מיניות בזוגיות: מה עושים?

שלום
ד״ר אורן,
אני מיואשת אני כותבת את זה על סף דמעות.
אני בת 26 בעלי בן 34
אנחנו נשואים כשנתיים עם תינוק בן חודשיים.
בעלי טיפוס לא מיני לא חם.די קשה לי עם זה. הוא בן אדם חכם אינטליגנט יש בו המון איכויות.
אבל קשה לי עם הקטע הזה שהוא קר.
אני מרגישה שאני חיה עם הומו.
מבחינתו רק בסופי שבוע הוא נזכר שהוא נשוי וקצת מחבק קצת פה קצת שם.
אבל זה לא מתאים לי. אני כל הזמן מדברת איתו אבל העניינים לא זזים.
סתם דוגמה רואים סרט אני רוצה שנתחבק אך הוא לא מעוניין כי הוא מחזיק בירה ושותה. מה זה?
או שנגיד אני מחוץ לבית. הוא מתקשר שואל מתי אני חוזרת כי הוא רוצה להתקלח ואז אני אומרת לו בחצי קריצה חכה לי נתקלח ביחד.
ואז אני באה הביתה והוא פשוט אומר לי אני נכנס להתקלח... כאילו??? הלו??? מה זה ? איזה גבר היה מתעלם בכזו אדישות ממה שנאמר לו חצי שעה לפני בטלפון. די ואני מנסה לא לחשוב על זה מנסה להתמקד בדברים אחרים. אבל אני פשוט לא מצליחה!! אני כבר לא יכולה יןתר. אני גבוהה רזה נראית טוב מקבלת הרבה מחמאות. אז למה זה ככה?? נמאס לי כבר.
ביקשתי ממנו שיעשה בדיקת הורמון גברי כי אני בטוחה שיש שם בעיה בטסטוסטרון. כי זה לא הגיוני.
אבל הוא מסרב הוא טוען שהוא מאוד עייף וטרוד.העבודה שלו לא תובענית והיום שלו זורם די בכיף. אז זה סתם תרוץ.
די אני באמת לא מסוגלת להמשיך ככה.
מה עושים?

אושרה יקרה,
זו שאלה מורכבת. מאד אפילו, ואסביר. אמנם נכון הוא שככלל, גברים יותר "מיניים" מנשים, שזה אומר נכונים יותר לפעילות מינית. אבל זו הכללה, כמו לומר שגברים גבוהים מנשים, וזה לא נכון תמיד, כי יש גברים רבים שהם נמוכים מנשים לא מעטות. השאלה היא למה זה קורה. סיבות הורמונליות שונות, יכולות לגרום לזה. אלא שזו לא הסיבה היחידה. ואולי אהפוך את התמונה לרגע:ברוב הזוגות, הגבר הוא המיני יותר מאשר האשה. המשמעות של זה, בין היתר, היא שהאשה רגישה יותר לדברים שונים שעלולים להפריע לה להצטרף אליו לאינטימיות מינית בכל רגע שירצה, כאשר זה לפעמים תוצאה של לחצים, אבל לא תמיד. לעיתים קרובות מאד הסיבה היא הלחץ מצד הגבר, ולעיתים קרובות מאד הסיבה היא כעסים שיש לה כלפיו, ומפריעים לה להתקרב אליו רגשית. הפכי זאת חזרה עכשיו: במקרים לא מעטים שבהם הגבר הוא זה שנמנע מיחסי מין, הסיבה היא כעסים שלו כלפיה, או הלחץ שלה המגיע אליו דרך ציפיות שלה שייענה לה בכל פעם שהיא רומזת לו שהיא מוכנה לזה (ואולי יותר אפילו בשל האכזבה הקשה שלה ממנו, כשהוא לא עושה זאת).בצד כל אלה, יכולות להיות גם עוד סיבות רבות אחרות, אבל בכולן, או לפחות ברובן, רגישות שלך נדרשת, כדי להניע אותו להתקרב אליך.הוא בן זוג טוב. הדרישות שלך ממנו נשמעות לפעמים קצת תובעניות ("לך לבדוק את הטסטוסטרון שלך!" - זו אמירה שאומרת לו "אתה לא גבר"). אני מבין שזה הגיע לאחר זמן, אבל יכול להיות שאת צריכה לבדוק את הרגישות שלך. לא לכעוס עלי או עליו כי "הוא לא אמור להיות רגיש". אושרה, הוא רגיש כי כך הוא, ויש לו איכויות אחרות שבאות עם הרגישות הזו. יש לזה גם מחיר מסויים, והשאלה היא איך שניכם מתמודדים עם זה. את עם הרגישות שלו, והוא עם הצורך שלך להרגיש נאהבת גם באופן פיזי.לא פשוט להגיע לזה בעצמכם. אם תרצי, נסי להתכתב אתי עוד כאן, התייחסי למה שכתבתי, ונראה לאן נגיע. והכי נכון, ללכת לייעוץ זוגי, ולדבר על התקשורת ביניכם ועל ההבנה ההדדית זה של אישיותו של זה, ולא רק בהבט המיני. יתכן שיתברר שיש צורך בטיפול מיני בהמשך, אבל ממש לא בהכרח. וממילא חשוב שתתחילו ליצור תקשורת טובה קודם.

שלום
ד״ר אורן.
נגעת פה במשהו נכון. הוא באמת מאוד רגיש.
אך מה זה קשור לצורך מיני. זה נראה כאילו אין לו צורך מיני. וזה לא קשור לזה שהוא כועס עליי או משהו.בדקתי את זה.
גם אם נגיד אנחנו נמצאים בתקופה מאוד טובה ואני יכולה להכין לו אוכל ואווירה סבבה והכול טוב. זה פשוט לא קשור.
לא יצא משהו מיני מכל האווירה הזאת אם זה תלוי בו.
הוא פשוט לא יוזם.אני צריכה ליזום כדי שיקרה משהו. והייתה תקופה שאמרתי אני לא יוזמת בכלל נראה מה יהיה וזה לא עזר עדיין אותו דבר.
דיברתי איתו על זה הוא טוען כל מיני דברים מופרכים... שהוא עייף.. שהןא טרוד... שהוא דואג למצב הכלכלי.
השאלה היא מה יהיה? הוא טוען שאני מאוד יפה בעיניו ושהוא כן נמשך אליי... ושאני צודקת שהוא צריך ליזום יותר...
אומר לי את כל מה שאני רוצה לשמוע אך בשורה התחתונה הבן אדם כמו הומו.
מה עושים?
אולי טיפול תרופתי. ? או משהו אחר שתוכל להמליץ עליו?

אושרה יקרה,
זה מאד קשור לצורך המיני. אחרי הכל, הרצון לממש צורך, כל צורך, נוצר כתוצאה של איזון בין צרכים שונים. ואם צרכים אחרים חשובים, כמו רגישות למה שקורה ביניכם לטוב ולרע, ורגישות למצבי רוח שלך ושלו, אז גם זה משפיע.יתכן מאד שיש דברים שאת עושה או אומרת, שלדעתך הם בסדר, הכרחיים ושכך צריך, ואת אולי לא מודעת לכך שהם פוגמים ביחסים שביניכם, ובקירבה האינטימית שלכם. יתכן מאד שהוא מרגיש נבוך מאד, ואולי גם אשם מאד או מואשם מאד, ולא יכול להרשות לעצמו להיות פתוח איתך ואולי אפילו עם עצמו, כדי לומר את מה שחשוב לו. ואולי הוא ניסה, והבין ממך שהסיבות שלו "אינן מוצדקות", ובין אם הוא קיבל זאת כ"אני לא בסדר" או לא, אין לו כבר אפשרות להעלות זאת על השולחן, אולי בשל הכעס שלך, ואולי בשל חוסר ההקשבה שלך, אז הוא אומר דברים אחרים, שאינם בהכרח נכונים. ויתכן מאד שהוא עצמו מאמין בהם עכשיו, ולו רק כי לא קיבל לגיטימציה להרגיש משהו אחר.הצעתי לך מספר הצעות, ואני חושב שלא קראת אותן מספיק בפתיחות. את כועסת עליו, וממורמרת, וזה ברור גם למה, אבל אולי בגלל זה קשה לך גם לקחת חלק מהאחריות על מה שקורה ביניכם. מה עוד שאולי את באמת לא יודעת למה. אלא שזה לא אומר שאין לך גם חלק במה שקורה, ושמה שאת עושה לא משפיע עליו. לכן, כרגע, את פשוט רוצה "לתקן" אותו, והכי טוב "שייקח תרופה ויעשה את המלאכה כמו שצריך", אבל זה לא עובד כך. בדיוק כשם שטיפול תרופתי לא עובד הפוך ביחסים שבין גברים לנשים שבהם האשה רוצה פחות, ויוזמת פחות אם בכלל. אם את באמת רוצה לפתור את זה, אז במקום להאשים אותוקראי בבקשה שוב ושובאת מה שכתבתי לך, ועשי זאת בתשומת לב, ובקשב, ובפתיחות.