מטענים שליליים בזוגיות

שלושה חודשים אחרי לידה שנייה... מלבד העייפות וחוסר העניין בכל מה שלא קשור לילדים שלי, קשה לי להכיל את בן זוגי. הרבה פעמים נדמה לי כאילו נוח לי יותר כשהוא לא בבית - אלא בעבודה או עם חברים, כי כשהוא בבית אני לא מרגישה שאנחנו משדרים על אותו הגל.הוא יכול להיצמד לטלביזיה או למחשב ולא לראות מה קורה סביבו וכשאני מעירה לו אז אני "קרציה" ומיד אני זוכה לתגובות בטון עצבני וחסר סבלנות.אני יודעת שגם אני לא בדיוק הבן אדם הכי נעים להיות בסביבתו כרגע, אבל אני לפחות מודעת לעצמי, משתדלת לרסן ומנסה לתקן. התחושה שלי היא שהוא בכלל לא מבין מה אני רוצה מהחיים שלו ולמה יש לי כל הזמן טענות כלפיו.ודבר אחרון לסיום - הסקס... או יותר נכון, הדבר הזה שהוא תמיד רוצה לעשות ושאותי כבר לא מושך. איך מחזירים את התשוקה לחיים כשמסביב הכל לחוץ ועצבני???

שני דברים נוספים ששכחתי לציין:א. לאורך כל הזוגיות שלנו (מעל 6 שנים) נדמה לי כאילו הוא רוצה אותי יותר ממה שאני אותו. הוא אוהב אותי בכל מצב ומחמיא לי בכל הזדמנות (קצת מוזר להתלונן על דבר כזה, אבל מה לעשות שלפעמים צריך גם אובייקטיות ביחסים ולשמוע קצת ביקורת כמו "השמנת קצת לאחרונה... אני אוהב אותך יותר רזה...").ב. ובהקשר הזה - בן זוגי השמין מאוד בשנים האחרונות. הוא יודע שזה מפריע לי אבל לא מוצא את הכוחות כדי לעשות משהו ולהיפטר מכל הקילוגרמים העודפים, אפילו שאמרתי לו שזה לא מושך בעיניי.

שירי יקרה,
העלית כמה וכמה סוגיות חשובות בשני מכתבים קצרים. האם הן כולן קשורות זו בזו? - אולי. הוא מלחיץ אותך ברצון שלו לאינטימיות. ייתכן שהצטברות מטענים שליליים כלפיו הם הדבר הראשי שמפריע לך לאינטימיות איתו (וטבעי, אגב, שהוא רוצה ותמיד רצה יותר - זה המצב בזוגות רבים). אבל זה יכול להיות גם הפוך - שהרצון שלך להימנע מאינטימיות מוביל אותך לחיפוש סיבות מדוע את לא רוצה להתקרב אליו, ואז את הופכת להיות ביקורתית יותר, והאוירה ביניכם הופכת להיות עכורה יותר. וכשהיא עכורה יותר - גם הרצון שלו לנתינה ולתשומת לב קטנה יותר. כך או כך, זה מעגל רע שצריך לשבור אותו דרך יצירת אוירה טובה יותר, גם אם זה אומר שאת תתחילי בה קודם. ממילא את לא רוצה להיות במעגל הזה, ואולי את צריכה את התקווה שאם תעשי זאת זה ישנה הרבה דברים בבית, כולל שיתוף פעולה שלו, כדי שתתחילי לנסות. ובעיקר, לא להתייאש כאשר יש נפילות, אלא להמשיך הלאה.