מחשבות כפייתיות: מה לעשות?

שלום,
ראשית עלי לציין שהמקרה שלי קצת מורכב בגלל שאני סובל מהפרעה שנקראת OCD (טורדנות כפייתית). הייתי גם בפורום של OCD אבל רציתי לנסות להיעזר גם בפורום הזה כי הבעיה שלי נוגעת לקשר שלי עם בת זוגי. הפרעה זו גורמת למחשבות בלתי רצויות שהאדם הסובל יודע שהן פולשניות ולא תמיד הגיוניות אבל לא מצליח להשתיק אותן.כאדם שסובל מ-OCD יש לי נטייה (שאני סובל ממנה בכל תחומי החיים) לחפש את המושלם בכל דבר בחיים, גם בבת הזוג. יש לי גם נטייה לראות בד"כ את חצי הכוס הריקה. זו בעיה שאני עובד קשה מאד כדי להתמודד אתה באמצעות טיפול פסיכולוגי אבל עדיין מאד קשה לי.אני נמצא בקשר עם מי שהיום אשתי קרוב לשלוש שנים. הקשר בינינו טוב מאד לדעתי - כיף לנו ביחד, יש בינינו קירבה, חום, אהבה, אנחנו נהנים מאותם בילויים, מעולם לא רבנו ויש הרבה הבנה הדדית. הדבר היחיד שמפריע לי אצלה הוא המראה החיצוני. אני באופן אישי לא כל כך אוהב את איך שהיא נראית. רק כדי לשים את הדברים בפרופורציה - אני מניח שמי שיראה אותה לא יבין על מה אני מדבר, אבל זה חלק מהפרפקציוניזם שאני סובל ממנו. חוץ מזה, על טעם ועל ריח אין להתווכח...אז עכשיו אני צריך לענות על השאלה - למה נשארת אתה שלוש שנים? התשובה היא שתמיד זה קצת הפריע לי אבל זה התעצם רק כשעלתה המחשבה להתחתן, לפני בערך שנה. אז נכנסתי למסכת איומה של התלבטויות האם היא יפה מספיק להיות אשתי (שוב - אני ממש לא מתגאה במחשבה הזו אבל לא מסוגל לשלוט בה). בשלב מסויים נפרדנו כי אמרתי לה שאני לא יודע אם אני מוכן להתחתן. אחרי חודש נפגשנו וברגע הפגישה הייתה לי מעין "הארה" שזו הבחורה שאני רוצה להתחתן אתה!לצערי, כמה ימים אחרי זה חזרו ההתלבטויות אבל פחדתי לבטל את החתונה. היום אנחנו נשואים חצי שנה וההתלבטויות עדיין קיימות ובמילים פשוטות - מחרפנות לי את השכל. הפסיכולוגית שלי משוכנעת שכל ההתלבטות נובעת מה-OCD ומהחיפוש שלי אחר הבחורה המושלמת. אני נוטה להסכים אתה אבל אני פשוט סובל מאד מן המחשבות הטורדניות.מצד אחד - יש לי מן אשליה שאם ניפרד ברור שאמצע מישהי שגם מתאימה לי וכיף לי אתה וגם מוצאת חן בעיני מבחינת מראה. מצד שני - אני מכיר המון אנשים שלקח להם שנים למצוא זוגיות טובה, הרבה שחשבו שמצאו ואח"כ התגרשו, ובקיצור, שזה לא כל כך פשוט ולכן אני חייב לנסות "לאהוב את מה שיש" ולא את מה שאין. זה פשוט לא הולך לי.חשבתי שאולי יש עוד אנשים שסבלו ממקרה דומה, ומאד הייתי שמח לשמוע חוות דעת של אחרים על המקרה. האמת שמה שהייתי בעיקר רוצה לשמוע זה חיזוקים לכך שלא קל למצוא בת זוג מתאימה, ואם רק בגיל 34 מצאתי אז לא כדאי כל כך מהר לוותר עליה.רק בקשה אחת - אל תקטלו אותי על זה שאני מתמקד במראה החיצוני, אני לא כל כך שולט בזה ודי מתבייש בזה, כפי שהסברתי. וגם - ברור לי לחלוטין שאני עצמי לא מושלם, רחוק מזה...תודה!

מישהו יקר,
להאשים את ה-OCDזה נחמד, אבל לא מספיק. צריך גם לעשות משהו. אבל נכון שמה שאתה מתאר הן מחשבות כפייתיות ומטרידות שאתה מתקשה להיפטר מהן. מקובל לטפל ב-OCDבעזרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי, ומקובל להעזר בטיפול תרופתי. מקובל, אבל לא תמיד זה הכרחי. מצד שני, לא ברור לי כמה זמן אתה כבר בטיפול. העובדה שאתה מחפש "בחוץ", כלומר כאן, מראה לי שאתה לא מרוצה מקצב ההתקדמות. אם אתה בתחילת הטיפול, תצטרך להאזר בסבלנות ולהמשיך את הטיפול, ולא לפזול החוצה. במידה מסויימת אתה עושה עם הטיפול בדיוק את מה שאתה עושה בזוגיות – מחפש תחליפים מושלמים יותר.דבר גם על זה עם המטפלת שלך. ואם עבר זמן רב ואינך מרוצה, חפש מישהו אחר שיקדם אותך טוב יותר. ואם גם זה לא מצליח, נסה פסיכיאטר לשילוב של טיפול התנהגותי ותרופתי.ולגבי אשתך – אתה צודק. אם רק בגיל 34 מצאת מישהי לטעמך, אז לוותר עליה זה לא דבר חכם כל כך. אני רק תוהה אם אתה רוצה לוותר עליה כצעד בטוח לפני שהיא תוותר עליך. אני לא יודע אם זה נכון, אבל חשוב על זה.