאבקי כוח, גם אם לא עוצמתיים, אבל מספיק משמעותיים כדי לגרום לכם שלא להיחשף?אתם שנתיים ביחד. זה לא סתם, זה כי רציתם. זה כי שניכם שוקלים ברצינות את האפשרות להמשיך ביחד. קחו אויר, והתחילו לדבר על שאיפות ומגמות ורצונות ועל לוח זמנים. וקחו אויר ודברו על לחצים. וכשאתם מדברים על זה, קחי בחשבון, אולי שניכם קחו בחשבון, שאתם מגששים בהתחלה. אתם עלולים לומר דברים שאתם לא מתכוונים להם, ובטעות. אל תקחו הכל ללב. תנו לעצמכם זמן לחשוב מחדש, ולא לחפור על כל מילה. ניסוחים בשלב כזה הם לא פשוטים, ואתם עלולים לטעות. אולי כדאי לומר זאת מלכתחילה, ב"שיחת הפתיחה" שלכם. כדי שייהיה לכם יותר קל לדבר. כדי שלא כל מילה תישקל בטון, אלא בגרמים. בהתחלה לפחות.