לחדש את הרומנטיקה בקשר

שלום,
אנחנו נשואים כ-10 שנים, בני 35, יש ילדה מקסימה. מבחוץ הכל נראה מצויין. שנינו עובדים, בעלי דירה, מתפרנסים בכבוד, יש הרבה חברים ומשפחה תומכת.מכל מערכות היחסים שהיו לי לפני הנישואין, זו היתה הכי רגועה, הכי "נורמלית", הכי מאוזנת וגם תמיד קצת יותר מצידו מאשר מצידי. ויחד עם זאת תמיד הרגשתי בה בטוחה וברת מזל בכך שיש לי בן זוג נפלא.העניין הוא שבשנים האחרונות אני חשה פחות ופחות משיכה לבעלי, וגם מצידו המשיכה פחתה משמעותית. יש לי כל הזמן פנטזיות על גברים אחרים (גם מחוץ למיטה וגם במיטה). אם זאת, אנחנו מפרגנים ודואגים אחד לשני, אבל הכל נהייה בקטע חברי. אין התרגשות וכמעט ואין רצון באינטימיות.לאחרונה התעוררו אצלי ספקות - האם אני עדיין אוהבת אותו או שפשוט החיים ממשיכים מכוח ההרגל? אני רוצה לאהוב, להתרגש, לחוש תשוקה - זה כל כך חסר לי!קשה לי לחשוב על פירוק המשפחה, מפני שזה פשוט יהרוס אותו וגם לא מגיע לבת שלנו. גם המשפחות משני הצדדים בטוחות שהכל מעולה. נוצר מעין מעגל קסמים, בו אני חושבת על כולם, חוץ מעל עצמי.מה עושים במצב כזה? איך יוצאים מהמילכוד? איך שוב רואים בבן זוג את התכונות שבעטיין התאהבתי בו פעם?אין סיכוי שבעלי יסכים ללכת לטיפול ואני מעריכה שהוא גם יתנגד לכך שאלך לבד.אשמח לשמוע את דעתך.תודה רבה

יעל יקרה,
אפשר גם שהחיים ממשיכים מכוח ההרגל, וגם להמשיך ולאהוב. זו לא אותה תשוקה חד פעמית וריגוש שקיים בתחילת קשר, ולפעמים בהמשך מרגישים עדיין את ההתפעמות מעצם זה שהוא איתך, ולפעמים הויכוחים הקטנים, הלחצים הקטנים, החולשות הקטנות שרואים כאשר חיים ביחד לאורך זמן, מפריעים להרגיש זאת כך.אפשר לשנות, אבל בשביל זה אתם צריכים להכיר בכך שיש בעיה שכזו, ולהחליט לטפל בה. ולזה צריך להקדיש זמן. פנאי לעיסוקים משותפים, פנאי לחיזור, פנאי לשים את הילדה ללילה אצל ההורים ולהכין בבית ערב פרחים, בשמים, אוכל, יין, אמבטיה, מיטה, מוזיקה - או פעילות ספורט מייגעת משותפת שמנוחה טובה ומשותפת בסופה - כל מה שיכול לגרום לכם לערב שתקדישו בו זמן ניכר גם למגע ולחיבוק (ואפילו לא בהכרח סקס), יותר מאשר לשיחה מעמיקה על המועקות היומיומיות. או לחילופין, שפת הים עם שמיכה מתחת ושמיכה מעל וסנדוויץ' ובקבוק מים (או יין ואגוזים דווקא). מה שמתאים לכם, כי לכל אדם לכל זוג יש העדפות שלו בעניינים הללו.פסקי הזמן הללו לפעמים חיוניים, בעיקר כאשר לפחות אחד מבני הזוג, כמוך, מרגיש צורך ברומנטיקה "גדולה". כדי להימנע מנדידת המחשבות להתאהבות בגבר אחר. אם זה לא מאוחר מדי... ובעיקר אם זה קצת מאוחר מדי. זה רק קצת קשה יותר אז.

תודה רבה על תגובתך.אני מקווה שזה לא מאוחר. הפנטזיות שלי אינן ספיציפיות בדרך כלל, הרבה פעמים הן מתייחסות לגברים שאני כבר לא בקשר איתם או אין שום פוטנציאל לכזה - לפעמים אלה בני זוג מהעבר, לפעמים מישהו מהעבודה הקודמת. קורה גם שלא, אבל אני מצליחה "לגרש" אותן מהראש.מצד אחד אני רוצה לשנות ומצד שני לא מצליחה למצוא את הכוחות ליזום את השינוי. אני זורמת עם מה שיש ובו בזמן לא מרוצה מהמצב.לא הייתי מגדירה את עצמי כמחפשת רומנטיקה "גדולה", אף פעם לא הייתי טיפוס של ערבי בשמים או שינה בים. אמבטיה משותפת כן, אבל האחרונה היתה לפני 6-7 שנים, משום מה בן זוגי לא מעוניין יותר. לצאת לאכול בחוץ כבר נמאס גם כן.הנקודה היא שבן זוגי פשוט הפסיק לעשות לי את זה, הפסיק לרגש אותי. כשהוא נוגע בי בתור חברה - נעים לי. חיבוק חברי נעים לי. כשהמגע הופך יותר מיני - אני נרתעת. והמגע המיני הפך לדי נדיר.סקס שהיה בעבר 3-2 פעמים בשבוע, הפך לפעם בשבועיים, וגם זה מפני שצריך ולא מפני שרוצים.אני כן רוצה לשנות את המצב, מפני שאני מגדירה את עצמי בפירוש כאישה מינית וייצרית מאוד (תמיד זה היה כך), רק לא יודעת איך.

יעל יקרה,
ליחסים יש צורך בשניים. יש צורך ביצירת הפתיחות ביניכם, ויש צורך ששניכם תבינו שיש בעיה. לך לבד קשה ליזום כדי ליצור משהו, ואני יכול להבין את זה. אולי זה חלק מהעניין - שיהיה לך אולי קל יותר לחזור, ולו חלקית, לרגשות שהיו ביניכם מן העבר, אם תראי שאכפת לו, ושהוא יוזם, ושהוא רוצה. הרצון של הצד השני הוא מרכיב חשוב מאד בתחושה הטובה שיש בקשר, גם אם לא בלעדי.אתם צריכים לדבר זה עם זה בכל זאת. לא אתפלא כלל אם גם הוא מרגיש כמוך, וגם הוא מתרחק ממך באופן דומה. אם הוא לא חרדתי, ואם אין ביניכם כעסים רבים, ואם הוא יודע להתמודד עם אמירות שאולי עלולות במידת מה לערער את הביטחון שלו בך כמו מה שכתבת על המשיכה שלך אליו, אולי אפילו כדאי שייקרא את ההתכתבות הזו. אם את קצת חוששת מזה, עדיף לעשות זאת בהדרגה ובאופן מבוקר, ולנסות ולבנות לפחות משהו ממה שהרגשתם בעבר בעזרת ייעוץ זוגי. אבל בשביל זה את צריכה לרצות את זה, ולומר לעצמך שאת רוצה לשמור על הקשר הזה גם כפי שהוא, ומשם, לבנות אותו אפילו טוב יותר. ככל שהאמירה תהיה - אנחנו רוצים לשפר, ולא "האם כדאי להמשיך ביחד?" - כך הסיכוי לעבודה משותפת יהיה טוב יותר, בין אם במסגרת ייעוץ זוגי ובין אם לבד.