מחר זה אתמול

אבל הדילמה שלי היא כמה פעמים אני צריכה לעשות את זה עד שהוא יבין...אני משערת שככל שעובר הזמן מתבהר לי המצב יותר ויותר, ואני יותר מודעת לדברים.פשוט אני כל כך מחפשת את הפנטזיה הזו, הבחור שיקח אותי למקומות אחרים...רחוק מאיפה שאני עכשיו. אולי בא לי להמציא אותו ולחיות את הסיפור איתו בתור אשליה, כי זה כל כך נוח. אולי בגלל זה אני נותנת לעצמי להתעסק בו כל הזמן, כי זה מה שאני בוחרת.אני חושבת שברגע שאני אחליט, ואמציא אותו מחדש בתור מישהו אחר, הוא כבר לא יהיה "אהבת חיי".אולי אני כותבת לך כי אני מבולבלת מעצמי, ומסובכת מפנים, בלי כל קשר לקצין ההוא, או לכל אהבת חיים אחרת שהמצאתי לעצמי.אבל בכל מקרה אני מקווה שיצא מזה משהו, ולכן אני מחר ניגשת אליו שוב ואומרת לו "אתה מוצא חן בעיני".בתודה ו

אולה יקרה,
מאחר ש"מחר" זה כבר "אתמול", אני רק יכול לקוות שזה עבד.