מחיר הכנות בזוגיות

שלום
ד"ר,יש לי בעיה רצינית ולא יודעת מה עליי לעשות. אני עם חבר שלי כמעט שנה ביחד. אני בת 23 והוא בן 27. ההורים שלו ושלי לא גרים בארץ. הוא בא מהמשפחה דתית-מסורתית. החבר שלי מזמן כבר חזר בשאלה ואני גם כן חילונית. ההורים שלו כשהבינו שאני לא דתיה, התחילו להתייחס אליי לא טוב. שהכי מעניין שהם ראו אותי רק כמה פעמים. הם חושבים שאני וולגרית, גסה ועוד. בזמן האחרון אימא שלו התקשרה עליו ואמרה שהיא לא רוצה שאני אשאר יותר לישון בבית שלו (שזה בעצם בית של ההרים. ויש לי בית משלי).רציתי לדעת למה, ומה עשיתי לה שאסור לי להיות שם. החבר שלי אמר שהיא חושבת שאני לא יהודיה (שזה ממש לא נכון) כי לדעתה אני רחוקה מהתורה. אני מאוד התעצבנתי מהשטויות שהיא אמרה (ועוד היא רופאה ואמורה להיות אינטלגנטית) וביקשתי לדבר איתה. נגיד ככה, שהשיחה לא הייתה משהו. אני בן אדם שחושבת שצריך להגיד את מה שאני חושבת ולא להגיד את זה מאחורי הגב. אני רוצה לציין שאבא של חבר שלי היה בארץ לפני חודש והכל היה בסדר גמור, חיוכים ונשיקות...אז למה להתנהג ככה? היא חושבת שאני אחת מהחברות שהיו לבן שלה ולא מקבלת אותי כראוי. היא לא רואה אותי לידו. אז השאלה היא, מה אני צריכה לעשות? איך להתנהג? לא לדבר איתם בכלל, לא לשים לב על מה שהם אומרים, לעומת שזה קשה מאוד כשאומרים עלייך דברים מעליבים ולשתוק. החבר שלי, דרך אגב, כל פעם מסביר להם שאני טובה ומגן עליי כל הזמן. דיברתי איתו הרבה פעמים שזה מפריע לי ההתנהגות שלהם כלפיי, הוא מבין את זה, אבל אומר שאני צריכה להיות נחמדה! ואני לא יכולה להיות נחמדה לאנשים לא מכבדים אותי!עוד מעט פסח, והם באים לארץ. אני כמעט ובטוחה שהם לא יזמינו אותי. איך להתנהג? האם חבר שלי צריך להגיד שאם לחברה שלי אין מקום בחג אולי גם לי אין... ולהפך ואם כן יזמינו אז איך להתנהג? אני חושבת שדת זה דבר אינדיוודואלי ואי אפשר להכריח את בן אדם להיות דתי ולשמור שבת. אני פשוט רוצה שיתנהגו אליי יפה, אני לא עשיתי שום דבר רע.תודה רבה

אינה יקרה,
לעובדה שאת בן אדם שחושבת שצריך להגיד את מה שאת חושבת, יש מחיר. לפעמים את משלמת את המחיר, אבל את כועסת על כך. אלא שגם הדרך וגם המחיר הם בחירה שלך וחבילה אחת. את יכולה לבחור אחרת. למשל, ללמוד להתאפק מבלי לאכול את עצמך מבפנים (זה תהליך שאת צריכה לרצות לעשות כדי להצליח), ואז לא תשלמי מחירים, ואולי אפילו יהיו לך רווחים שלא ציפית להם. גם לעובדה שאת לא יכולה להיות נחמדה לאנשים שלא מכבדים אותך יש מחיר, ואם זו בחירתך, אז בחירתך היא גם לשלם את המחיר. קחי זאת בחשבון, עד כמה שזה לא מוצא חן בעינייך. ואפילו – עד כמה שתמשיכי להגיד: "אז מה, אני צריכה להגיש את הלחי השנייה?".יחסים אינם שחור לבן. אם את בוחרת בהם כשחור לבן, הם יהיו כך, ואם תבחרי אחרת הם יהיו אחרת. בחירה שלך.מצד שני, בן זוגך הוא כבר ילד גדול. הוא רוצה וצריך לכבד את הוריו, אבל אינו חייב לשמוע להם בכל. הוא יכול לשים להם גבולות, ואם הם אינם מוכנים לזאת ואינם מקבלים זאת, הוא צריך לעשות בחירות משלו. ויתכן שהוא ירגיש שמבחינתו לכבד אותם בנוכחותו בחג, למשל, זו חובתו. האם הוא יכול לאלץ אותם להזמין אותך? – לא יודע. אבל אם יזמינו אותך, יכול להיות שתצטרכי לעשות משהו כדי לכבד אותם, גם אם אינך מקבלת את אמונתם. לא הכל קשור למלחמות, אינה. לא הכל קשור לעקרונות. לפעמים פעולות שאנחנו עושים קשורים להערכה הדדית, ולפעמים לאינטרסים. קחי בחשבון את האינטרסים שלך, וזכרי שזו גם בחירה שלך לצבור כעס כשאת מתפשרת בשל אינטרסים או בגלל כל סיבה אחרת שהיא.