מכתב ארוך: האם זה יעזור?

היי,
בן זוגי ואני נפרדנו לפני 3 חודשים (בני 27) לאחר שנתיים של זוגיות.
הזוגיות לפחות בעיניי הייתה טובה והיינו חברים טובים אחד של השנייה.
בעקבות בעיית אמון, שנוצרה מהצד שלי - שקרים שסיפרתי מתוך פחד מדחייה,
על אף שמעולם לא נתן לי סיבות לחוש ככה, הסתרות ואי כבוד.
חשוב לי לציין כי מעולם לא בגדתי ומעולם לא חשבתי על אדם אחר.
אבל בעיות האמון האלה בעיניו שוות ערך לבגידה שכן כרגע לא יכול לראות את האדם
שראה בתחילת הדרך. אנחנו עדיין מאוד אוהבים אחד את השנייה.
אבל שנינו אנשים מאוד רגישים. לקחנו את מערכת היחסים הזו בצורה כזו
שכל אחד הראה את האהבה שלו בצורה אחרת - הוא נתן את כולו ו-וויתר על עצמו בה,
וויתר על ההישגים שלו, על המטרות שלו, על עצמו, ולי לעומת זאת היה קשה לא לתת עצה תמיד ולא לבקר ולא להעיר, כי הרגשתי שאם לא אעשה את זה, הוא יחשוב שאני חסרת תועלת כבת זוג ושלהקשיב זה לא מספיק.
דיברנו על כל אלה, אבל הוא לא הצליח להתגבר על הכעס שבו כלפיי ועל חוסר האמון
והחליט שעדיף שנסיים את זה. אנחנו כרגע לא מדברים.
כמובן שאני לוקחת את האחריות המלאה על מעשיי. קשה לי לקבל את הפרידה הזו, בייחוד כשאני יודעת ששנינו אוהבים ושנינו גם נהנים לדבר אחד עם השנייה.
כתבתי מכתב באורך הגלות האמת, בכתב יד, כ-7 דפים. אבל לא שלחתי לו. אני חוששת שאולי יהיו לזה השפעות לא טובות, על אף שהמכתב בכלליות זה מכתב של הודאה באשמה, קבלה, סליחה, הבנה, והסברים להתנהגות שלי ואיך שיפרתי אותם. כמובן בסוף גם הערה שאני לא מאיצה בו, אך אם ירגיש שבשלב מסוים הוא מוכן שוב לזוגיות, שאני מחכה. השאלה אם זה באמת חכם לשלוח מכתב כזה או שזה יהרוס כל סיכוי לחזרה עתידית אחד לשנייה כשהכעס יחלוף? והאם בכלל אמון יכול להתחדש/להתרפא מבלי שיש קשר? האם אני צריכה להניח לזה ולתת לו לפנות אליי ולהשאיר את המצב כמצב ללא תקשורת כלל? קשה לי נורא עם זה. וקשה לי לוותר עליו ועל היחסים איתו.

שירה יקרה,
פעמים רבות, מכתב מסביר יכול להביע את מה שאת רוצה טוב יותר. אבל, מכתב של שבעה דפים – זה המון. יתכן שזה מה שהוא מצפה, כדי לראות כמה זה חשוב לך. חלק מהמסרים שלך כשאת שולחת מכתב, הרי הם לא מילוליים. אז ככל שאת משקיעה יותר, את גם מצהירה עד כמה זה חשוב לך. מצד שני – יתכן שדווקא בעצם המלל הרב הזה הוא יראה משהו אחר, וזה אולי חזרתיות, טירחה וטרחנות להראות דקויות שיתכן שהן פחות חשובות לו, כאשר הוא פשוט רוצה לראות ולהבין את הכוונות, ואולי אפילו "שקט" (לא יודע עד כמה זה היה ביניכם גם קודם, ולכן אני רק מבהיר, כי יש אפשרות שהוא יראה בזה יותר אובססיה לפרטים, שהוא לא אוהב, מאשר רצון טוב).מה שחשוב לך זה שהוא יאמין לך. מכתב יכול להביע הצהרת כוונות, אבל הוא לא מספיק כדי שהוא יאמין לך, אלא אם את אומרת דברים שהם חדשים – כמו לקיחת אחריות שלא לקחת קודם. זו התחלה טובה, וכדי שהוא באמת יבין שהבנת, יתכן שירצה לראות שיש לך כלים – כמו הבנה של הלחצים של עצמך, ההודאה בהם, והנכוחות לפתוח את הפחדים שלך. כך או כך, אחר-כך, הוא ירצה לראות את זה לאורך זמן.אז אני לא יודע אם 7 דפים זה לא יותר מדי. חשבי על זה. אולי שני דפים יספיקו. אבל זה תלוי גם באיך שאת מכירה אותו, ואני לא.

מה שאמרת לגביי השקט - האמת שקלעת בול. הוא אמר וציין בפניי שכרגע הוא צריך את השקט שלו עבור עצמו, להחזיר את עצמו ואת מי שהוא. בלי מטרת זוגיות. עם אף אחת. ושהוא עדיין אוהב. עצוב לי שהזוגיות לא עלתה בקנה אחד עם השגת המטרות שלו. במיוחד בגלל החברות המיוחדת בינינו. מרגיש לי שהרסתי הרבה, כשכל הבעיה הייתה תקשורת.איך ניתן להראות שינוי או להחזיר אמון אם אנחנו לא מדברים, וכשניסיתי לגשת הוא אמר שעם כמה שהוא נהנה לדבר איתי, זה לא רעיון טוב כרגע?

שירה יקרה,
נדמה לי שכתבת מכתב ארוך כי יש לך אפשרות לשלוח אותו. ונדמה לי שבדקתי איתך את האפשרות לקצר אותו, אם כך את חושבת שאולי יהיה מתאים יותר.ועכשיו, את אומרת שהוא ביטל את האפשרות של שיחה, ואני חושב שאת ביטלת, אולי בעקבות כך, את האפשרות של משלוח מכתב, כזה או אחר.אם זו לא אפשרות, וזו לא אפשרות, ודרך אחרת של תקשורת עקיפה (נגיד, דרך אחרים), לא רלוונטית – אז מה שנותר לך זה באמת לחכות לרצון הטוב שלו, שאו שיהיה או שלא – אבל זה מפסיק להיות תלוי בך. ואם את רוצה לנסות בכל זאת לשפר את הסיכוי – אז באמת נכון ליזום קשר בכל זאת, ובתנאי שהוא נכון.הפנייה הקודמת אלי היתה בעקבות רצונך לשלוח מכתב. אם את חושבת שזו גישה נכונה, אז חזרי לקרוא את תשובתי הקודמת באשר לאיך שאולי נכון לעשות את זה. אבל השיקול הסופי הוא שלך. לשבת ולחכות יכול להיות הצעד הנכון, אבל יכול להיות גם שלא. לעשות משהו יכול להיות הצעד הנכון, אבל יכול להיות גם שלא. תצטרכי לחשוב על זה. אולי בכל זאת מכתב יהיה הדבר הנכון, ותנסי לחשוב איך לעשות זאת נכון - גם אם יכול להיות שזה כבר מאוחר מדי. אבל יכול להיות שאם לא תעשי כלום, גם כלום לא יקרה.