מכתב ארוך מדי - עזרה

האדם המדובר הוא ידיד מזה 7 שנים כאשר ב2 האחרונות החלטנו להתקדם בקשר שלנו. יש לציין לזכותו כי הוא היה מחזר מקסים ובכל התקופה ההתחלתית, ברור מאליו, הכל היה מדהים ופורח. אבל ... לפני שאני אפרט אני אומר כי הדברים אותם אני מציינת הם לא מקרים רציפים ויותר "תקופות". גם בזמנים האלו יש רגעים שאני נהנית מחברתו , לא רוצה להיות בחברת אף אחד אחר וחולמת להתחתן איתו בזה הרגע.העניין הוא שאני מרגישה מצדו באופן מתמשך חוסר עניין מעמיק , מניפולטיביות חוסר אהבה בצורה מסוימת.מתחילת הקשר שלנו "סוכם" שאני אהווה חלק גדול מהזמן אוזן קשבת בשבילו וזה הסתדר לי מכיוון שבזמנו לא הרגשתי מספיק פתוחה כדי לשתף אותו. אך מאז "שמיסדנו" את הקשר ההסכם נשמר ולמרות שציינתי בפניו כמה פעמים שאני מרגישה שהוא שואל לשלומי ומתעניין כמין פעולה טכנית שכזאת ההרגשה לפחות עדיין לא נעלמה. בתקופות של לחץ מצדו השיחות שלנו מתבססות על איך עבר עליו היום ותו לא.. "מותק מה שלומך?" ובאותו נשימה את התגוללות היום שלו ואח"כ שלום שלום. שתינו נמצאים בפרק זמן נורא חשוב להתפתחות החיים של כל אחד בנפרד אך משום מה זה נראה כאילו מהלך החיים שלי הוא שולי ביחס אלינו, אליו. זה לא שהוא לא יודע להקשיב אני מכירה אותו ויודעת שכן, בגלל זה דווקא אני חושבת שפשוט כבר לא אכפת לו.כשאני אומרת מניפולטיביות אני מתכוונת לכך שבכל פעם כשאנחנו רבים על משהו (בעיקר על גברים אחרים עם משמעות מזערית בחיים שלי אותה הוא נוטה לנפח) אין ויכוח בריא, אם קיים דבר כזה. ביום הראשון של הריב הוא יסתגר בתוכו ואף יסיים את היום בשיחה על רעיון של פרידה "כי הוא לא טוב מספיק בשבילי" או שטות בסגנון. אני שכבר למדתי מתקדמת אתו באותו כיוון ובשנייה הוא מתיישר וחוזר בו ומתנצל ואומר כמה אוהב ובוכה במידה המספיקה ואז כבר אין על מה לדבר. לא באופן רציני בכל אופן. אני לא יודעת אם קוראים לזה קנאה.. קנאה אמורה להחמיא, לא לעמוד בצל הקשר. כל שם של גבר בהקשר שלי מעיב עלינו ואין בכלל מה לדבר על בילויים. לאחר כמה מקרים ויתרתי על בילויים בעקבות הסחיטת רגשות המתישה שמתרחשת לפני ואחרי הבילוי. בבילויים כמו מועדונים מסתבר, מי היה חושב על זה, יש גברים מלאי תאווה ובגלל זה הוא לא מצליח לישון כשאני נמצאת שם. הוא מצדו, בהזדמנויות מעטות אמנם, מרשה לעצמו לצאת לבילויים עם חבריו, בהתחלה מלווה נקיפות מצפון על כך שאני לא מבלה והוא כן אבל גם זה נעלם עם הזמן. אני משתפת אותו כל הזמן שקשה לי עם זה שאני לא מבלה וזה נורא חסר לי ושאפילו נצא לבלות יחד .. הוא לא ממש שמח לשמוע את ההצעה. הוא סיפר לי בהזדמנות שבחורה קודמת עשתה לו קטע מגעיל .. אני מבינה שאולי אני צריכה להיות רגישה יותר אבל אני לא חושבת שאני צריכה לסבול מההשלכות של המקרה ההוא. אומרים שנשים שנמצאות בקשר לא בריא לא שמות לב לכך מרוב אהבה לגבר ותלות בקשר. מעבר ל"מה אני יכולה לעשות?" הייתי רוצה לדעת אם הדפוס מתאים ואני לא סתם מגזימה ולא ככה גברים מתנהגים ..כאן אני אבין אם מדובר בפרנויות שלי או בדרישות מוגזמות שגבר לא אמור לספק. אני לא מלאת בטחון בכל הנוגע למראה החיצוני שלי או לכישורים החברתיים שלי נאמר ככה ויכול להיות שבגלל זה אני לוקחת את העניין למקום המסוים הזה אבל קשה לי עם העובדה שאנחנו קרוב ל3 שנים יוצאים ואני לא מכירה אף אחד מהחברים שלו. אני נורא לוקחת את זה למקום של "מתבייש בי". אני אציין שאת משפחתו אני כן מכירה. הוא מזמין אותי אליו הרבה ואני מתארחת אצלם הרבה שבתות ולכן אני כן חושבת שהוא לוקח את הקשר שלנו ברצינות אבל עם זאת העניין של החברים מדאיג אותי. כשדיברתי אתו על זה הוא טען שחברים שלו מתנהגים בצורה מסוימת והוא מעדיף שאני לא אחווה אותם. אני בכל מערכת יחסים שלי דורשת מעל הכל אמיתות. לא אכפת לי אם זה מכוער אני רוצה לדעת. התייעצתי עם ידיד בעניין הזה והוא אומר שהוא מזדהה אתו בכל הנוגע לחברה ולחברים באזורי זמן אחרים. מהיכרות עם הידיד (ופרנויות והעובדה שיש זוגות שכן מוצאים איך ליישם את הפן הזה) אני חושבת שהחבר שלי לא היה רוצה שאני אראה את ההתנהגות שלו כשהוא נמצא איתם, את ההתבטאויות שלו ואולי אפילו גרוע מכך.. הוא מכיר את כל החברות שלי מיודד איתן ואני בטוחה במאת האחוזים שזה עושה לו טוב מהסיבה שזה מעניק לו שקיפות מוחלטת לגביי. הוא יודע איפה החברות שלי מבלות, איך הן מתנהגות וכו'. אני מאמינה של "אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה" ולכן אני מרגישה שאני מחמיצה חלק ממנו. חלק שאולי אני לא אוהב.לכל אדם מבחוץ אנחנו נראים זוג אוהב שיש לקנא בו.. ואולי זה ככה אבל הדברים הנ"ל יושבים בתוכי כמו פצצה מתקתקת והורסים את הקשר ואת האהבה שיש לי אליו. לעתים אני חושבת על לסיים את הקשר אך קשה לי עם המחשבה הזאת כי אני כ"כ קשורה למשפחה שלו וגם כי לא הייתי רוצה לעשות דבר טיפשי רק כי אני פרנואידית, נסחפתי בלהט הכעס.

מודאגת יקרה,
מכתבתך ארוך מדי ולא ממוקד, וקצת קשה לי להתפנות כרגע לענות לו. אם תוכלי לקצר אותו לפחות לשליש, ולשאול שאלה ברורה, אוכל לענות לך בהקדם. כפי שהוא, אצטרך לעשות זאת רק לכשאתפנה.

ראשית תודה רבה על המענה.אנחנו קרוב לשנתיים יחד בזוגיות נורמטיבית ומאושרת עד כמה שאפשר אך יש כמה דברים שהפריעו לי מאז ומתמיד וגורמים לי להרבה תסכול וקושי.אני מרגישה שהוא לא מתעניין מספיק בי ובסדר היום שלי, מרבית הזמן הקשר שלנו מתבסס על שיחות טלפון ורוב הזמן השיחות עוסקות בו, נכון שהוא דברן יותר ואני יותר אוזן קשבת אך אני מצפה ממנו לשאול יותר מ"מה נשמע" מחייב ולא מתעניין. דיברתי אתו על זה הוא התנצל אבל זה לא ממש השתנה. אני לא חושבת להעלות זאת שוב כי אני לא יכולה להכריח אותו להתעניין..בנוסף ארצה להתייעץ לגבי "להכיר את החברים". הוא טוען שהוא לא רוצה שאני אכיר אותם בגלל ההתנהגות שלהם אבל אני חוששת שזה כי הוא מתבייש בי או לא רוצה שאראה את ההתנהגות שלו כשהוא איתם וזה דבר שמדאיג אותי. כמו שהוא מכיר את חברותיי, מה שמעניק לו שקיפות מוחלטת לגביי, כך גם אני הייתי רוצה! "ספר לי מי הם חבריך... "אני לא מוצאת איך להתגבר על הרגשות השליליים שכל זה גורם לי ולא חושבת שאפשר לשנות את זה, מצד שני לא נראה לי שפרידה היא פתרון. מה אני יכולה לעשות?תודה מראש,

מודאגת יקרה,
קשה לי לדעת מהי הסיבה שבגללה הוא לא רוצה לחשוף אותך לחבריו. אני מבין את הפגיעה שלך, אם כי ייתכן גם שהמצב הפוך, והוא לא רוצה לחשוף את חבריו אליך, כי הוא מתבייש בהם. וגם זה אפשרי. אולי הוא חושב שתעריכי אותו פחות כשתכירי אותם. אם זו הסיבה, אין לך סיבה למחשבות שליליות. יתכן מאד גם שהסיבה שבגללה הוא לא מתעניין בך מאד באופן אקטיבי, קשורה גם היא אליו ולאופי שלו. גברים רבים מתקשים בשיחות של נשים על עניינים חברתיים, ועל יחסים ועל מי אמר מה ולמה. גברים רבים זוכרים מעט מאד פרטים על עניינים כאלה, גם אם הם זוכרים כל פרט ופרט באיזו תוכנת מחשב או מרכיב הנדסי של איזה גאדג'ט, או מה אמר כוכב אתלטיקה כלשהו (בניגוד לכוכבת קולנוע). אם זה כך, גם כאן, קל להבין שאת מרגישה דחייה ומחשבות שליליות, אבל ייתכן שזה לא בגלל שהוא לא מעריך אותך, אלא כי הנושאים שהוא יודע לדבר עליהם שונים משלך.אבל אולי הוא אגוצנטרי, ואולי הוא באמת לא רוצה להיראות "רך" יותר מול חבריו, כי הוא חסר ביטחון בעניין הזה, ואולי הוא מתבייש בך. האם זה נכון? - אני לא יכול לדעת. כל אחת מהאפשרויות הללו יכולה להיות נכונה, כך שאולי במקום להרגיש רגשות שליליים, כדאי לנסות ללמוד אותו יותר קודם. את אולי אפילו יכולה להשתמש בעובדה שהוא אוהב לדבר על עצמו, כדי להתעניין, בעדינות וללא לחץ, בדברים שחשובים לו באמת. ואולי אז יהיה לך קל גם להחליט אם יש מקום לפגיעה או לא, ומה בדיוק כדאי ללמד אותו, ואולי גם איך עושים זאת שלא בדרך של תוכחה וטענות. במילים אחרות, אם הוא בעצמו לא מבין שהוא צריך לטרוח ולהבין אותך, כי זה חשוב לזוגיות, היי את המבוגר האחראי, ונסי להמשיך במה שהתחלת, ובאופן יסודי יותר, וגם לכוון אותו למה שחשוב לך, אבל מבלי לגרום לו להתנגדות.