מכתב כואב: מה באמת קרה?

שלום
לך, רציתי להתייעץ איתך, מראש אני אומרת שאני פגועה ומבולבלת ואני מצטערת אם אשמע לא ברורה...אני בת 27 נשואה. לפני כשנה וחצי ביני לבין בעלי פרץ ויכוח שנגרר לקטע מאוד מכוער בו הייתה מעורבת גם אלימות מצידו, הוא לפת אותי בצוואר אולי בשביל להרגיש שהוא שולט בי (אני לא חושבת שהוא ניסה לחנוק אותי) אבל נוצר לי נזק בצוואר. היו לי כאבי תופת ובצילום יצא ממצא שמתאים לאנשים שעוברים תאונת דרכים. מאותו רגע הרופא שלי לא עזב אותי, הוא חקר אותי וחקר אותי לפשר המצב עד שסיפרתי לו מה קרה.הוא אמר לי שאם אני לא פונה למשטרה הוא יפנה.אז פניתי...והגשתי תלונה..והמשטרה עשתה מזה מטעמים, ממני עשו צחוק וזלזלו בי, ולעומת זאת לבעלי עשו את המוות ואמרו לו שהתלוננתי על ניסיון לרצח.את הבעל הרחיקו ל-30 יום ואני נכנסתי לסחרור ממנו עד היום קשה לי לצאת...היינו בבתי משפט, הלכנו לייעוץ במקום שהמשטרה שלחה אותנו למניעת אלימות (ייעוץ בו אני הייתי בנפרד והוא בנפרד עם יועץ אחר).מאז דיברנו המון ניהלנו המון שיחות נפש והוא די התחנן שאסלח לו ושנחזור להיות ביחד.אני סלחתי לו וחזרנו לחיות יחד, תוך חודשיים נכנסתי להריון ויש לנו היום תינוק מתוק בן חצי שנה שאנחנו מאוד אוהבים (ההריון לא היה מתוכנן מראש).המצב בינינו היה מעולה עד חודש לפני הלידה, בעלי קיבל זימון לבית משפט פלילי: המדינה תובעת אותו על ניסיון לרצח.מאז הכל עכור בינינו, התקשרתי לכל מיני גורמים כדי לבדוק אם יש דרך לבטל את המשפט ולא היה מוצא, לחוסר מזלי הרב המשפט היה בדיוק ביום לפני הברית, מיותר לציין שהיה הרבה מתח בינינו והכל צף ועלה מחדש.באיזשהו שלב הוא אמר לי שמאז שהתלוננתי עליו הוא לא סולח לי ושהוא לא שם עליי קצוץ, ושההריון לא היה מתוכנן והוא לא חשב שאלד בתקופה זו. ואני כל כך נפגעתי ובכיתי בכי תמרורים. כמובן שאח"כ הוא אמר שאמר את הכל מתוך כעס ושהוא לא התכוון לזה, ואני תוהה: האומנם???ביום שישי האחרון שוב פרצה מריבה בינינו והוא אמר לי שאני חולת נפש ושיש לו הוכחות לזה (???) הייתי המומה!!! הוא אמר שהיועץ שהיה אצלו אז..(זה של מניעת אלימות) אמר לו שאני חולת נפש (בעלי סיפר לו שפעם הייתי נוהגת להקיא, הוא רק לא סיפר לו שאני סבלתי ממגרנות קשות שלפעמים רק הקאה הייתה מחזירה אותי לחיים) והוא אמר לבעלי שאני בולמית וחולת נפש.הוא גם אמר לבעלי שזו תהיה טעות לחזור לחיות עם אישה שהתלוננה עליו במשטרה (נבזי ביותר להגיד דבר כזה, במיוחד מיועץ שאמור לתת פתרונות נגד אלימות ולא לעודד גבר אלים) כי בעתיד יהיה ילד והוא יצטער על זה.את כל המידע הזה הוא "שלף" לי ביום שישי האחרון ואני נפגעתי (שוב) קשות. ופתאום הבנתי שאני חיה בשקר עם אדם שלא ברור לי בכלל למה כל כך התחנן שאקבל אותו שוב והיום שאני אוהבת אותו ורוצה לחיות טוב איתו הוא מחזיר אותי כל הזמן לאותו סיפור ומעיק על היחסים שלנו.בקיצור, האם באמת שגיתי שפניתי למשטרה??? האם הוא בכלל מבין את גודל הטעות שעשה כשפגע לי בגוף?? האם אותו יועץ אמור לחיות טוב עם עצמו כשאני עכשיו אוכלת הרבה קש בגלל אותם עצות שנתן לבעלי באותו זמן? (אני בכלל שוקלת להתלונן על אותו יועץ, אולי אפילו לתבוע אותו!!!)האם יש בכלל סיכוי לחיות טוב אחרי אותו מקרה ופניה למשטרה?אני אובדת עצות ובוכה על זה שחייתי בהכחשה למציאות כל הזמן הזה שנראה לי שבעלי בכלל מתעב אותי על אותו מקרה ולא יסלח לי בחיים על שפניתי למשטרה. (איך הוא הפך מתוקף לקורבן?? איך???)והכי כואב לי על התינוק המתוק והאהוב שנולד לתוך מציאות שכזו, האם הוא בכלל באמת אוהב אותו או שזאת רק הצגה??עצובה וכואבת...

רויטל יקרה,
קראתי את המכתב הכואב שלך. העניין הראשון שחשוב לומר הוא שאת בעצם לא יודעת כלל מה אמר היועץ של בן זוגך לבן זוגך. בהחלט יכול להיות שבן זוגך סילף את כל העניין כדי לפגוע בך, להכאיב לך ולערער את הבטחון שלך.יכול להיות שבן זוגך, לאחר הארוע, התכוון באמת ובתמים לחיות איתך באושר ובשלום, עד שצץ מחדש סיפור התלונה, ורק משהוא צץ, הפגיעה בו גרמה לו לתקוף חזרה, ואז הוא גם שלף את מה שאמר לו היועץ, בין אם זה נכון ובין אם לאו. בכל מקרה, ברור שאין לו הוכחות לכך שאת חולת נפש, מאחר שלא נבדקת. ושום בעל מקצוע רציני לא יקבע מחלת נפש, לפי עדות של צד אינטרנסנט.מצד שני, יכול להיות שבן זוגך ניסה לחיות איתך בשלום כדי שתבטלי את התלונה, ורק כשנתברר שאי אפשר (לא ברור לי מדוע, אבל זה עניין משפטי) הוא חזר לעצמו. אין ספק שהוא פגוע, רויטל, אבל העובדה שהוא הפך ביניכם לקורבן היא במידה רבה משום שנתת לו. רצית לחיות איתו מחדש, ורצית לכן לרצות אותו, ולעשות הכל למענו, ובכלל זה ביטול המשפט, ואז, כשאת סלחת לו, עכשיו תורו לסלוח לך, אם הוא יכול, והוא לא יכול. ולכן, במצב העניינים הזה, הוא ה"קורבן", כשאת היא זו שמבקשת את סליחתו. זו הדינמיקה, והיא נובעת מהצורך והרצון הטבעי שלך להיות איתו. היית יכולה להמנע מהמצב הזה לו היית באופן חד משמעי, מלכתחילה, ברורה ונחרצת בכך שאלימות היא דבר שלא ייעשה ביניכם, ולכן הוא זה שצריך לבקש את מחילתך, נקודה. אבל אני יכול גם להבין מדוע לא עשית זאת. כך שכיום, אל תאשימי את עצמך בכך, כי כל מה שניסית לעשות זה להחיות את הזוגיות הזו. בדיעבד, יכול להיות שלולא התלוננת, הייתם היום חיים בשלום, ואולי האלימות היתה מתפרצת בפעם אחרת שוב. ויש לזכור שאלימות במשפחה, בדיוק אגב כמו מריבות קולניות וקללות, כאשר מסלימים פעם אחת, הכללים משתנים. לפתע, מה שנעשה בעבר, הופך להיות מותר ולגיטימי, והפעם הבאה תהיה חריפה וכואבת ואלימה יותר. זהו המדרון החלקלק של מריבות בחיי זוגיות, כשהנורמה הולכת ומשתנה. לכן, רויטל, קשה לדעת מה היה אילו. השאלה היא מה היום. והיום, הסיכוי שלכם לחיות בשלום, בתנאי חוסר אמון כאלה, כפי שנוצרו, נראה זעום למדי. יש סיכוי קלוש שזה היה ארוע חד פעמי, ושאפשר לעצור את התהליך. אבל בשביל זה אתם צריכים ללכת ליועץ משותף שיוכל גם ללמוד מכם ולזהות מה כל אחד מכם באמת רוצה. אם הרצון המשותף לא קיים בתנאים של היום, מוטב להפרד, גם אם זה יהיה תוך כדי מלחמות. ועושה רושם שזה מה שיהיה, לצערי. שוב, אלא אםהיועץ הזוגי יצליח לכוון אתכם נכון לפרידה מוצלחת.בכל מקרה, רויטל, חפשי לך נקודות תמיכה חיצוניות שיחזקו אותך. הורים, אחים ואחיות וחברים. קשה לך להתמודד מול הלחץ הכבד שהוא מפעיל עלייך, ואת צריכה חיזוק. ואם לא תמצאי חיזוק אחר, לכי לפסיכולוג שיוכל לחזק אותך.