טיפול רגשי: התחלה וציפיות

שלום
ד"רבעבר כתבתי לך והמלצת לי לקחת טיפול באיזורי, וכעת אני רוצה להתחיל טיפול פסיכולוגי. אני מבקשת את עצתך בכיוון הטיפולאני לא נהנית מחיי חברה, ז"א אם היו מאפשרים לי היתי חוסכת מעצמי לצאת מהבית, אני עובדת די כעצמאית אפשר לומר בלי לראות אנשים יותר מידי ויש לי מעט חברים ואיתם אני נפגשת רק מכורך המציאות(אירועים )או שאני בכח מכריחה את עצמי להפגש כדי לשמור על הקשר.אני ממש סובלת מהמחשבה שאני צריכה לצאת לבילוי חברתי בייחוד שמדובר בכמות של אנשים,אם זה אחד על אחד אז זה פחות גרוע. וזה גורם לי ממש הרבה זמן מראש לתשישות ומיאוס וכל מיני רגשות לא נעימים.היתי בעבר בזוגיות וזה היה מאוד חמור משכתי את העיניין הרבה הרבה זמן, יותר משנה התמודדתי עם המפגשים המשפחתיים והחברתיים שכרוכים בקשר וזה היה לי מאוד קשה, הרגשתי מחנק וכעס, לא הבנתי למה אני צריכה להפגש עם המשפחה שלו וחברים שלו כל הזמן, בזמנו גם עברתי טיפול, איכשהו נפרדתי ממנו ורק עכשיו במבט לאחור מבינה שאולי זה היה קשור....המטפל כיוון אותי לפרידה אבל לא היתי בררנית לגביו ויכול להיות שזה הרס לי יותר מעזר.רק עכשיו בדיעבד אחרי הרבה שנים....עצוב מאוד.מאז לא הצלחתי ליצור קשרים ארוכים וזכיתי להרבה דחיות היה לי מאוד קשה, נפגשתי המון ונפגעתי עוד יותר,עכשיו אני מרגישה שממש קשה לי. אני רוצה ללמוד באוני/ וחוששת מכך מאוד, נסיון ראשון ושני כשל עזבתי אחרי שהתחלתי ללמוד, בגלל אותה סיבה ועכשיו אני מנסה שוב וחוששת ששוב אברח.זה הורס לי את החיים ואת הסיכוי לקשר.אפילו עם חברים שאני אוהבת אני פשוט לא מסוגלת להפגש להתקשר, לקחתי כדורים בעבר אבל זה לא שינה את התחושה הזו,אולי זה הפחית את המתח אבל התחושה נשארת, שהפכה לחלק מהטבע שלי או שפשוט נולדתי ככה? אני נזכרת בילדות, מאז כבר לא רציתי לרדת לגינה לשחק עם הילדים תמיד תמיד פחדתי או סלדתי מזה...מה עושים?האם עליי להכריח את עצמי יותר ויותר לצאת, בכח, כמה שיותר?במקום לקחת טיפול? או שעליי להמשיך לעבוד על הקושי, ממש התייאשתי כבר מהחפירות על זה והניתוחים,זה ממש גורם לי לסלידה כבר אבל אני מיואשת.

דיו יקרה,
את עושה נכון בהליכה לטיפול. אלא שאת לחוצה מעצם ההליכה לטיפול. הרגעי. יהיה בסדר. את הכיוון תקבלי נכון יותר בטיפול עצמו לאחר הכרות. ספרי את מה שיש לך לספר, היי פתוחה וגלוייה, הסבירי את המצוקות ואת הצרכים, ותתחילו תהליך שאני מאחל לך שייתן לך יותר בטחון בחברה, ושיאפשר לך גם ללכת ללמוד באוניברסיטה ללא פחד.עם זאת, קחי בחשבון שהתהליך הוא איטי, אל תאבדי סבלנות, ואל תצפי להיות בעוד שלושה חודשים מסמר חברתי. זה לא יקרה. אבל המגמה היא שתפחדי פחות, ושתוכלי ליצור קשרים בקלות רבה יותר.

שלום
ד"ר תודה על התגובה...אני מקווה שבכל זאת תרשה לי לכתוב לך שאלה נוספת בהמשך.למעלה כתבה לך אישה בשם ענת...וכמעט ולא הבנתי איך יתכן שקיימת מישהי כמוני אחד לאחד(רק שאני לא למדתי באונ')אני בסביבות הגיל שלה וגם סגורה,עם לב שבור, ושאני כבר יוצאת פעם בשנה(בלית ברירה ואלכוהול עוזר)גם איתי מתחילים ויש זרימה בשיחה לפעמים.והנה זה קרה הפעם...נדיר מאוד הפעם היה ניראה שיש כימיה הדדית!!דבר שלא חויתי שנים,ועדיין הבחור לא יצר קשר,ויש לנו חברים משותפים והכל ואני אח"כ עלולה לפגוש בו שוב...וזה יוצר ממש בלאגן ריגשי!!!כל העולם ראה מסביב שהוא מתחיל איתי וראה שיש משהו!.שכחנו מכולם והא דיבר איתי שעות בלי לשים לב לשעה ולסביבה...וכיאה למזל הארור שלי....שכמותו , גברים נוהגים פשוט להעלם!אני אומרת שאפילו בסוף האירוע הוא ביקש את מספר הטלפון והכל היה נראה מושלם..אני לא יזמתי כלום,היתי לגמרי אני..עם אלכוהול היתי אפילו קצת יותר משוחררת, אז איך אתה יכול להסביר את זה??? אולי יש נשים שאין להן מזל ? אולי גברים רוצים נשים עם תעוזה? ונשים ביישניות פשוט לא אטרקטיביות??אולי זה לא קשור בכלל לשום דבר...תורת האבולוציה?!, החזק שורד....החלש *&%

דיו יקרה,
העניין הוא שהמון יכול לקרות בראש של אדם אחר, ולך דע מהיכן זה מגיע ומה בדיוק עבר בראשו. יכול להיות שכן היית אטרטקיבית, ועושה רושם שבפעם הזאת היית אפילו פחות ביישנית, ועדיין משהו הנוגע אליו גרם לו להימנע בהמשך, או לחשוש.גברים נוטים לפעמים להיעלם. גם נשים, אגב... כך שכדי להצליח, לפעמים צריך לנסות יותר פעמים, כדי להתגבר על מגבלות הסטטיסטיקה.

ד"ר אורן, אתה פשוט מדהים!אין מילים, התשובות שלך לאנשים פה פשוט קולעות ומדהימות ברגישות שלהם ובמקצועיות, ועל כך אני מברכת אותך.לא ראיתי אף פורום שמשתווה לזה בחיי...דבר נוסף, בסוף הבחור כן התקשר!!!הידד אז שיהיה לנו בהצלחה! תודה